במבחן טעינה שנערך באירופה הוכתרה לוטוס אמייה כשיאנית הטעינה, עם מילוי סוללה מ-10% ל-80% ב-14 דקות. אקספנג G9 הגיעה למקום השני, ומה לגבי החשמליות של יונדאי וטסלה? כל הפרטים בפנים.
בקצרה:
- מערכת הטעינה של לוטוס אמייה היא המהירה בעולם
- עם קצב מרבי של 402 קילוואט ו-80% ב-14 דקות
- במקום השני אקספנג G9 עם 320 קילוואט
טעינה מהירה: חברת הייעוץ הגרמנית P3, המתמחה בין היתר בתחבורה חשמלית, ערכה מבחן טעינה מהירה למכוניות חשמליות. את המקום הראשון קטפה לוטוס אמייה, לאחר שהצליחה למלא את הסוללות (בקיבולת 102 קוט"ש) מ-10% ל-80% ב-14 דקות, 4 דקות פחות מהזמן הרשמי שפרסמה היצרנית הבריטית-סינית. קצב הטעינה המרבי במהלך המבחן עמד על 402 קילוואט והקצב הממוצע עמד על 331 קילוואט, כאשר הלוטוס הצליחה להוסיף כ-310 ק"מ לטווח הנסיעה בתוך 10 דקות בלבד – בין היתר בזכות שימוש במתח עבודה גבוה של 800V.
מתח גבוה: נתונים מרשימים הושגו גם אצל רכב הפנאי אקספנג G9, המצויד גם הוא במערכת חשמל במתח גבוה (800V עם סוללות 98 קוט"ש). ה-G9 הצליח להשיג קצב טעינה מרבי של 320 קילוואט ולהוסיף כך 220 ק"מ לטווח הנסיעה בתוך 10 דקות, אבל גרף מהירות הטעינה שלו יורד דרמטית לאחר ההגעה לקיבולת סוללה של 25% עד 35%, והוא רשם קצב ממוצע (מ-10% ל-80%) של 233 קילוואט.
יונדאי איוניק 6 (עם סוללת 77.4 קוט"ש במתח 800V) השיגה קצב מרבי של 235 קילוואט שאפשר לה להוסיף 253 ק"מ לטווח הנסיעה בתוך 10 דקות, עם קצב טעינה ממוצע של 184 קילוואט
מתח נמוך: מבין הנבחנות שלא מצויידות במערכת חשמל במתח 800V, הרשימה טסלה מודל Y בגרסת ה-Long Range עם קצב מרבי של 229 קילוואט, אך היא הצליחה לשמור על קצב השיא לזמן קצר בלבד והשיגה קצב ממוצע נמוך יחסית העומד על 141 קילוואט.
מרצדס EQS 450 אומנם לא שברה שיאי מהירות, אבל עקומת הטעינה שלה שטוחה ולכן המשמעות היא שהיא משיגה טווח נסיעה של 207 ק"מ לאחר 10 דקות טעינה ו-372 ק"מ לאחר 20 דקות, שניה מבחינה זו רק ללוטוס.
בהמשך הרשימה ניתן למצוא את ב.מ.וו i7 וקיה EV9 עם הוספת כ-160 ק"מ ב-10 דקות, ניו ET5 וג'נסיס G80e עם כ-150 ק"מ ב-10 דקות ו-BYD אטו 3 עם 91 ק"מ ב-10 דקות.
מה אנחנו חושבים: מערכות טעינה אולטרא-מהירה, המאפשרות מילוי זריז של חשמל והוספת טווח נסיעה גדול בתוך זמן קצר, אמורות להוות תשובה לחרדת הטווח שעדיין קיימת בקרב נהגי חשמליות. המבחן שנערך באירופה מוכיח כי יצרניות רכב רבות מספקות יכולות כאלו, אך בעיקר בדגמים יקרים יחסית. ולא פחות חשוב מכך, המבחן גם מדגים את ההבדל בין נתון הקצב המרבי אותו דואגות היצרניות לפרסם ולהדגיש, לבין היכולת לשמור עליו לאורך זמן – שהיא היכולת החשובה יותר לטעינה בחיים האמיתיים.
אבל כל עוד תשתיות הטעינה הציבוריות לא יתמכו בקצבי הטעינה המסחררים שמציעות חלק מיצרניות הרכב, התחרות על קצב הטעינה תישאר עניין לבדיקות מומחים ולא תסייע לצרכן שזקוק לתוספת טווח מהירה. ואם שאלתם את עצמכם, בישראל יש כיום רק 3 עמדות טעינה התומכות בקצב מהיר באמת של 360 קילוואט – ושלושתן עמדות כפולות, שיאלצו את הנהגים לחלוק בהספק הטעינה עם אחרים הטוענים במקביל. כך שגם במקרה הזה, הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מהיר בהרבה מהתשתית המקומית.
