משחקי כבוד, חוסר הערכות מהירה להתקפה, וחוסר ההבנה לגבי עוצמת ישראל – אלה היו הטעויות של חסן נסראללה וצמרת חיזבאללה בתחילת המלחמה, אשר הובילו בסופו של דבר לקריסת הכוח הצבאי של חיזבאללה.
בצה"ל מעריכים כי סדר גודל של 4,000 מחבלי חיזבאללה נהרגו בקרבות במהלך השנה והחודשים האחרונים. עוד אלפים נפצעו. ההערכה בצה"ל היא כי היקף התחמושת והאמצעים שנגרע מיכולות חיזבאללה עומד על כשבעים אחוזים. תוכנית ההתקפה של צה"ל בלבנון הייתה עוצמתית, והיא עלתה – לפי קצינים בפיקוד הצפון – בעשרות מונים מתוצאות מלחמת לבנון השנייה. העדות של כפרים הרוסים עד היסוד מעידה על כך: תשתיות של חשמל, מים, גז וביוב הוחרבו על ידי כוחות צה"ל – חורבן שספק אם ביכולתה של מדינת לבנון להתמודד עם הנזק ועבודות השיקום בעשור הקרוב.
דרום לבנון אחרי מלחמת "חרבות ברזל" שינתה לגמרי את פניה. גם אחרי השיקום הפיזי, יידרשו התושבים ופרנסי האזור לחשוב היטב לגבי עיצוב העתיד של האזור: האם להמשיך בלחימה מול ישראל או לשמור על שלומם ורכושם, לאחר שחשו את נחת זרועו הכבדה של צה"ל. חיזבאללה הופתע – כך מעריכים בצה"ל – בבוקר השביעי לאוקטובר. חמאס הצליח לבצע התקפת פתע על ישראל מבלי לתאם את המהלך עם נסראללה.
בשנת 2011 בחן המודיעין בישראל כי נסראללה מקדם מהלך אסטרטגי מול ישראל. עד מלחמת לבנון השנייה בנה חיזבאללה דוקטרינה של הגנה על לבנון. לאחר המלחמה, הוא שינה את הדוקטרינה: לצד ההגנה על לבנון, הכריז כי הוא מבקש לשחרר את הגליל וירושלים. לשם כך הוא נערך ובנה תוכניות.
בשנת 2011 זיהה המודיעין את התוכניות האופרטיביות של חיזבאללה: כיבוש מטולה, כיבוש מושב אביבים. לאחר מכן, הבינו בצה"ל ובמערכת הביטחון – בין היתר על בסיס הצהרות נסראללה ותעמולת חיזבאללה – כי התוכנית היא לכבוש את נהריה ולהגיע עם הכוחות לכביש עכו-כרמיאל-צפת.
לשם כך בנה חיזבאללה את מערך כוח רדואן: כוח בין 9,000 לוחמים שאומנו וצוידו למשימה. מדובר בכוח התקפי, לא הגנתי. בשביעי לאוקטובר "גנב" חמאס לנסראללה את הבכורה ואת תוכנית הפלישה. הוא עשה זאת בעוטף. בחיזבאללה התעוררו לאירוע בהפתעה. כאשר צה"ל ומדינת ישראל החלו להבין מה קורה, תוך שפיקוד הצפון נכנס מיד לנוהל קרב והזעיק את כל מערך המילואים שלו, בחיזבאללה לא התעשתו מהר ולא ניידו את לוחמי רדואן דרומה.
זאת הייתה הטעות הראשונה של נסראללה. הטעות השנייה – כפי שמכנים זאת בצה"ל – הייתה "הכבוד הערבי": נסראללה נפגע מהמהלך של יחיא סינוואר, אשר "גנב" לו את הבכורה בתקיפה שהפתיעה את ישראל, והחליט שלא להוציא לפועל את דוקטרינת כיבוש הגליל.
אילו היה עושה זאת, כ-9,000 לוחמי רדואן, שחלקם הגדול על אופנועים, היו מסתערים על הגבול, פורצים אותו ונעים לעומק הגליל. בדרכם התכוונו לקחת בשבי מאות חיילים, לבצע כיבוש של ישובים ולאחר יומיים-שלושה לסגת לתוך לבנון, לאחר שגרמו הרס רב. כדברי קצין בפיקוד הצפון: "מה שקרה בדרום היה מחוויר לתוכנית התקיפה של חיזבאללה".
הטעות השלישית של נסראללה הייתה בשמיני לאוקטובר, כאשר החליט להיכנס ללחימה מול ישראל. נסראללה ומפקדי חיזבאללה לא קראו נכון את ישראל ואת צה"ל: פיקוד הצפון כבר היה ערוך בשלושה קווי הגנה בצפון עם עשרות אלפי חיילי סדיר ומילואים. חיל האוויר היה בכשירות טיסה מלאה, ותוכניות התקיפה של צה"ל היו מוכנות, כולל מתקפת הביפרים. אלא שברגע האחרון, ב-11 לאוקטובר, ניתנה על ידי הדרג המדיני פקודת "חדל".
עתה, כשתוצאות המערכה ברורות, ניתן לומר כי חיזבאללה התנהל בעודף ביטחון עצמי, תוך התעקשות על משחקי כבוד ערבי – דבר שעלה לו באלפי הרוגים, בהשמדת כל מערכי הפיקוד שלו ובתבוסה מוחצת. כאשר תושבי דרום לבנון יחזרו לכפריהם, הם יראו את תמונת התבוסה של חיזבאללה, או יותר נכון – את תמונת הטיפשות של חסאן נסראללה וצמרת חיזבאללה בקבלת ההחלטות שלהם.
