אלי (אליהו) שרעבי בן 54 מקיבוץ בארי צפוי להשתחרר מחר (שבת) בפעימה הקרובה של עסקת החטופים, כך לפי הרשימות שפרסם ארגון הטרור חמאס.
בקיבוץ בארי סיפרו על אלי כי הגיע לקיבוץ בגיל 14 כילד חוץ. הוא גדל והתחנך בקיבוץ, עבד בדפוס בתפקידי שיווק, שימש כגזבר הקיבוץ ומרכז משק וכן היה חבר בוועדה הכלכלית. כשהיה בן 28 התחתן עם ליאן שהגיעה מאנגליה כמתנדבת לעבוד בקיבוץ. "אלי חוזר ממציאות בלתי אפשרית אחת בשבי, אל מציאות קשה ביותר בישראל. מציאות בה היקרות לו מכל אינן בחיים – אלי איבד ב-7.10 את בנותיו נויה (16) ויהל (13) ואת אשתו ליאן (48), אשר נרצחו בביתן בבארי בטבח הנורא. אחיו, יוסי שרעבי ז"ל, נרצח בשבי, וגופתו עודנה מוחזקת בעזה. אנחנו נחבק וניתן לו את המעטפת הטובה ביותר שניתן", מסרו בהודעה.
"משפחתו של אלי – אמו חנה, האחים שרון, אסנת והילה, גיסתו נירה יחד עם כל האחייניות והאחיינים, נלחמו ללא לאות למען השבתו, תוך תפילה וציפייה עמוקה להתאחדות מחודשת עם בן משפחתם האהוב", הוסיפו.
אלי שרעבי הוא איש משפחה אוהב, ובעל שאיפות עסקיות להתפתח. אדם אסטרטג וענייני שיודע להסתכל קדימה, לבנות תכנית וללכת איתה עד המטרה. ליאן אשתו ז"ל, דמות ססגונית שמנגנת ושרה ללא הרף, הייתה מתנדבת מאנגליה שהגיעה לקיבוץ בארי ונשארה. היא הפכה לישראלית לכל דבר. נויה ויהל בנותיהם נראות בתמונות וסרטונים צוחקות, שמחות ומוקפות אהבה. הטרגדיה של אלי החטוף נוראית – ליאן והבנות נרצחו שלושתן בשבת השחורה, הוא השריד היחיד שנותר מהמשפחה היפה השמחה הזו.
אלי ויוסי שרעבי ז"ל, אחיו, נחטפו שניהם בשבעה באוקטובר, בנפרד בלי לדעת זה על זה. יוסי נרצח כחטוף. משפחת שרעבי שנאבקת מאבק עיקש לאורך כל המלחמה מחכה לאלי, היחיד שנותר בחיים ממשפחתו, בדאגה רבה ובתקווה גדולה שיצליח להשתקם מהאסון.
האח שרון, הנאבק עבורו במסירות, סיפר "אלי הוא השריד האחרון של משפחת שרעבי שעדיין חי בשבי עזה. איבדנו ארבעה מבני המשפחה. סביב שולחן שבת – חסרים חמישה כיסאות. שעל ארבעה מהם – לעולם לא יתיישבו" הוא נאבק בכל מאודו עבור הכיסא החמישי, השמור לאלי.
"הערב הזה שונה מכל ערב", אמרה אופיר שרעבי, בתו של יוסי שרעבי ז"ל ואחייניתו של אלי שרעבי, בכיכר החטופים יום לפני שרומי, אמילי ודורון שבו בפעימה הראשונה של עסקה זו. "אבא שלי, נחטף מול העיניים שלי. הוא נרצח אחרי ששרד כמעט 100 ימים בתנאים נוראיים בשבי. דוד שלי, אלי שרעבי, נחטף גם הוא מבארי. אשתו, דודה שלי ליאן ובנות הדודות שלי יהל ונויה – נרצחו בביתם. בן דוד שלי עידן וחברתו עדן נרצחו גם הם, במסיבת הנובה".
"אני בת 15, כמות האובדנים שיש בתוכי לא מתאימה לגיל שלי. איבדתי אנשים שאני כל כך אוהבת. איבדתי בית. איבדתי אמון בעולם. חשבתי שאיבדתי גם את היכולת לשתף אחרים בכאב שלי. אני רוב הזמן נשארת לבד איתו, והוא מאוד מכאיב בתוכי, כמו סכינים שמופנות פנימה", אמרה.
אופיר הוסיפה אז בעצרת "אנחנו ערב לפני תחילת ההסכם. הסכם שבו סוף סוף נתחיל לקבל אלינו את החטופים והחטופות שחיכו יותר מידי זמן לחזור. אם ההסכם הזה היה קורה בזמן, אבא שלי היה חוזר אלינו ומחבק אותנו. אבל הוא קורה מאוחר מדי. אני מתרגשת מאוד לקראת אלי שאמור להשתחרר בשלב הראשון של ההסכם, וגם חוששת מאוד כי אנחנו לא יודעים מה מצבו. אני מייחלת שיחזור בחיים, שנוכל לתת לו חיבוק שלא נגמר. שלא נחווה עוד אובדן, כבר איבדנו כל כך הרבה".
"הלב שלי מתרחב רק מהמחשבה על כל חטוף וחטופה שיחזרו לחיבוק של מי שמחכים להם כל כך. אבל אסור שנעצור שם. היה נכון לחתום על ההסכם, וחובה להמשיך אותו עד שכולם כאן. חייבים להביא את כל החטופים שנרצחו לקבורה, לא לוותר על אף אחד ואחד. בשבילם, ובשבילנו. זה אבא שלי שם", הוסיפה.
