יותר מ-11 שעות עבודה ביום, כולל סופי שבוע וחמש שעות שינה בלילה. תנאי העבודה של הבנקאים הזוטרים גורמים להם לנזק נפשי ובריאותי ואף למוות.
היררכית העבודה בוול סטריט מאוד ברורה – הבנקאים הזוטרים ומעליהם – הסדרנים. מנהלים זוטרים אשר אחרים על חלוקת המשימות למתמחים. כאשר בנקאי השקעות או לקוחות מבקש לבצע משהו מאותם הסדרנים, אלו מוצאים את העובדים שתחתיהם על מנת להעביר את המטלות הסזיפיות שיש לבצען. במציאות של היום, בה ישנם שינויים רבים המשפיעים תכופות על ייצוב הכלכלה העולמית, הבנקים יוצאים מהמיתון עם פחות עובדים אך מנגד, עם רצון עז לעסקאות חדשות והדבר נראה ומורגש בעיקר בקרב המתמחים והסדרנים.
מסקירה שנעשתה במספר בנקים ברחבי ארה"ב ופניות אנונימיות של בנקאים, נמצא כי בנקאי זוטר עובד כ-100 שעות בשבוע, על אף שתופעה זו אינה חדשה וכבר עלתה מספר פעמים לדיונים ושינויים בתנאים וזאת בשל הלחץ של הבנקים למצוא משקיעים ולסגור עסקאות שיובילו לצמיחה. עם זאת, כאשר לבנק אין מספיק בנקאים זוטרים וידיים עובדות, מי שנאלצים להתמודד מול המנהלים הבכירים הם אותם הסדרנים, שגם הם מרגישים כי אין הבנה של המצב בשטח ומדווחים כי לא פעם נתקלים בתגובות של אכזבה, כעס, לחץ נוסף מהעבודה, אך שום תגובה להבנת המצב או לנסות לשנותו. סדרנים רבים מתפטרים עקב כך. יתרה מכך, הלחץ על הסדרנים ובנקאים מוביל אותם לחשוש ולהתנהל שלא משורת הדין על מנת להימנע מסיטואציות קשות, למשל, כאלו אשר מנפחים את שעות העבודה שלהם כאשר מדווחים במערכת הפנימית של הבנק וזאת בכדי למנוע מהמנהלים "לנגוס" בשעות הפנאי המעטות שנותרו להם כאשר אינם עובדים. מנגד, כאלו אשר מדווחים על פחות שעות עבודה ממה שעבדו בפועל בכדי לא לחרוג מרף 100 השעות בשבוע, דבר אשר עלול להוביל שיחה במחלקת כוח האדם, שמובילה להתעסקות וסגה שלמה של המנהלים בנושא, ממנה הם מנסים להימנע.
תופעה זו התפרסמה בקרב הציבורים כבר לפני מספר שנים, עם פרסומים שונים על מות בנקאים שונים ברחבי ארצות הברית, ככל הנראה מיתר שעות עבודה, לחץ ועומס נפשי. בעקבות אותם הפרסומים, עלתה מחאה בה קראו להתפטרות המונית של בנקאים, אך זו לא צלחה.
כעת, התופעה חוזרת להטריד בנקאים צעירים ולתסכלם. עומסי העבודה ההולכים וגדלים, מעמידים לא פעם במבחן את הבטחות הבנקים לעובדיהם – הפסקות למתמחים, ושמירה על בריאותם התקנית של עובדיהם. ישנן חברו אשר נקטו צעדים כגון הבטחת חופש בשבתות או מתן שיעורי כושר בחינם לעובדיהן. למרות זאת, עומס העבודה לא פחת בכדי לממש הטבות אלו והדבר גורם לנזק רב יותר – וויכוחים עם הסדרנים הממונים עליהם וגרוע מכך, להכעיס את "הבוס הגדול" אותו הם צריכים להרשים.
פרופסור סטפן מאייר, מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה, מתייחס לתופעה ומסביר כי התרבות שקיימת בסגנון העבודה בבנקים, אינה תואמת לזמנים המתחלפים של היום ובטח שאינה מותאמת לצרכיהם של הבנקאים הזוטרים. המנהלים ממשיכים לחזור על אותה טעות נפוצה – התייחסות למתמחים כמשאב אותו יש לנצל עד תום או לבזבזו. החברות סוחטות את הבנקאים הזוטרים, העיקר שיהיה טוב לעסקים.
