1. כמה קבוצות יחלו לזרוק 40 שלשות למשחק או יותר?
אתה כבר לא יכול ללכת לסופרמרקט או לאופרה או לגמילה מאלכוהול בלי לשמוע "שמה שקורה עכשיו זה לא כדורסל. סתם משליכים שלשות". זה מתגלה כאחד המשברים הגדולים של הבומרים – לקחו להם הרכז האיטי שזורק כדור למישהו לואו פוסט.
למעשה האינפלציה בשלשות הסתיימה ב-2020. בין 2010 ל-2020 מספר נסיונות הקליעה ל-3 למשחק עלה מ-18 ל-34, אבל בארבע השנים מאז הייתה עליה רק בנסיון קליעה אחד – ל-35 נסיונות למשחק.
הייתה סיבה מאד הגיונית לגידול הזה. ב-2010 אחוז הקליעה ל-2 היה 49 ואחוז הקליעה ל-3 היה 36. כלומר קליעה ל-3 היתה הרבה יותר כלכלית והחלו להשתמש בה יותר ויותר. ב-2020 המספרים התיישרו על בערך 36% ל-3 ו-54% ל-2.
רק שבעונה שעברה כמה קבוצות התקרבו ל-40 זריקות ל-3 ובוסטון אפילו הגיעה ל-42. הקבוצה במקום השני הייתה דאלאס. אצל שתיהן אחוז הנסיונות ל-3 היה 42-44% מנסיונות הקליעה של הקבוצה. והן היו בגמר וזו ליגה של מעתיקנים. ובוסטון ודאלאס היו בגמר.
גם אצל בוסטון ודאלאס זריקות ה-2 וה-3 היו יעילות באותה מידה אז בעצם הן הרוויחו? את האנרגיה לשחק הגנה. בוסטון הייתה שניה בליגה בנקודות למרות שהייתה רק במקום ה-27 במספר פוזשנים. וכתוצאה מכך גם חמישית בליגה בספיגת נקודות. בדאלאס המספרים היו מתונים יותר אבל באותה מגמה.
2. האם אינדיאנה פייסרס תרוץ מתחילת העונה?
בעידן בו מספר השחקנים הראויים עולה במהירות, בגלל שהכסף העצום של ה-NBA מייצר הרבה יותר ביקוש ברמות הנוער, אפשר להשתמש בעומק בדרכים שונות. אינדיאנה השתמשה בעומק כדי לשחוק יריבות בקצב משחק מאד מאד גבוה. בסיומי משחקי פלייאוף בעונה שעברה ראינו ליי-אפים אפילו מתוך התקפה מסודרת.
כמובן שהסקפטים ציינו את העובדה שאינדיאנה נהנתה מפציעות אצל היריבות – אבל זו השאלה: האם הפציעות הללו לא קשורות גם לצורך לרוץ מול אינדיאנה?
לא יודע כמה העניין הזה הוא פילוסופיה אצל ריק קרלייל. זו לא בדיוק הייתה שיטת המשחק שלו במשך שנים בדאלאס. האם עכשיו, לאחר תחלופת השחקנים הגדולה של אמצע השנה שעברה, נקבל קבוצה עם זהות מאד ייחודית של טמפו גבוה?
3. האם אלפרן שנגון פורץ?
אחד השחקנים שלא חשבתי שישפיעו על מגמות בליגה הוא ניקולה יוקיץ' – גדול שחקני הזמן הזה. כי גאונים קשה מאד לשכפל. איפה בכלל מחפשים את היוקיץ' הבא? באורוות בבלקן? בקרב ילדים גבוהים עם בעיית עודף משקל?
אבל אלפרן שנגון הוא השחקן האחד שאפשר לומר שהקבוצה שלו, יוסטון, מהמרת עליו אך ורק בגלל העניין האמורפי של "איי קיו כדורסל". המספרים של הפיבוט הטורקי בגיל 22 אפילו טובים במעט משל יוקיץ' בגיל דומה.
טוב מאד שיוסטון לא שמה על שנגון יותר מדי לחץ בשיפור יכולותיו הגופניות – אלא נתנה לו להתפתח כפוינט-סנטר. השיפור שלו הוא ממש ברמה החודשית. בחודש האחרון של העונה שעברה כבר עמד על ממוצעים של 24-12-5 (אסיסטים-ריבאונדים-נקודות).
שנגון עכשיו בגיל בו יוקיץ' עשה את הקפיצה לבחירה בחמישיית העונה ומקום רביעי בבחירת הMVP.
4. האם גולדן סטייט ווריורס נותנת לסטף קרי סיכוי?איכשהו היה נדמה בשנתיים האחרונות שהווריורס סבורים שסטפן קארי נמצא בעונות פרישה – בהן שיאי השלשות הם עיקר העניין. הם לא פירקו את השותפות בינו לקליי תומפסון לדריימונד גרין מתוך איזשהי תחושה "שמגיע להם לסיים ביחד".
הנקודה היא שהם לא סיימו ביחד. קליי תומפסון דעך וינסה להצית מחדש עכשיו בדאלאס. דריימונד גרין נקלע לבעיות פסיכולוגיות שנותרו ללא טיפול וגם נותר בקבוצה. ואולימפיאדת פריז חשפה שהווריורס לא נותנים מספיק תמיכה למי שהוא כנראה הכדורסלן האמריקאי הטוב ביותר כרגע.
אולי כמה פציעות במהלך הקריירה נתנו לאנשים תחושה שקארי יסיים את הקריירה בגיל 35-36. אבל הוא הגדיל עוד יותר את טווחי הקליעה. כיום מחצית השלשות שלו הם מ-8 מטרים ויותר ומצבו הגופני מושלם. קשה לשמור עליו לא פחות מב-2016.
הווריורס לא הביאו לו יותר מדי עזרה – אבל כמה שחקנים – ג׳ונתן קמינגה, מוזס מודי – מגיעים אל שיא הקריירה שלהם. המספרים שלהם, של ברנדון פוג׳מסקי מהספסל ושל באדי הילד כשחקן שישי – יתנו תמונה האם קארי מקבל עוד הזדמנות.
5. דנבר נאגטס: מאזן מול בניית הספסל
אלופת המערב דאלאס להערכתי תפתח מהר וחזק את העונה. לוקה דונצ'יץ' הוא השחקן הטוב ביותר שלא היה במשחקים האולימפיים וכקבוצה היא הוקמה למעשה רק באמצע העונה שעברה. היא חייבת להמשיך במומנטום.
דנבר נאגטס, אלופת המערב והליגה עונה קודם לכן, בנקודה אחרת. יוקיץ' היה באולימפיאדה, אבל צמד הסנטרים טאונס-גובר שהדיח אותו בקושי מהפלייאוף פורק. דנבר צריכה להחליט מוקדם את סדר החשיבות: הביתיות בפלייאוף או שיפור הספסל.
