מחקרים אפידמיולוגיים הראו שתרכובות אלו מצטברות בגוף האדם ועלולות לגרום למגוון השפעות בריאותיות שליליות, כולל הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן, פגיעה בהתפתחות עוברים ועוד. הצטברותן בגוף עלולה לגרום נזקים בריאותיים חמורים, גם בריכוזים נמוכים. המקור המרכזי לזיהום מים בתרכובות אלו הוא קצף לכיבוי אש, אך הן מצויות גם במוצרי צריכה רבים, בהם מחבתות נון-סטיק, מגשי פיצה, כלי פלסטיק ואף בגדי ספורט.
רשות המים איתרה זיהום PFAS במי תהום ב-22 אתרים תעשייתיים בישראל – חוות מכלי דלק, שדות תעופה ומפעלי תעשייה. ב-7 אתרים התגלו ריכוזים החורגים ביותר מפי 1,000 מתקן מי השתייה האירופי שייכנס לתוקף בתחילת 2026 בישראל, וב-11 אתרים הריכוזים גבוהים ביותר מפי 100 מהתקן.
בסך הכל, מתוך 465 קידוחי הפקת מים (לשתייה או לחקלאות) שנבדקו עד כה (רובם על ידי משרד הבריאות), ב-74 נמצאו תרכובות PFAS, וב-27 הריכוזים גבוהים מהתקן העתידי. חלקם כבר נסגרו, אולם כשייכנס התקן לתוקף, תיאלץ רשות המים לסגור עוד כ-20 נוספים, המרכזיים שבהם באזור עמק יזרעאל וחוף הכרמל.
מכיוון שמדובר בתרכובות עמידות במיוחד לפירוק, הן נודדות למרחקים גדולים במיוחד במים, וכך יוצרות פלומות זיהום גדולות במיוחד, שאף עשויות להגיע לאורך של יותר מ-6 ק״מ, כך לפי רשות המים. כך למשל, באזור יבנאל נפגעו ארבעה קידוחי מים ונוצר שובל זיהום שאורכו כ-7 ק"מ, כשמקור הזיהום טרם אותר.
רשות המים דגמה 170 מאגרי השקיה (ברובם הגדול מאגרי קולחים), וב-70% מהם התגלו כימיקלים נצחיים. בכ-10% מהם, הריכוזים עולים על תקן מי השתייה. קולחים אלו משקים שטחים משמעותיים של גידולים חקלאיים, אולם השפעתם על היבול מצויה עדיין בשלבים מוקדמים של מחקר אקדמי בישראל.
כך או כך, בישראל לא מתכננים לסגור מאגרי קולחים נגועים – ונתלים בכך שבעולם אין תקן בתחום. יחד עם זאת, ישראל עושה שימוש חסר תקדים במי קולחין ביחס לעולם, ולמרות זאת הרגולטור המקומי לא שוקד על תקן מתקדם.
הרשויות טרם חקרו את כלל האתרים החשודים בישראל. רשות המים עדיין חוקרת אתרים בקרבת שדות תעופה צבאיים ואזרחיים, וכבר עכשיו ישנן אינדיקציות כי ״גם בקטגוריה זו יימצאו אתרי זיהום משמעותיים״.
נכון להיום, מופה זיהום מי תהום בריכוז גבוה באתר שדה דב המפונה, לצד זיהומים בריכוזים פחותים בשדה התעופה הרצליה ובאזור נתב״ג. הזיהום הנרחב בקידוחי ההפקה סביב נתב״ג מעיד לפי רשות המים על הימצאותו של זיהום חמור שטרם אותר המקור והמוקד שלו, וייתכן כי הוא מצוי במפעלי התעשייה הצמודים אליו.
גם באזור התעשייה באשדוד אותרו ריכוזים משמעותיים של PFAS בכל שרשרת המים: בקידוחי הפקה, בקולחי מט״שים ובמאגרי קולחים. הזיהום מאזור זה זרם ככל הנראה לקידוחי ההפקה של השפד״ן, שם התגלו ריכוזים גבוהים במיוחד.
מפעלי התעשייה בישראל אינם נתונים לפיקוח בנושא כימיקלים נצחיים, אחרי שנים של גרירת רגליים מצד המשרד להגנת הסביבה. רק לאחרונה החל המשרד לערוך סקר למיפוי המפעלים המחזיקים בתרכובות PFAS.
בעתירה שהגיש ארגון "אדם, טבע ודין" כדי לאלץ את משרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, לפעול – התגלה כי כ-500 עסקים בישראל מחזיקים בקצפי כיבוי המכילים PFAS. אתרים אלה, המשתמשים בקצפים אלו לתרגול ולשגרה, שוטפים אותם לביוב, ומשם הם מתפשטים לאזורים נרחבים. האתרים העיקריים שעושים שימוש בחומרים אלו הם אתרים העוסקים בדלקים, שכן מדובר בחומרים שביכולתם להתמודד עם שריפות עוצמתיות.
עד היום, גילתה רשות המים זיהומים משמעותיים החורגים פי 1,000 מהתקן בסמוך לאתרי אחסון דלקים. כך למשל, בבית הזיקוק בחיפה, בבסיס רמת דוד ובשדה התעופה נתב״ג אותרו ריכוזים גבוהים של PFAS בנגר עילי הנוצר בתוך המתחמים. אתרים נוספים בולטים שבהם נמצא ריכוז גבוה של PFAS: מסוף קרית חיים תש״א, בית הזיקוק באשדוד, תחנות הכוח באשדוד ובחדרה, נאות חובב, מתחם רידינג ופי גלילות שברמת השרון.
לפני כחמש שנים הוקם צוות ייעודי לבחינת זיהום ה-PFAS, ובו נציגים של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות המים. זאת באיחור רב – ושעה שבישראל כלל אין מנגנון לרישום כימיקלים בדומה למדינות המפותחות, והיא לא מיישמת אמנות בנושא שעליהן חתמה.
עמותת ״אדם טבע ודין״ עתרה לבית המשפט בדרישה לחייב את המדינה להסביר מדוע אינה נוקטת בפעולות מיידיות בנושא, ובין היתר קובעת תקנות על אופן ההחזקה והשימוש בתרכובות המזיקות, ובכלל זה תקנות המגבילות את השימוש בהן, וכן בדיקות בנוגע להימצאותם של תחליפים ל-PFAS. העתירה מתנהלת בימים אלו.
לדברי עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה באדם טבע ודין: "הדו״ח של רשות המים מוכיח פעם נוספת את מה שאנחנו טוענים זה מכבר: תושבי ישראל שותים ואוכלים PFAS. מקורות המים של ישראל מזוהמים בכימיקלי הנצח האלו ועד שמתגלה הזיהום והקידוח נסגר אנחנו שותים מים מזוהמים. עד כה המשרד להגנת הסביבה גורר רגליים בטיפול בנושא והזיהום הולך ומתפשט, כפי שמוכיח הדו״ח הנוכחי. הדרך היחידה לטפל בבעיה היא לאסור על שימוש בכימיקלים האלו ולדרוש מהמפעלים שזיהמו את המים שיישאו בעלויות השיקום והטיהור שלהם. אסור להתמהמה עוד רגע בטיפול בעניין הזה מפני שככל שיחלוף הזמן הזיהום יתפשט ויזהם את כל מי התהום ומי השתייה שלנו״.
