פסטיבל האביב, שייפתח בנחל ציפורי המשוקם ב-16 באפריל בפעם השלישית, הוא פרויקט לאומי המאפשר מפגש ייחודי שמחבר בין תושבי הגליל – יהודים וערבים – באמצעות כוחה המאחד של המוזיקה בלב הטבע הגלילי. הפסטיבל הוא יוזמה משותפת של רשות ניקוז ונחלים קישון, "יד הנדיב" ועמותת פוליפוני לחינוך מנצרת, ובין משתתפיו על שלל סגנונותיהם, בולט המופע שבו יארח ב-18 לחודש שם טוב לוי את הכנר ונגן העוד נסים דקואר ממעלות-תרשיחא, מגדולי נגני המוזיקה הערבית והאתנית בארץ.
פסטיבל בעיצומה של מלחמה שלא נגמרת? – דקואר מעדיף לדבר על מוזיקה מאשר על מלחמות, אבל אומר: "מוזיקה יכולה לקרב בין עמים ובני-אדם, לא רק בין יהודים וערבים, והביחד זה מה שאני עושה כל החיים שלי כמי שחי בעיר המעורבת מעלות-תרשיחא".
עירו הגלילית של דקואר נמצאת במרחק של שישה-שבעה קילומטרים מגבול לבנון, אך לא הייתה בטווח הירי של חיזבאללה. "יחסית, שקט לנו, מה גם שבנינו את הבית עם מקלט", הוא מספר. "יחסית, אמרתי, כי בתים ניזוקו בעיר שלנו והיה לנו הרוג. אני המשכתי כל הזמן לנגן, אם כי היו ימים קשים שבהם פחדתי לצאת מהבית. במלחמה החיים שלנו בצפון כמו רולטה ואתה לא יכול לדעת איפה זה יתפוס אותך".
דקואר בן 66, מוזיקאי שהלך בדרכו של אביו. "במוזיקה אני הולך בעקבות אבא שלי, נגר במקצועו, שניגן בכינור ובעוד", משתף דקואר, שכבר בגיל חמש התחיל לנגן בעוד וכעבור שנתיים התחבר במקביל לכינור מערבי, שלמד בקונסרבטוריון בנהריה, לצד הכינור המזרחי שניגן בבית. "מוזיקלית, זה תמיד הלך אצלי ביחד. גם כשלמדתי לתואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים המשכתי עם המוזיקה הערבית שלנו. מאחר שלא הייתה מתודה למוזיקה הערבית ולעוד, פיתחנו במחלקה הערבית של האקדמיה מתודה, המבוססת על זו, המערבית".
דקואר, שהופיע בצעירותו בתזמורת הקיבוצית בצפון כנגן כינור, הקים בגיל 25 בתרשיחא בית-ספר למוזיקה ערבית ומערבית וניהל אותה. בהמשך גם היה מנצח הבית של תזמורת תרשיחא למוזיקה ערבית קלאסית, שעליה אף ניצח בארבע הופעותיה בבית האופרה בקהיר. דקואר היה חבר בלהקת "בוסתן אברהם", מחלוצות מוזיקת העולם בארץ והקים עם תייסיר אליאס וזהר פרסקו את טריו "זריאב". כמו כן היה במשך שנים מנהל תזמורתה של הזמרת אמל מורקוס.
עם מסגרות אלה ואחרות הופיע דקואר ברחבי תבל, מהונג-קונג ועד קולומביה ובמסעותיו אף העביר כיתות-אמן רבות. כשאינו מסתובב בעולם, או מלמד באקדמיה בירושלים, הוא מלחין בביתו, שממנו נשקפים נופי הגליל שהוא כה קשור אליהם. דקואר מספר כי לצד הנופים הוא כמהה לשקט שכדבריו מופר "על-ידי מטוסים שעוברים מעל הראש שלנו".
"שום דבר לא יכול למנוע את שירת הציפורים, המשתלבת עם האופטימיות שלי, כיאה לאדם אופטימי מטבעו", הוא אומר. "אני מאמין שבסופו של דבר יהיה טוב, כשדרך המוזיקה אני רוצה להעביר לאנושות מסר של שלום ושל אחווה".
