1. למושג העממי "פול גז בניוטרל" מעולם לא היה מימוש מושלם כמו היום (ב') בבוקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביום השלישי לעדותו של ראש הממשלה. סניגורו, עו"ד עמית חדדֿ פתח עמו במסע ארוך שיימשך זמן רב – מסע לאורך נספח 1 לכתב האישום – 315 פרטי תקשורת מוואלה שהם השוחד, טובת ההנאה לכאורה שקיבל ראש הממשלה מוואלה.
לגבי הידיעות והכותרות שפורטו במסמך ה־315 חשוב להעיר שני דברים. הראשון, הם לא היו במקור בכתב האישום ונוספו אליו בעקבות בקשת ההגנה. השופטים נענו לה כי ביקשו להבין את תוכן ומהות השוחד שקיבל רה"מ. הנקודה השנייה הובלטה היום בטענת נתניהו שהחומרים האלה כלל לא הוצגו לו בחקירתו. "אמרתי לחוקרים 'אתם באים להאשים אותי בשוחד תראו לי על מה אתם מדברים'. לא נתנו לי להגיב, אילו היו נותנים הייתי מרסק לרסיסים. הם סימנו את המטרה ורצו הכי מהר למימושה".
2. חדד הציע לתביעה דרך לחסוך את המסע המייגע הזה לאורך 315 פרטי תקשורת: "אם תסכימו לוותר על האישום, לחזור מטענת השוחד ותגידו עווינו, פשענו". אגב, את אותה בקשה, בלשון מנומסת יותר, העבירו השופטים בעצמם לתביעה ביוני 2023 כשביקשו ממנה לשקול לחזור מאישום השוחד בגלל הקשיים הראייתיים שהתגלו בו. היועצת המשפטית לממשלה סירבה לבקשה זו ובכך דנה את המשפט להתארך, כעת על פני 315 הפריטים האלה שנמנים כנראה על הקשיים הראייתיים שציינו השופטים, רובם פניות תקשורת לגיטימיות. תשובות נתניהו כמובן סייעו למסגר את הקשיים האלה – זה מנוגד לקמפיין, זה לא על דעתי ולא בידיעתי, זה בכלל משרת את בנט שהשמאלנים באתר אילן ישועה וטלי בן עובדיה הציגו כימין אחראי ופגעו בי ובליכוד, זו הודעה לתקשורת שהועברה לכל העיתונים. "למה לא בדקתם", העלה נתניהו את הטון, "זה השוחד שעליו טרטרו מדינה שלמה? יש כאן או רשלנות או זדון, איך אפשר לעשות דבר כזה", פנה לשופטים, מכוון במיוחד לראש היאל"כ לשעבר תת־ניצב אלי אסייג, ראש צוות החקירה בתיק 4000 שאמר "זו היתה חקירת הצווארון הלבן המהירה ביותר שביצענו". כנראה שנגזר עלינו היחס ההפוך בין מהירות החקירה לבין איטיות המשפט.
ראש צוות החקירה בתיק 4000 אמר: "זו היתה חקירת הצווארון הלבן המהירה ביותר שביצענו". נגזר עלינו היחס ההפוך בין מהירות החקירה לאיטיות המשפט
3. את מסע הפריטים קטעה לרגע קטטה שהתלקחה סביב הפתקים שמוכנסים לנתניהו במהלך החקירה. התובע עו"ד יוני תדמור קם וביקש מהשופטים שיתועד בפרוטוקול כל פתק שנכנס. ההגנה התקוממה לסאב־טקסט, להבנתה, שמבקש לתאר את הפתקים כתרגילי השהייה. "אני רוצה להעיד אבל אני גם רה"מ", כעס נתניהו, "הפתקים קשורים לפעילותי כרה"מ ויש גבולות למה שאני יכול להציג בבית משפט". ואז הוטלה סוג של פצצה: חדד מבקש דיון בדלתיים סגורות בבקשה לביטול הדיון היום. איננו יודעים למה. כפי הנראה לא מדובר בעסקת חטופים או חתימת שלום עם סעודיה, אבל אין לבטל את האפשרות שקפצה לרה"מ משימה שלא סובלת דיחוי. ובכן, המשימה הוצגה בדלתיים הסגורות. גם לגופה, אבל גם כמבחן להמשך. נתניהו רצה מלכתחילה שני ימי דיונים בשבוע ולא ברצף (כלומר שני ורביעי) ועכשיו הגיעה הבקשה להשתחרר ביום שלישי. השופטים נעתרו לבקשה והדיון בוטל.
4. ארבעת פרטי התקשורת הראשונים שהוצגו בחקירה הגיעו לאתר ממי שנחשב למקורבו זאב רובינשטיין. "לא ממני, לא ידעתי, לא על דעתי", הדגיש נתניהו, "הוא פעל על דעת עצמו או על דעת רעייתי שמאוד חיבבה אותו (ואינה כלולה בכתב האישום, אז אפשר להעמיס עליה את הפניות של רובינשטיין, ובהמשך כנראה גם את השמפניות הוורודות, מ"ג), "למה אני צריך את רובינשטיין, כשאני יכול לפנות ישירות לאלוביץ׳ ופניתי אליו כמו שפניתי לשוקן, למוזס, ובעיקר לאדלסון. לכולם פניתי בלי כל הבנה מוקדמת". נתניהו סקר את דרדור השוחד כבר בתפיסת התביעה: "בהתחלה וואלה היה אתר הבית שלי, אחר כך סיקור אוהד ובסוף היענות חריגה. היענות חריגה? עוינות חריגה – זה מה שקיבלתי שם".
נתניהו התייחס לבנט בהקשר לאמירה שלו שאפשר להבין סרבנות מימין, על רקע פינוי התנחלויות. הוא ניצל את ההזדמנות כדי להעביר מסר אקטואלי: "מהותית אני חושב שסרבנות מימין ומשמאל זו סכנה למדינה". כדי לדייק צריך היה להוסיף גם את הסרבנות החרדית שאינה ימין או שמאל אבל היא הסרבנות העמוקה והמושרשת ביותר בחברה הישראלית.
