ולדימיר קנטרוביץ', ניצול שואה בן 88, התרגש מאוד ממרק קניידלך חם שהזכיר לו את ילדותו בברית המועצות ואת אמא שלו. את המרק הכינו לו מתנדבים של עמותת "חסדי נעמי". הוא נזכר: "כשהייתי קטן אמא הייתה מכינה מרק כזה. בתקופת שלטונו של סטאלין, במהלך מלחמת העולם השנייה, היה מאוד קשה לאכול מצות, מאחר וכל סמל או סממן של זהות יהודית היה מסוכן בעקבות האנטישמיות".
לקראת פסח, העמותה יצאה במיזם חדש, במסגרתו צוות ומתנדבי העמותה מגיעים לקשישים וניצולי שואה עריריים, ומבשלים איתם ועבורם ארוחה שמזכירה להם את הילדות והבית. "אנחנו נמצאים בגיל ובמצב שאין חברים. למי שאין משפחה, הוא מאוד לבד ומי שחולה לא יכול לצאת מהבית. כל התנדבות וחברה זה מבורך, זה כיף ומרגש שלא שוכחים אותנו. אני רואה איזה כבוד אני מקבל, כמה חום ואהבה הם מעניקים לי וזה כל כך מחמם את הלב," מספר ולדימיר.
ערב החג כאשר ישנם עדיין 59 חטופים בעזה מהם 24 בחיים, גם עבור ניצולי השואה העריריים שנאבקים על הישרדותם היומיומית לחג יש משמעות נוספת. יוליאן ברון, ניצול שואה בן 88, מספר: "במלחמה, כשהייתי קטן, לא היה הרבה אוכל, אבל אני זוכר יום אחד שאבא שלי נתן לי חתיכת לחם, עשו גומחה ושמו שמן צמחי עם מלח. היה טעים, לא אשכח את זה – עברו מעל 80 שנה. ואם יתנו לי לחם או עוגה אני אבחר בלחם. זה נשאר לי לכל החיים. אין דבר יותר נורא מתחושת הרעב".
יוליאן מדגיש: "הזיכרונות האלה מתגברים ומשתלבים עם המראות והעדויות של החטופים שחזרו מהשבי שסיפרו על הרעב. זאת חוויה שנצרבה בנשמה שלי לתמיד". עבור וולדימיר החג מסמל את החירות האישית שלו: "את חג הפסח הראשון שלי בארץ עשיתי כחודש אחרי שעליתי לפני 44 שנים ועד היום אני חוגג את החירות שלי, את זה שהגעתי לישראל".
כמדי שנה "חסדי נעמי" מחלקת עשרות אלפי סלי מזון לפסח הכוללים את כל המוצרים החיוניים לחג כדי לאפשר לכולם לחגוג את החג בכבוד וברווחה.
משה כהן, מנכ"ל "חסדי נעמי", אמר למעריב: "בערב החג כשנסב לשולחן הסדר אסור לנו לשכוח שישנם קשישים וניצולי שואה בודדים, ואנו מחויבים להמשיך את מצוות ההגדה 'כל דכפין ייתי וייכול' – להזמין את מי שרעב לשולחן. עבור ניצולי השואה, החירות אינה מובנת מאליה, לכן אני קורא לכל מי שיכול – כל תרומה והתנדבות עוזרת לשמח כדי שאף אחד לא יישאר רעב בחג". לתרומות למבצע הסיוע לחג לזקנים ושורדי שואה נזקקים היכנסו לאתר "חסדי נעמי" תחת פרויקטים לתרומות.
