ראיינתי מאות רבות של אנשים במהלך עשרות שנות עבודתי העיתונאית. זאב רווח ז"ל, שהראיונות איתו גלשו לפגישות ממושכות, הותיר בי חותם, לא רק כשחקן ענק, אלא גם כבן אדם עם לב רחב וחם.
ישנם כאלו שהתפקיד והפרסום הופכים אותם למנוכרים ומתנשאים מאגו, אבל רווח, שנולד ברבאט במרוקו וגדל בשכונת מוסררה בירושלים, לא השתנה. הוא תמיד דיבר ב"גובה העיניים" ולעיתים עצרנו את הראיונות, כאשר דיבר בסבלנות עם מכרים ועוברי אורח והקרין חמימות רבה.
נפגשתי עם רווח לראשונה בעת שהתמודד ברשימת הליכוד בבחירות למועצת עיריית רמת גן, שהתקיימו בשנת 2003. הוא דיבר בהתלהבות על רצונו לתרום לקהילה ולקדם את התרבות בעיר, בה החל את דרכו כתלמיד בבית הספר למשחק בית צבי. בהמשך, הוא החליט לפרוש ולא התמודד בבחירות. "אני לא פוליטיקאי", הוא הסביר.
במהלך ראיון שקיימתי איתו באוקטובר 2010 ואשר פורסם ב"המקומון" רמת גן-גבעתיים, תחת הכותרת "גיבור תרבות", שאלתי אותו שורת שאלות והוא השיב בפתיחות רבה:
מהיכן שאבת את הדמויות ששון וחכם חנוכה בשוברי הקופות "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר"?
רווח השיב עם זיק בעיניים של געגועים והתרגשות: "הדמויות שגילמתי תמיד נשאבו משכונת מוסררה בירושלים, בשנות ה-50', בה התגוררנו. מוסררה היתה שכונה הומוגנית ונפלאה".
כאשר שאלתי אותו, מדוע כל כך הרבה אנשים צחקו, צחקו וצחקו וגם העריצו את ששון וחכם חנוכה, הוא הסביר: "הם ראו בדמויות האלה את האנשים מהשכונה שלהם".
על רקע הביקורות הצוננות בשנות ה-70' לשוברי הקופות "צרלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", שאלתי אותו, נפגעת מהכינוי "מלך סרטי הבורקס?" והוא השיב בחיוך:
"לא התייחסתי לכינויים. כשראיתי בבתי הקולנוע אנשים מתפתלים מצחוק בחושך, זה עשה לי רק טוב. אז התגוררו במדינת ישראל שלושה מיליון תושבים ויותר ממיליון וחצי ראו את הסרטים. אם תוריד את האוכלוסייה הערבית, ואנשים מוגרים וחולים, כל אחד במדינה ראה את הסרטים. זה מאה אחוז רייטינג ולא היה דבר כזה. באופן אישי, גילמתי את ששון וחכם חנוכה ביום בסרטים ובערב דמויות שכשפיריות בתיאטרון הקאמרי. חילקתי את זמני בין קולנוע לתיאטרון"
כאשר שאלתי אותו, מה יותר אהבת? הוא השיב: "זה כמו לאהוב שתי נשים".
אי אפשר היה שלא לשאול אותו, מה השתנה מאז ורווח, שעבודתו הראשונה היתה "אצל קבלנים עיראקים בבניין ברמת גן", השיב בנימה נוסטלגית: "היתה שמחת יצירה והרבה מאוד תמימות. אז גם היתה הרבה יותר צניעות בארץ".
בתשובה לשאלה נוספת, חשת בקיפוח עדתי? – רווח השיב בנחרצות: "באופן אישי מעולם לא. אבא שלי תמיד חינך אונו לאהבת ישראל ולקבל כל דבר אהבה".
רווח ראה בקליטת העליות שהגיעו לישראל, חבלי לידה שנעלמים ומה שהטריד אותו, היו פערים כלכליים: "פעם היה פער עדתי והיום הוא כר לא קיים. כיום קיים פער כלכלי מחריד וזה מפחיד אותי. אני לא מוכן לראות במדינה שאני כל כך אוהב עוני, ואנשים מחוסרי עבודה. אין דבר יותר קשה מהבושה של חוסר הפרנסה".
בהמשך ראיינתי את רווח בעוד כמה הזדמנויות, בין היתר בביתו ברמת גן. תמיד הוא היה אדם חם, אדיב והמסר שלו היה חד משמעי כחוט השני: אהבת ישראל.
