באחד מפרקי הסדרה "חברים" נחלקו פיבי וג'ואי בשאלת האלטרואיזם הטהור – האם בני אדם עושים מעשים טובים מבלי לצפות לקבל דבר־מה בתמורה? פיבי, אשת העקרונות ה"רוחנית" סבורה כמובן שכן. ג'ואי, השחקן ההולל והפרוע, דחה את הרעיון מכל וכל. כדי להוכיח לג'ואי את טעותו מאפשרת פיבי לדבורה לעקוץ אותה, כדוגמה למעשה שאין לה בו שום תועלת, ומתאכזבת לגלות שגם המחווה הכואבת הזו לא משכנעת את בר־הפלוגתא שלה.
למותר לציין שהדיון הזה לא חדש. מחלוקת תלמודית עתיקה עוסקת במעמדה ההלכתי של מתנה, וביתר דיוק – בהשלכות ההלכתיות של המוטיבציה של נותן המתנה. לאחת הדעות, דעת האמורא רבינא, "אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה – לא הוה יהיב ליה" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, כו, ב), ובתרגום לעברית: אם נותן המתנה לא היה מקבל בתמורה הנאה כלשהי, הוא לא היה נותן את המתנה. מסתבר שהדעה שלפיה בני אדם מחפשים רק תועלות אישיות ושאר אינטרסים היא השקפה עתיקה ושכיחה.
בלק בן ציפור, מלך מואב, אוחז בהשקפה האינטרסנטית הזו במידה קיצונית למדי. כאשר הוא שולח שליחים במטרה להזמין את בלעם לקלל את ישראל, הוא מציע כמובן תמורה נדיבה: "כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (במדבר כב, יז). אך בלעם מסרב להצעה המפתה וקובע: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי" (שם יח). בלעם מציב את ערך הנאמנות לדבר ה' הרבה מעל לכל אינטרס ותועלת שיכול בלק להציע לו. אך נראה שבלק ממאן להבין את הגישה של בלעם.
כדי להוכיח לג'ואי את טעותו מאפשרת פיבי לדבורה לעקוץ אותה, כדוגמה למעשה שאין לה בו שום תועלת, ומתאכזבת לגלות שגם המחווה הכואבת הזו לא משכנעת את בר־הפלוגתא שלה
מעט לאחר מכן, כשבלק ובלעם נפגשים, מניח בלק שסירובו של בלעם למשימה נבע מתאוותו להשיג תועלת גדולה יותר מזו שהוצעה לו, ושואל את בלעם בהתרסה: "לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ"? (שם לז), ובלעם חוזר ומסביר לבלק שאין הדבר קשור לאף אחד משלושת הכ"פים – כסף, כוח או כבוד – אלא רק לאמונה ולערכים: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (שם לח).
בסופו של הסיפור, כאשר בלעם מברך את ישראל במקום לקלל אותם, כועס בלק ומטיח בבלעם: "אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד" (שם כד, יא), ובלעם, כקאטו הזקן, חוזר מסביר למלך הזועם את מה שאמר לשליחים ששלח אליו עוד בטרם החל הסיפור: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי" (שם יג).
בלק, ג'ואי ובמידה מסוימת גם אותה מימרה של רבינא, מייצגים את הדעה המניחה שהכוח המניע את ההתנהגות האנושית הוא אינטרסים צרים. כנגדם עומדת עמדתם של בלעם, פיבי, והאמורא רב אחא, החולק על רבינא באותה סוגיה, המניחים כולם כי ניתן לייחס את ההתנהגות האנושית גם לערכים שאינם כרוכים ברווחים ישירים או עקיפים שצומחים לאדם מן העניין.
במבט רחב נראה שיש כמובן מידה מסוימת של אמת בכל אחת מהדעות – בני אדם דואגים לאינטרסים שלהם, ואין ספק שרווח ושכר, או לחלופין עונש וסנקציות, עשויים לכוון או לעודד התנהגויות ומעשים מסוימים. ובצד ההבנה הפשוטה הזו, חשוב להבין את מה שבלק הרשע סירב להבין – לא הכל ניתן לקנות בכסף, לא כולם מחפשים רק תועלת וכבוד. יש מרחב של ערכים ואמונות, של תכלית ושל קדושה. יש דברים הנעשים לא לשם רווח ולא לשם השכר. בלק הניח שגם את הנביא הגדול בלעם אפשר לקנות בכסף וכבוד, והשתומם לגלות שאין הדבר כך.
זה זמן שמוסדות המדינה מתאמצים להגדיל את התמורה והתועלת שצומחת למי שנושא בעול השירות – משכורות החיילים הועלו, מענקי המילואימניקים התרחבו, כך גם ההקלות במס, ההטבות למשפחה, כרטיסי "בהצדעה", ועוד ועוד. כל אלו יפים וראויים, אבל בצידם חשוב לזכור: לא די בתועלת ורווח, גדולים ככל שיהיו. ללא אמונה בצדקת הדרך, ללא הזדהות ערכית וללא שותפות רעיונית – כל התועלות אינן רלבנטיות. וכשיש אמונה וערכים וחינוך רעיוני, אז התועלת והתגמול נעשים פחות חשובים ודחופים.
בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה לחיות בעולם שבו ג'ואי צודק.
