לא כך דמיין הנשיא עמנואל מקרון את כהונתו השנייה. בכהונתו הראשונה בשנים 2022-2017 התמודד מקרון עם מחאת האפודים הצהובים, שביתת ענק במחאה על רפורמה מתוכננת בפנסיה והתפרצות הקורונה. באפריל 2022 הוא נבחר לכהונה שנייה, הישג לא מבוטל עבור נשיא צרפתי.
יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי ופרישתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במהלך כהונתו הראשונה מיצבו את מקרון כמנהיג המשמעותי והמנוסה ביותר באירופה. אירוח האולימפיאדה וסיום שיקומה של קתדרלת נוטרדם אמורים היו להיות רגעי איחוד של האומה הצרפתית, ודאי שניים מרגעי השיא של מקרון, אך הם התקיימו על רקע משבר פוליטי מעמיק.
רפורמת ההגירה של הנשיא, ששר הפנים הגדירה "טובה לטובים ורעה לרעים", היתה אמורה להיות רפורמה מאחדת, כזו שהימין והשמאל המתונים יתמכו בה, ושתצליח לבלום את התחזקות הימין הקיצוני, שחלק גדול מהפופולריות שלו נובע ממדיניות אנטי־הגירה שהוא מקדם.
המשטר בצרפת הוא נשיאותי למחצה: ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר בידי העם, אך הוא חולק את הסמכות הביצועית עם ראש הממשלה, שנבחר בידי הנשיא. בהיעדר מקבילה מדויקת בישראל, ניתן להגדירו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם סמכויות רחבות בניהול מדיניות הפנים.
לכן, מקרון קיווה שהתפטרותה של בורן, שהיתה אחראית על קידום ויישום הרפורמות השנויות במחלוקת, תסייע לממשלתו לצבור פופולריות מחדש. במקומה מינה מקרון את גבריאל אטאל (34), ראש הממשלה הצעיר בתולדות צרפת וגם ההומו המוצהר הראשון.
שיתופי פעולה בין גוש מפלגות השמאל למפלגתו של מקרון ולמפלגות הימין המתון מנעו מהימין הקיצוני לנצח בבחירות, אך מפלגת המרכז של מקרון נכשלה, ונוצר מצב תקדימי שבו אף אחד משלושת הגושים הפוליטיים המרכזיים אינו גדול מספיק כדי להרכיב ממשלה. בשונה מישראל, שרגילה ליצירת שיתופי פעולה כדי לבנות קואליציה, בצרפת מדובר במצב חריג מאוד.
בעקבות תוצאות הבחירות, ראש הממשלה גבריאל אטאל התפטר, ומקרון עמד בפני משימה מאתגרת במיוחד: למצוא ראש ממשלה שייתמך בידי רוב בפרלמנט, כאשר לאור היחלשות מפלגתו, הציפייה היתה שימונה, לראשונה מאז 1997, ראש ממשלה שאינו משתייך למפלגתו של הנשיא. גוש מפלגות השמאל, שזכה במרב הקולות, ציפה שמקרון ימנה נציג מטעמו.
"לצרפת אין מסורת יציבה של ממשלות מיעוט", מסבירה ל"כלכליסט" ד"ר אנה ז'לינסקה, פילוסופית פוליטית מאוניברסיטת לורן בצרפת. "מאז כינונה של הרפובליקה החמישית ב־1958, היו רק שש ממשלות ללא רוב ברור, כאשר מחציתן הוקמו מאז תחילת כהונתו השנייה של מקרון ב־2022".
מקרון ניהול מו"מ של כ־50 ימים, התקופה הממושכת ביותר שבה התנהלה צרפת ללא ראש ממשלה מוסכם. בתחילת ספטמבר הוא מינה לתפקיד את מישל ברנייה, שאותו ז'לינסקה מגדירה "דמות צללים בפוליטיקה הצרפתית והאירופית שמזוהה עם הימין המתון". ברנייה הוביל את המו"מ מטעם האיחוד האירופי על הברקזיט, מה שעורר תקווה שיצליח לגשר גם על הפערים הפוליטיים.
האתגר הגדול ביותר שעמד בפניו הוא גיבוש תקציב מרסן ל־2025 — כזה שיאפשר לצרפת להתחיל לצמצם את הגירעון. ברנייה הציג תקציב שכלל קיצוץ של כ־40 מיליארד יורו בהוצאות הממשלה והעלאת מסים בהיקף של כ־20 מיליארד יורו — מה שאמור היה לאפשר לסיים את 2025 עם גירעון של כ־5%.
אך ברנייה לא הצליח לגייס רוב. הוא העביר את התקציב באמצעות שימוש בסעיף 49.3 (הסעיף שבו השתמש מקרון כדי להעביר את רפורמת הפנסיה). מפלגות השמאל הגישו הצעת אי־אמון, הימין הקיצוני תמך, ולראשונה מאז 1962 ממשלה בצרפת נפלה בהצבעת אי־אמון, וברנייה זכה בתואר המפוקפק של ראש הממשלה עם הכהונה הקצרה ביותר.
בשבוע שעבר מינה מקרון לתפקיד ראש הממשלה את פרנסואה ביירו, בעבר מועמד לנשיאות שכיהן כשר החינוך וכשר המשפטים בממשלות קודמות, אך אין כל ודאות שיצליח היכן שברנייה נכשל. "ביירו הוא דמות שייצגה במשך שנים את המרכז־ימין המתון, אבל כיום הוא נראה כשייך לתקופה אחרת", אומרת ז'לינסקה. "לכן, הבחירה בו מפתיעה מאוד. חזרתו למרכז הבמה הפוליטית מזכירה סיבוב הופעות של אמנים שאנו זוכרים, אולי אפילו מחבבים, אבל לא בהכרח מסיבות חיוביות. ביירו תמיד אהב להיות במרכז תשומת הלב. גם השמאל וגם הימין הקיצוני רואים בו דמות הרחוקה ככל האפשר מתוצאות הבחירות. לכן, כל ממשלה שתוקם תהיה שברירית, ורוב הסיכויים שתוגש הצעת אי־אמון מיד לאחר הקמת הממשלה החדשה".
ללא הגעה להסכמות על התקציב, הממשלה יכולה לקדם תקציב המשכי, שיתבסס על תקציב 2024, אך לא יוכל לכלול שינויים משמעותיים. אם גם ביירו ייכשל, האפשרויות שעומדות בפני צרפת מוגבלות: החוק מונע הליכה לבחירות נוספות בשנה שלאחר פיזור הפרלמנט, כך שהרכבו לא יכול להשתנות עד יולי 2025.
"אומנם השמאל מערים קשיים, והצעותיו לאיוש תפקיד ראש הממשלה כאילו נועדו מראש להידחות, אך העובדה שהנשיא מקרון לא מינה ראש ממשלה מגוש השמאל, שזכה לניצחון יחסי בבחירות, מעוררת קושי אמיתי להבין את המהלך אחרת מאשר כהכחשת הדמוקרטיה", מציינת ז'לינסקה. "אם גם ביירו ייכשל, על מקרון למנות ראש ממשלה מהשמאל".
בצרפת יש גם מי שקוראים למקרון, שיסיים את כהונתו ב־2027 (בצרפת לא ניתן להמשיך לכהונה שלישית ברציפות), להתפטר. "הקריאות האלו לא נתפסות כרציניות בשלב הזה", אומרת ז'לינסקה. "זה צעד שיגביר את חוסר היציבות, ויפגע עוד יותר בכלכלה".