עדכון אחרון: 12.03.2025 | 18:36
"לכל חבריי לבית ניר עוז!
נפגשנו אתמול לראשונה לאחר כ-500 ימי חושך ואופל. ביתנו חרב, איבדנו כל אחד את היקרים והאהובים שלו. בתינו שרופים ורכושנו פוזר לכל רוח. עברנו, כל אחד לחוד וכולנו יחד, רגעי אימה ופחד. ראיתי על פניכם את סימני השאלה הקיומיים ואת חוסר הביטחון. ראיתי את הפחד והזעם על נטישתנו והפקרתנו על ידי אלו שהיו אחראיים על ביטחוננו.
אני שותף לכל הפחדים וחוסר הביטחון.
"אבל מתוך תחתית השאול בה אנחנו נמצאים החלטתי לשנס מותניים, להפשיל שרוולים ולהצטרף לכל אלו שרוצים שביתנו, ניר עוז, יחזור להיות בית תוסס וחם, בית שיש בו תרבות וחינוך, בריאות ויצירה, תקווה וביטחון. אני קורא לכולנו לקום, לפעול כתף אל כתף שהדבר יקרה מהר ככל האפשר. אין בליבי דבר אל מי שכוחותיו אזלו ואינו יכול, כעת, להצטרף. אני מבין שכל אחד מעכל את האסון בצורה שונה, אבל אני בטוח ביכולתי וביכולתנו הכללית לקום, להיעמד על רגלנו, ולשקם את ביתנו, ניר עוז.
"הזמן הוא גורם חשוב ביותר. עם כל הכבוד לבתים החדשים והמרווחים שלנו בכרמי גת, מקומנו לא בבתי קומות בקריית גת, אלא בבתי קרקע באוויר הצח וליד שדותינו בניר עוז. אני מצטרף לכל אלו שלא איבדו את ביטחונם ביכולתנו לגרש את החושך ולראות את האור, כמילות השיר: 'באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן. סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור'.
"לא עייפי דרך אנו כי אם מפלסי נתיב.
קדימה לעבודה!
גדי"
מכתבו של שורד השבי גדי מוזס לחברי קיבוץ ניר עוז. "אני בטוח ביכולתי וביכולתנו הכללית לקום, להיעמד על רגלנו, ולשקם את ביתנו" (צילום: דוברות ניר עוז)
