"אבל באף יישוב לא היה אותו צירוף קטלני של מצב כה חמור מחד גיסא והיעדר כוח צבאי ביישוב מאידך גיסא. זה מה שקרה לניר עוז": התחקיר המבצעי של אירועי 7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז הוצג ביומיים האחרונים לאנשי הקיבוץ ולמשפחות השכולות.
התחקיר מצביע על היעדר התראה מודיעינית והיערכות מבצעית להתקפה, שהייתה עוצמתית בהרבה מכל תרחיש אליו נערכו והביאה לקריסה של מערכות הפיקוד והשליטה. עוד עלה כי צה"ל ידע על מעשי רצח שמתבצעים בקיבוץ, אך לא ידע את היקפם. משום כך ובשל הכאוס ששרר בעוטף לא נשלחו כוחות משמעותיים לקיבוץ במשך 6 שעות. בעזה נפוצה הידיעה שהקיבוץ נכבש, ומאות מחבלים נוספים הגיעו אליו.
כוחות צה"ל שהגיעו לניר עוז רק בשעה 13:10, כ-40 דקות אחרי שאחרון המחבלים עזב, מצאו את הקיבוץ מדמם, מצולק, שרוף וחסר שליש מחבריו, ש-41 מהם נרצחו ו-76 מהם נחטפו לעזה. 14 מהם עדיין שם. התחקיר מדגיש כי עובדה זו הופכת את הכישלון של צה"ל בהגנה על ניר עוז לגדול במיוחד: "המחבלים ביצעו את זממם בקיבוץ כמעט ללא מפריע".
לצד המחדל, התחקיר נוגע גם באירועי גבורה של לוחמי צה"ל ושל אנשי ניר עוז, שכיתת הכוננות שלו על 7 חבריה לחמה במשך שעתיים מול עשרות מחבלים. התחקיר מצביע על כשלים מערכתיים עמוקים שהובילו לאובדן חייהם של עשרות תושבים וחיילים, ולחטיפתם של רבים אחרים.

מוקדי האירועים במתקפת הטרור על קיבוץ ניר עוז (גרפיקה: דובר צה"ל)
לא ניתנה התראה והכוחות לא היו ערוכים למתקפה
כבר ב-05:34 כוחות מפלוגה של גדוד 51 של גולני, שהיו אחראים על הגזרה, התכנסו לקראת 'כוננות עם שחר' במוצב. עם זאת, בתחקיר הודגש כי לכוחות שתודרכו לקראת העלייה לכוננות לא הועלתה האפשרות של פלישה או כל תרחיש דומה.
חוסר ההיערכות מוצג באור קשה ביותר עקב העובדה שכשעה וחצי קודם לכן, סביב 04:00 לפנות בוקר, התכנסו אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אגף המבצעים עודד בסיוק, להערכת מצב בעקבות התרעות, וקבעו להיפגש שוב בשעה 08:00. הדברים לא מצוינים בתחקיר שפורסם, אותו סיכם הלוי בעצמו לתושבי ניר עוז, אך הדבר ידוע ומטיל צל כבד על התנהלות הפיקוד הבכיר, ועל מערכות הפיקוד והשליטה שהיו על האזור לפני המתקפה, ולא רק בעקבותיה כפי שמסיק התחקיר.
בתחקיר הודגש כי לו הייתה ניתנת לגדוד התראה כלשהי, ולו הקצרה ביותר, היה ניתן לצמצם באופן ניכר את הנזק. התראה שכזו הייתה מכינה את הכוחות למצב של מלחמה ומאפשרת היערכות בעמדות וביישובים.
הכוחות הוקפצו דקות לפני הגעת המחבלים לקיבוץ
בשעה 06:29 פתח חמאס בעשרות מטחים שהפתיעו את כל הגזרה. האש ריתקה את כוחות הגדוד במוצבים, ובמקביל עשרות יחידות של מחבלי חמאס לאורך כל גזרת האוגדה פרצו את המכשול. המחבלים היו חמושים באמצעי לחימה רבים, ביניהם נשק נגד טנקים (טילי נ"ט), רחפני נפץ ומטעני חבלה רבים.

