בראיון מיוחד ל"מעריב", מציג פרופ’ אמציה ברעם, מזרחן בכיר מאוניברסיטת חיפה ומומחה לאסטרטגיה ולמזרח התיכון, ניתוח חריג ומעורר מחשבה על הזירה הצפונית. לדבריו, במציאות הנוכחית נוצר אינטרס אזורי משותף ובלתי צפוי: ישראל, ממשלת לבנון ואל ג’ולאני – מנהיג ארגון “הייטאח’ר א-שאם" השולט בחלקים נרחבים מצפון סוריה – חולקים יעד אסטרטגי אחד: למנוע מחיזבאללה להתחמש מחדש בנשק איראני.
“באופן עקרוני יש לנו אינטרס משותף ומעניין עם אל ג'ולאני," אומר פרופ’ ברעם ל"מעריב". “גם היא וגם מדינת ישראל עושים הכול כדי למנוע מחיזבאללה לקבל חימוש מאיראן דרך עיראק. אינטרס זה מבחינת ישראל הוא קריטי ומבחינת אל ג'ולאני הוא עוד יותר קריטי – אם הוא לא יצליח בכך הלך עליו. לכן כל הדיבורים על כך שהוא מחבל איסלאמיסטי רוצח המונים וביטויים כאלו – אני מציע להירגע איתם ולחפש דרך איך אפשר לעבוד ביחד, כי כרגע כל אחד עובד אבל לחוד".
לדבריו, לא מדובר בקריאה לשיתוף פעולה גלוי עם גורם שמוגדר מחבל, אלא בהבנת המציאות האזורית והאינטרסים השזורים בה: “אל ג'ולאני בהחלט יהיה מוכן לשיתוף פעולה שקט, בתנאי שזה יהיה שקט – כי זה יביך אותו בבית".
אך לא רק ג’ולאני חולק את האינטרס עם ישראל. פרופ’ ברעם מזהה שותף שלישי מפתיע: הממשלה החדשה בלבנון. “יש שותף שלישי לאינטרס הזה, זאת ממשלת לבנון," הוא מסביר. “יש בלבנון נשיא חדש, ראש ממשלה חדש, ממשלה חדשה וראשי שירותי ביטחון חדשים. לממשלה הלבנונית החדשה יש אינטרס חשוב וקריא שחיזבאללה לא יתחמש מחדש".
פרופ’ ברעם משרטט תמונה מורכבת של שחקנים שבדרך כלל נתפסים כאויבים מרים, אך מוצאים עצמם כעת עומדים על קרקע משותפת: “יש פה בעצם אינטרס משולש – ממשלת לבנון, שירותי הביטחון של המשטר והנשיא החדש – הגענו למצב מדהים שבו, למרות כל הקללות והיללות שלנו אחד על השני, בעצם ממשלת לבנון, מדינת ישראל ואל ג'ולאני בסוריה בעלי אינטרס אחד משותף גדול מאוד. על זה צריך לעבוד חזק".
