למרותו של דונלד טראמפ סרה ביורוקרטיה עצומה. אבל כידוע הוא בז לה, ורוצה להיפטר מרובה. גם כך, הוא כבר הספיק למנות מאות בכירים, למשרות-מפתח בקבינט ובדרגי פקידות גבוהים בכל המשרדים והרשויות של הממשלה הפדרלית (חלקם הם עדיין בחזקת ממלאי-מקום).
● פרשנות | דונלד טראמפ מתכונן לפרק את השותפות בת 75 השנים בין ארה"ב לאירופה
● השבוע בעולם | טראמפ ותומכיו באירופה אומרים לשמאל ולמרכז וגם לאוקראינה: ״זמנכם עבר״
אבל נראה שרק קומץ עומדים בציפיותיו לנאמנות בלתי מוגבלת. זה כנראה הטעם שהוא מפקיד שליחים מיוחדים על משימות רחבות מאוד ובלתי מוגדרות מאוד, מבלי שיש לו צורך לבקש את אישור הסנאט. החוקה מטילה על הבית העליון של הקונגרס לאשר מינויים של חברי קבינט, של סגניהם, של סגנים זוטרים, של שגרירים וכדומה.
אילון מאסק אינו זקוק לאישור הסנאט. טראמפ הפקיד אותו, יחד עם קומץ של עוזרים, על טלטולה ממשלת ארה"ב. תחת השם Doge (ראשי התיבות של "המחלקה ליעילות ממשלתית"), מאסק עושה ככל העולה על רוחו. בזה כלולה חדירה מסיבית אל צנעת הפרט, בתיקי מס הכנסה וביטוח לאומי ("ביטוח חברתי", באנגלית), בתיקי סטודנטים שקיבלו הלוואות ממשלתיות באמצעות משרד החינוך ובתיקים במשרד להגנת הצרכן. את שני האחרונים טראמפ מתכוון לסגור לחלוטין.
התובעים הכלליים (הדמוקרטיים) ב-14 מדינות של ארה"ב עתרו לשופטת פדרלית בוושינגטון לאסור על מאסק ועל אנשיו להיכנס אל התיקים האלה. השופטת דחתה את בקשתם, אבל נזפה בבאי כוחה של הממשלה על "ההפרזות" בטיעוני הנגד שלהם. פרקליטי הממשלה טענו, כי מאסק אינו עובד במחלקה שבראשה הוא עומד.ֿ
טראמפ התבקש ביום ג' לאפיין את מאסק. מהו בדיוק? עובד ממשלה? יועץ? "מבחינתי, אילון הוא פטריוט", אמר הנשיא. "אתם רשאים לקרוא לו מה שאתם רוצים, אבל הוא פטריוט".
כמובן, חוקת ארה"ב אינה מגדירה "פטריוטיות", ואינה מועידה תפקיד ל"פטריוטים" בתור שכאלה. מצב העניינים הנוכחי הוא שמולטי-מיליארדר ללא תפקיד מוגדר, שאינו סר למרותה של שום רשות, הוא הממונה הלא-ממונה על צמצומים דרקוניים של הממשלה הפדרלית, העומדים להפחית את הוצאותיה בשני טריליון דולר, ולגרום פיטורים של מאות אלפי עובדים.
טראמפ היה יכול להפקיד משימה ענקית כזאת בידי צוות מוגדר של מומחים. הוא מעדיף צוות לא מוגדר של צעירים מעוטי ידע, שסגולתם היחידה היא קשריהם עם מאסק.
מה וויטקוף עושה שם?
זה אינו המקרה היחיד. ישראלים צפו בשבועות האחרונים בנוכחותו הבלתי פוסקת של סטיב וויטקוף, יזם נדל"ן מניו יורק, שותף בעסקי הקריפטו של משפחת טראמפ, שהפך לשליחו המיוחד והאהוד של הנשיא לעניין שחרור החטופים. מהיותו מומחה לחטופים, הוא נשלח למוסקבה לפני שבועיים כדי להסדיר שחרור של בני ערובה אמריקאיים מן הצינוק הרוסי.
השבוע וויטקוף הועלה בדרגה. אומנם אין לו ניסיון מדיני, כנראה גם לא השכלה היסטורית, והבנתו ביחסים בינלאומיים מוגבלת. אבל הוא הפך לחבר בכיר בנבחרת הדיפלומטית האמריקאית, שהגיעה לערב הסעודית לשאת ולתת עם רוסיה על סיום מלחמת אוקראינה.
