סרט האנימציה "סחורה יקרה מכל" של מישל הזנוויציוס מתאר את חייהם של זוג עני ורעב, חשוך ילדים, שחי לו בעיירה מושלגת. תוך תפילה מזדמנת ותחינה לאלוהים, בת הזוג מוצאת בעריסה תינוקת שהושלכה מרכבת נוסעים אל הררי השלג. כשהקטנטנה נישאת על ידיה, בוכיה וזועקת, בעלה הנוקשה מתנגד מאוד לבואה ולהצטרפותה לביתם, ומעלה חרס במציאת הרוך והעדנה שהיא מעניקה לאישתו. אך משהתינוקת מתחילה אט אט לגדול, מצליח האיש לייצר כמה רגעי קסם איתה, ונמשך אליה כאבן שואבת.
באותה נשימה, "אלוהי הרכבת" כפי שהאישה מכנה אותו, אותו אלוהים שהביא לה את הישועה בדמות אותה תינוקת, מתברר לאו דווקא כישות שמימית בלתי מושגת כפי שחשבה. אותו אלוהים מרוחק מתגלה ומתגשם בחסד של מעט האנשים בחייה, שעוזרים לה בגידול הילדה. במה שנראה כמעין יקום מקביל, אנו נחשפים גם לאותו יהודי שבחר להשליך את ילדתו מהרכבת, ולתלאות שהוא עובר עד אחרי המלחמה, שם הוא ניצל ומגלה בדרך לא צפויה אחר שנים רבות על גורלה של ביתו.
העלילה של "סחורה יקרה מכל" קורית על רקע מלחמת העולם השנייה, שבה יהודים נחשבו "ערלי לב חסרי לב", כפי שמציינת אחת הדמויות בסרט. אלא שלא מדובר בסרט מלחמה שואתי כבד, אלא בסיפור חיים אישי, כואב, ובמקביל גם שופע תקווה. "סחורה יקרה מכל" בדרך מיניאטורית, אישית וזוויתית נותן לנו מנה גדושה של חום, אהבה בלתי מתפשרת, והרבה חמלה וגילויי אנושיות במהלך הרגעים השפלים ביותר שאדם יכול להימצא בו. עם כל האובדן, הריק והאפרוריות החורפית שבסרט הזה, כוח האהבה הוא זה שמתעלה על הכל ומנצח כאן. ואולי הוא גם הסיבה שהוא מתמזג ומשתלב נהדר בדיוק בטיימינג הזה של שיבה לחיים ומיתה שאנו פוגשים בנסיבות העכשוויות.
העובדה שמדובר בסרט מצויר מדמה אותו במהלך הצפייה למעין מעשייה, סיפור-עם, אך הדמויות נוטעות בו שפע רגש ומקרבות אותו למציאות, אולי אף יותר ממה שסרט עם דמויות בשר ודם היה יכול לעשות. הסרט המיניאטורי, העדין והרגיש הזה בן 81 הדקות שובר את הקרח, תרתי משמע, ומבעד לקור, מצליח לשתול נחמה רבה שיכולה להימצא אצל כל אחד, גם אצל מי שקורצו מהחומר הקשיח יותר. יש לציין כי מדובר בסרט יותר תמונתי וויזואלי, ויש להמתין בסבלנות לשיח ולדיאלוגים הקצרצרים בו. עבורי, משהו בשקט הנסתר והכמוס הזה דווקא הוסיף רובד ייחודי ומסקרן לחוויית הצפייה, ובידל אותה מלהיות לעוד סרט שואה עם יריות ודם.
אנקדוטה טורדנית במקצת הייתה עצם הבחירה המשונה בשם "סחורה" בשם הסרט לתיאור אותה תינוקת יהודייה, שהפיחה אור בחייהם של הזוג הדל, וכן בעלילה עצמה. ייתכן והמילה "נכס" הייתה יותר מתאימה, וגם היא מעט גבולית על הקו המפריד שבין הגשמי והרוחני. אך כל עוד שמים את הסוגיה המילולית הקטנה הזו בצד, וצוללים פנימה לתוך העולם הרב מימדי שהסרט הזה מעניק ביד רחבה, מגלים שאי אפשר להתייחס אליו באדישות. מלבד העלילה הסוחפת, ניכר ששאר האלמנטים בסרט הותאמו היטב לאווירה המצויה בו, בין אם זו נעימת הפסקול או הנימה הרכה במבטא הצרפתי של המספר. סך הכל, אין ספק שזהו סרט יקר ששווה את הזמן והמחשבה, ומתייחד בנוף של הז'אנר אליו הוא שייך.
