הכנסת אישרה היום (רביעי) בקריאה טרומית הצעת חוק להקמת מחלקת 'איפכא מסתברא' במשרד ראש הממשלה, מעין יחידת בקרה לעבודת המודיעין. הצעה זו מצטרפת להצעה נוספת שאושרה בקריאה טרומית, שתחייב את הממשלה לאשר מסמך שמפרט את תפיסת הביטחון שלה, ואף לפרסם חלק ממנו.
שתי ההצעות מציעות מענה למחדלים שהתגלו ב-7 באוקטובר, וראויות לדיון ציבורי מעמיק, אבל עוד לפניו: לקואליציה הנוכחית אין זכות לקדם אותם. הלוגיקה פשוטה: אם עוד אי אפשר לחקור, אז גם אי אפשר לתקן.
ראשית ברמה המקצועית – כל שינוי משפיע על המערכת לטווח ארוך. החלטה שנראית טוב על הנייר יכולה ברבות השנים להתגלות כמיותרת במקרה הטוב, ומזיקה במקרה הרע. הדרך לקבוע את התיקונים הנדרשים עוברת בבחינה מעמיקה של הסיבות לכשל. מובן שלא תהיה תשובה מדעית וחד משמעית, אבל יש לקוות שחשיפת חומרים, עדויות, שיחות עם מומחים ודיון ציבורי – תאפשר להגיע לתשובה הטובה ביותר שאפשר.
מעבר לכך, יש פה פגם ערכי. ממשלה שלא מוכנה לעמוד באי הנוחות של חקירה, לא יכולה להוביל בעצמה את התיקונים ביום שאחרי. היא צריכה להחליט אם היא ממשלת חירום לניהול המלחמה, או גם ממשלת היום שאחרי – עם כל האחריות המשתמעת מכך (וזה גם אם נשים בצד את השאלה האם היא צריכה לזכות מחדש באמון הציבור בבחירות כללית).
לשאלות איך ומי יוביל את התיקונים, במערכת הביטחון ובמערכות הציבוריות כולן, יש חשיבות גדולה. הציבור צריך לדעת ידיעה שלמה שהציווי "שלא יהיה עוד 7 באוקטובר" נלקח ברצינות, ובצורה עמוקה. כל 'פתרון' שלא יזכה לאמון רחב, ולא ישקף קונצנזוס, יגרום להעמקת הקרע שנוצר באותו יום נורא.