עוד לפני שהתעלל בדאלאס, הוצג לפני המשחק סרטון מרגש על הרגעים היפים של לוקה במדים הכחולים של הקבוצה. "אני לא יודע, בכנות – כולם ראו איך הגבתי לסרטון", סיפר לוקה שדמע באותם רגעים בהם הוצג הסרטון, "אני מעריך את זה, את כל האוהדים, את כל החברים לקבוצה, את הגב שהם נתנו לי. אני שמח, אני אוהב את האוהדים, אוהב את העיר אבל הם החליטו להמשיך".
לוקה המשיך וסיפר: "יש כל כך הרבה רגשות שקשה להסביר. זה הביא אותי לכדי דמעות. הגעתי לכאן כילד בן 18 ולא ידעתי למה לצפות מה-NBA. זה הרגיש כמו הבית, יש לי כאן זכרונות מדהימים. אני לא יודע איך שיחקתי ככה, כי כשצפיתי בסרטון אמרתי לעצמי `אין מצב שאשחק`. אבל החברים שלי לקבוצה היו שם בשבילי, הם תמכו בי ונתנו לי גב – אני מאוד מעריך את זה".
גם מאמן הלייקרס, ג`ייג`יי רדיק, התייחס: "הרגע עם סרטון המחווה, והדרך בה לוקה חי את הרגע והרשה לעצמו להיראות פגיע, היה רגע יפהפה. הווידאו היה נהדר, אבל היכולת שלו ללכת ולתת כזו הופעה, עם דמעות בעיניים, להפגין את הכוחות הנפשיים הללו – הוא על-אנושי".