לצידו ישבו שם מזכיר המדינה מרקו רוביו, שכיהן 14 שנה בוועדת החוץ ובוועדת הביון של הסנאט; ומייק וולץ, אשר כיהן במשך שש שנים בוועדת החוץ, בוועדת הביטחון ובוועדת הביון של בית הנבחרים, והיה פקיד בכיר בפנטגון ויועץ למלחמה בטרור בממשל בוש הבן. לא ברור איך אפשר אפילו לנסות ולשקול את מידת ההתאמה של השניים האלה עם זו של וויטקוף. הוא הגיע משום-מקום, והונחת בליבו של תהליך פוליטי ודיפלומטי מסובך מאין כמוהו.
מה וויטקוף עושה שם? איזו תועלת הוא מסוגל להביא? על זה יש כנראה תשובה פשוטה אחת בלבד: הוא נציגו האישי של טראמפ. יש לו היכולת להגיע אל טראמפ ללא תיווך, ואל נכון זו בדיוק משימתו. הוא זוג האוזניות של נשיא ארה"ב. שטחיותו ומיעוט ידיעותיו הן נכס בשביל הנשיא. טראמפ אינו זקוק להרצאות היסטוריות, או מוסריות. הואיל והחליט על דרך פעולה, כל מה שנחוץ הוא צוות ההוצאה לפועל.
טראמפ נגד זלנסקי
אין כמעט ספק שטראמפ החליט לוותר על ביטחונה של אוקראינה, ובסופו של דבר גם על עצמאותה. ביום ג' לפנות ערב הוא ראה צורך להביע הערכה לרוסיה, ש"יכלה, אילו רצתה, להרוס את קייב", אבל הרסה "רק 20%". בעצם הדקות שבהן השמיע את החיווי הזה, 150 מל"טים רוסיים מתוצרת איראן עשו שמות בערי אוקראינה. הם הפליאו את מכותיהם באודסה, הפנינה ההיסטורית על חוף הים השחור. ערוץ רוסי צבאי על רשת טלגרם פרסם צילומים של הפגיעות עם כתובת ברוסית "אודסה המחורבנת" (המילה הרוסית גסה במיוחד, ודוברי רוסית לא יתקשו לנחש אותה).
"לא היית צריך להתחיל"
טראמפ נשאל במסיבת עיתונאים אם בדעתו לכפות הסכם על אוקראינה. הוא לא ניסה אפילו להעמיד פנים. הוא אימץ את הנרטיב הרוסי, והטיל ספק בעצם הלגיטימיות של ממשלת אוקראינה. הוא אפילו הטיל על הנשיא זלנסקי את האחריות למלחמה. "לא היית צריך להיות שם. לא היית צריך להתחיל את זה", הוא אמר.
הוא השתמש בטענה רוסית רבת-ימים, שזלנסקי אינו יכול לשאת ולתת בשם אוקראינה מפני שהמנדט שלו פקע. זה אומנם נכון, במובן הזה שלא היו בחירות לנשיאות באוקראינה מאז 2019. אבל 20% של אוקראינה נמצאים תחת כיבוש רוסי, וכל חלקיה נתונים להתקפות יום ולילה. הפרלמנט האוקראיני החליט להאריך את המנדט של זלנסקי מתוקף משטר חירום. גם בריטניה, בימי מלחמת העולם השנייה, לא ערכה בחירות.
טראמפ ראה צורך להוסיף את ההערה, ש"לא נעים לי להגיד, אבל הפופולריות שלו עומדת על 4%". הוא דיבר על זלנסקי. זה כשלעצמו לא נכון. אומנם הפופולריות של נשיא אוקראינה פחתה מאוד מאז ימי השיא שלה, אבל היא עדיין עומדת על 50% ויותר. זה במקרה גם הקצה העליון של הפופולריות של טראמפ עצמו. מדוע היה עליו לבדות מלבו את המספר 4%? סוף סוף הוא ידע שהמספר ייבדק ויימצא חסר. אבל לנשיא לא אכפת.
הוא יפיל את אוקראינה לקרשים; הוא ייפטר מזלנסקי שהוא תיעב עוד מימי נשיאותו הראשונים; הוא יעניק לרוסיה כמעט את כל מי שהיא רוצה. סטיב וויטקוף יבטיח שרצון הנשיא ייצא אל הפועל, גם אם הידענים הוותיקים יעקמו חוטם באופן דיסקרטי.
אלה ימים יוצאי דופן, שהכללים הישנים חדלו לחול עליהם. אבל גם ממשלות הסבורות שהן יוצאות נשכרות ממצב העניינים החדש חייבות בזהירות. הקלות שבה המציאות מתהפכת על ראשה בהינף יד או אצבע לא תפסח על איש. האיש שנטש בעלי ברית ותיקים מאוד באירופה, והפקיר בעלי ברית של הזמן האחרון באוקראינה, אינו מחוסן מפני איזושהי נטישה והפקרה.
