הרשו לי רגע של נוסטלגיה: כשהתחלתי לכתוב על אוכל, אי שם בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, התפריט בבר תל אביבי ממוצע כלל בעיקר טוסטים וצ'יפס, שהוגשו לצד המשקאות. פה ושם הוגשו גם חומוס או זיתים. רק בחמארות של דרום תל אביב יכולת לקבל גם – לצד כוס קרה של חצי ליטר גולדסטאר מהחבית ושוט של קוניאק 777 – דג מלוח, איקרא או בצל ירוק שנשרף על האש.
בכל מקרה, אלה וגם אלה כמעט עברו מן העולם. מאז חלפו מים רבים מתחת לגשר הירקון, תל אביב ידעה כמה תקופות, שבהן כל בר הפך לטאפס בר או לגסטרו בר. בכל מקרה, כדי למשוך את המבלים שרוצים גם לאכול, נדרשה השקעה גוברת בתפריט ובקוקטיילים.
איכשהו, האכילה בבר, עם האווירה, המוסיקה וכל השאר, נתפסה כצעירה ומעודכנת יותר מאשר ישיבה ממושכת סביב שולחן במסעדה ו"לעיסה של חיות מתות" כלשון המשמיצים.
"הנסיך" הוא בר ותיק למדי וחוגג השנה עשור. הוא מאכלס את הקומה העליונה ואת הגג של בניין יפהפה בן יותר ממאה שנה במדרחוב נחלת בנימין. למרות שלא מדובר במסעדה, מעניין לגלות כמה התפריט התפתח בו במשך השנים ונעשה דומה לתפריטים של אינספור המסעדות הפועלות באותו הרחוב, ובכלל:
מפתיחה עם לחם ומטבלים (28 ש"ח), קרפצ'יו טונה (26 ש"ח), סלט קיסר (56 ש"ח) ועד למנות עיקריות בשריות כמו שיפוד נתח קצבים (68 ש"ח) או פיש טאקו (78 ₪). המקום עצמו מקסים: מהגג הפתוח, השופע צמחייה, נשקף המדרחוב כולו והאווירה צעירה ותל אביבית מאוד.
מנות שבכוחן להציל את מי שהשתכר וחייב לרפד את הקיבה
מה אכלנו? לראשונות – צלחת של רטבים חריפים עם טחינה ועגבניות (28 ₪) ומנה זערערת ממש של נתחי מוסר ים נא (68 ₪). אחר כך בכל זאת, טוסט – כנראה כזכר לימי העבר – המכונה כאן בירייה (66 ₪) שהוכן משתי פרוסות עבות של לחם מחמצת עם בשר מפורק ותועפות של גבינת צ'דר מותכת. נכון שזה לא בדיוק סמל העידון, אבל זו מסוג המנות שבכוחן להציל את מי ששתה יותר מדי וחייב לרפד במהירות את הקיבה.
עוד מנה כזאת, ספייסי צ'יקן: נתחי עוף עבים שטוגנו עם ציפוי בסגנון KFC והונחו בלחמניית לחם לבן רכה מאוד עם חמוצים ורוטב על בסיס מיונז (68 ₪) או פיש טאקו (78 ₪) – טורטיות במילוי נתחי לברק שהוגשו על שיפוד לצד רוטב סלסה. נחמד, אבל למה רק שלושה שיפודים ושלוש טורטיות למנה המיועדת מן הסתם לחלוקה בין בני זוג?
לצמחונים, למורעבים ולשומרי הגזרה – צריך משהו לכל אחד
הכול, למען האמת, היה בסדר. לא פחות ולא יותר. זה מסוג התפריטים שלא מתיימרים לייצג מן הסתם איזו השקפת עולם קולינרית חדשנית ופורצת דרך. אחרי הכול, בואו, אנחנו יושבים בבר ולא במסעדה של עוד שף-פילוסוף עם השקפת עולם מסעירה שממציא את הגסטרונומיה מחדש בכל פיתה שהוא ממלא.
כאן צריך להיות רק משהו לכל אחד: כמה מנות ראשונות למי שלא ממש רעב ורצה רק לנשנש, מנת בשר כבדה יחסית לחבר'ה הצעירים, מנת עוף או דג מעט קלה יותר לאלה ששומרים על הגזרה, ומבחר סלטים לצמחונים. מכאן נדרש רק לשמור רק על רמה סבירה של הכנה ושירות – והכל בסדר.
גם הקינוחים – מוס שוקולד (41 ש"ח) עוגת תפוזים יוונית ופנקוטה מציעים משהו לכל אחד. אנחנו בחרנו בפנקוטה שהייתה נחמדה וקלילה, עם איזון נכון בין השמנת, הסוכר והג'לטין.
והמחיר? תלוי בכמות וברמת השתייה, כמובן. לכאן הרי מגיעים כדי לשתות ומבחר הקוקטיילים, היינות והמשקאות באמת מסחרר, ומחיריהם בהתאם (אלא אם מגיעים בהפי האוור. צריך לעקוב). כך שזוג שיגיע לכאן כדי לבלות, זאת אומרת לשתות וגם לאכול, ישאיר אחריו לפחות כ-400 או 500 שקל, כמקובל בתל אביב.
נחלת בנימין 18, תל אביב – יפו
