"עוד קצת את דוחפת, עוד קצת הוא בחוץ", כך אמרה לי המיילדת המקסימה שלי לפני יומיים, כשהגעתי ל"איכילוב". לא האמנתי לה. תחושת הכאב שהציפה אותי, שיתקה כל הגיון במוחי, ההרגשה שאין לי אוויר הביאה אותי לייאוש קל. לא הבנתי מה קורה עם נפשי ברגעים הללו של הלידה. הרגשתי הכי מחוברת לעצמי והכי מנותקת בו זמנית. לא הצלחתי להבין איך הוא לא יוצא. "הרי אני בכושר", אני מנסה לדבר אל גופי, תוך כדי לידה.
הסערה הבאה של ינון מגל – משפחת ביבס תקפה בחריפות: "פשוט תסתום את הפה"
בעקבות הלחץ לסיים את הלחימה: היוזמה המפתיעה של חברי הליכוד
עד לא מזמן התאמנתי. "מה קורה כאן לעזאזל?".
החסון עודד אותי שאני אלופה וקטן עליי ואני רק מרגישה שאני מאכזבת את עצמי. חשבתי לעצמי "טוב, הוא חייב לתמוך בי הרי".
אחרי חצי שעה, אני מרגישה שנשימתי נעתקת.
פניתי לאמא של החסון, אהובה היקרה, שאומנם לא הכרתי אותה פיזית לצערי בעולם הזה, אבל אני מרגישה אותה נוכחת כל כך, וקיימת בכל צעד ושעל שאני עושה, שאנחנו עושים כמשפחה.
ביקשתי ממנה:" אהובה, אני יודעת שאת כאן. תעזרי לי בבקשה". והפניה-תחינה-בקשה הזאת עזרה לי מאוד.
כאילו הרגשתי אותה נוכחת בלידה.
אחרי פעמיים של דיבור צפוף עם חמותי האהובה, הגיח הקסם שלנו לאוויר העולם.
אז לכבודך בן שלי-שלנו יש לי כמה מילים:
בעולם המשוגע שלנו אתה האור הגדול שהפציע בתקופה מטורפת.
אבא שלך המדהים, אחיך הגדול והרגיש ואחותך המקסימה שהפכת אותה עכשיו מילדה בת שנתיים לאחות גדולה – חיכו לך זמן רב.
לפני תשעה חודשים, כשגילינו שאתה הולך להצטרף לשבט שלנו, לא ידענו נפשנו מרוב אושר. ידענו שנהפוך לחמישייה מגניבה, לא שגרתית.
אני, כדרכי בקודש, הייתי חרדה מעט מהשינוי.
חשבתי לעצמי האם אהיה אמא טובה מספיק, האם אוכל לתת תשומת לב ואהבה לשלושתכם בצורה שווה.
ברגע שיצאת מתוכי, הבנתי הכל.
הבנתי שכאשר רוצים משהו כל כך, מגשימים אותו. הבנתי שכאשר המאווים עולים על ההיגיון – הרגש מנצח. הבנתי שכדי לרכך אמוציות- נעזרים בהיגיון.
הבנתי שאין דבר כזה "יותר מדיי", בטח כאשר מדובר באהבה. הבנתי שאני כאן והחסון לצידי ולעולם לא אצעד לבד.
ידעתי שנאזן כולנו את כולנו, כי זה כל כך חשוב, ובעיקר אפשרי.
אהוב שלי קטן, אנחנו הולכים להיות צמודים מאוד בחודשים הקרובים ומעתה לנצח נצחים.
אני מודה לך שבחרת אותי להיות אמא שלך, למרות השיגועים והפחדים, ומבטיחה להעניק לך את העולם בשתי כפות ידיי אל שתי כפות ידיך הקטנות והמנחמות.
מבטיחה לתמוך ולאהוב לנצח, לחבק, לדאוג, להקשיב, לתת ולמלא את כל צרכיך לעד.
רק תהיה לי בריא גוזל קטן שלי.
מצפה למסע המשותף איתך.
תודה על הרוגע וההיגיון בהווייתך.
מבטיחה להיות כאן תמיד, בכל מובן, בכל קושי עם חיבוק חם ומנחם, אמא שלך (גם אם בעוד עשר שנים תגיד לי שאני חופרת)
