הנתונים שפורסמו השבוע על ידי חברת צבירן, המראים כי יותר מ-40% מהמגויסים בהייטק ב-2024 היו סניורים, מאירים זרקור על בעיה מערכתית שחורגת הרבה מעבר למספרים. כמי שמלווה כבר שנים את הממשק שבין אקדמיה לתעסוקה, אני יכולה להעיד שמשבר הג'וניורים אינו רק סימפטום של האטה כלכלית, אלא תוצאה של פער מבני בין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין שוק העבודה המודרני.
בעוד המדינה מעודדת צעירים לרכוש השכלה, בפרט בתחומים טכנולוגיים, ומשקיעה משאבים ניכרים בהכשרתם האקדמית, המערכת נכשלת בחוליה המכרעת – הגישור בין הידע התיאורטי לניסיון המעשי הנדרש בשוק העבודה. מדובר בכשל מערכתי שעלותו למשק גבוהה: אובדן הזדמנויות תעסוקה לצעירים מוכשרים, פגיעה בפריון העבודה, והחמצת פוטנציאל צמיחה משמעותי במגזר ההייטק.
הבעיה מתחדדת במיוחד כאשר מתבוננים בנתונים נוספים מהדו"ח: שיעור העוזבים מרצון בחברות שביצעו סבבי פיטורים זהה לשיעור המפוטרים. משמעות הדבר היא שסבבי פיטורים לא רק פוגעים ישירות בעובדים הצעירים, אלא גם מייצרים אפקט שרשרת של עזיבות, שמחליש עוד יותר את היציבות התעסוקתית במגזר.
הניסיון שצברנו באלומה מלמד שהפתרון טמון בשינוי תפיסתי של מודל ההכשרה האקדמי. במקום להמשיך במודל המסורתי המפריד בין לימודים לתעסוקה, יש לפתח מסגרות היברידיות המשלבות התנסות מעשית כחלק אינטגרלי מתהליך ההכשרה האקדמי. מדובר לא רק בשינוי טכני, אלא ברפורמה מהותית באופן שבו אנחנו מכשירים את דור העתיד של ההייטק הישראלי.
המפתח לשינוי נמצא בשיתוף פעולה הדוק בין שלושה שחקנים: האקדמיה, התעשייה והממשלה. האקדמיה מפתחת תכניות לימודים שמשלבות התמחות מעשית כחלק ממערך הקורסים המעניקים נקודות זכות אקדמיות; התעשייה משקיעה בתכניות הכשרה ייעודיות לג'וניורים; והממשלה מתמרצת את שני הצדדים באמצעות תמיכה תקציבית ורגולטורית.
בהקשר זה, חשוב להדגיש את תפקידם של המוסדות האקדמיים. יש לחזק את ההבנה והמגמה בה ההכשרה התיאורטית לבדה אינה מספקת את הכלים הדרושים לצעירים בשוק העבודה המודרני. יש להמשיך ולפתח את תוכניות הלימוד, כך שישלבו התנסות מעשית משמעותית כבר במהלך התואר. מלגות תעסוקתיות, למשל, יכולות לספק לסטודנטים הזדמנות לצבור ניסיון מעשי תוך כדי תרומה לקהילה ולחברה.
כשמייצרים את המסגרת הנכונה, אפשר לגשר על הפער בין השכלה לניסיון. סטודנטים שישתלבו בתכניות אלו לא רק יצברו ניסיון מעשי חיוני, אלא גם יפתחו רשת קשרים מקצועית שתסייע להם בהמשך דרכם.
ההשקעה בפתרון משבר הג'וניורים היא לא רק צו השעה חברתי, אלא גם חובה כלכלית. המשך המצב הנוכחי מאיים על יכולת הצמיחה של תעשיית ההייטק הישראלית ועל מעמדה כמובילה עולמית בחדשנות. על הממשלה לזכור כי השקעה בדור העתיד של ההייטק אינה הוצאה תקציבית, אלא השקעה אסטרטגית בעתיד המשק הישראלי.
ד"ר תמי חלמיש אייזנמן היא מנכ"לית עמותת אלומה