השתלשלות האירועים – מתוך תחקיר 7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז (גרפיקה: דובר צה"ל)
עם תחילת המתקפה, תצפיתניות הכריזו על חדירת מחבלים במספר רב של נקודות לאורך הגדר. בשעה 06:42 הכריז אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית, על מלחמה, ויצא להילחם ולהגן על קיבוץ נירים. דקה לאחר מכן, הרבש"ץ של ניר עוז הקפיץ את כיתת הכוננות, אך כבר ב-06:49 חדרו המחבלים הראשונים לקיבוץ, וב-06:52 החלו חילופי הירי הראשונים מול המחבלים.
בשעה 06:55 הגיע לשער הקיבוץ רכב שנמלט ממסיבת ה'פסיידאק' שהתקיימה בשטח הסמוך לניר עוז. בהמשך הגיעו עוד שני רכבים, אך כל יושבי הרכבים שהגיעו לשער נרצחו על ידי אנשי חמאס.
שעתיים של גבורה: חברי כיתת הכוננות נפלו בקרב אבוד
מהשעה 07:14 החלו חברי כיתת הכוננות לבצע סריקות ונתקלו במחבל אחד לפחות. סביב השעה 08:40 נתקלו בכוח גדול של מחבלים וניהלו לחימה במשך כ-20 דקות למרות שהיו בנחיתות מספרית משמעותית. בקרב זה נפלו כל חברי כיתת הכוננות, לאחר שאחד מהם נהרג בהיתקלות מוקדם יותר. כך הסתיימה הלחימה המאורגנת בקיבוץ, ונותרו רק כמה אזרחים חמושים בנשק אישי.
למרות הנחיתות המספרית הקשה, כיתת הכוננות של ניר עוז נלחמה בגבורה במשך כשעתיים מול מאות מחבלים. שבעה מתשעת חברי הכיתה הצליחו להדוף את המחבלים לפרק זמן משמעותי, ואף חיסלו מספר מחבלים, אך לבסוף נפלו בקרב.
במקביל, אזרחים בודדים חמושים באקדחים ניסו גם הם להילחם, אך לרובם היה נשק לא מספק. התושבים שלא יכלו להילחם נאלצו להסתגר בממ"דים, שם שמעו כיצד המחבלים שורפים בתים, יורים ברחובות ובוזזים רכוש.
כוחות צה"ל לחמו באזור אך לא נכנסו לקיבוץ
רק בשעה 09:22 הגיע לראשונה מסוק קרב של צה"ל ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות רבות של מחבלים. המסוק ניסה לחצוץ בין ריכוז המחבלים לבין הקיבוץ ונפגע מירי המחבלים. לבסוף נאלץ לסגת מהאזור ולבצע נחיתת חירום בבסיס חצרים. במהלך הלחימה היו עוד 4 גיחות של מסוקי קרב, עד שהגיעו כוחות קרקעיים.
בשעה 09:55 הגיע טנק לשער הקיבוץ. הוא ירה וחיסל מחבלים שהיו בכניסה, ודיווח כי הוא מזהה בתוך הקיבוץ מחבלים נוספים. בתחקיר נכתב כי לאחר מכן, הטנק נכנס פנה להילחם עם מחבלים סמוך לגדר ונפגע.

הכוחות שהגיעו לקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר (גרפיקה: דובר צה"ל)
לוחמי גולני, שהיו פרוסים בגזרה, ניהלו קרב עיקש בניסיון לבלום את ההתקפה. גדוד 51 הוחזק בכוננות אך הופתע לחלוטין מהיקף המתקפה. כוחות גולני ניהלו קרבות קשים, אך חלקם נפגעו מיד עם פרוץ הקרב, ואחרים מצאו עצמם נלחמים ללא פיקוד מסודר. מספר מפקדים בכירים, בהם מפקד החטיבה אסף חממי ז"ל, נפצעו או נהרגו בשעות הראשונות. עם זאת, הלוחמים המשיכו להילחם גם כשהיו פצועים, וחלקם הצליחו לבלום מחבלים לאורך צירים סמוכים לניר עוז.
רק בשעה 13:10 לערך הגיע לקיבוץ ניר עוז כוח ראשון של ימ"ס, יחידת המסתערבים של מג״ב. לאחריו הגיעו כוח 'אגוז' ושייטת 13, ובהמשך גם סיירת מטכ״ל. אך בשלב זה כבר הסתיימה המתקפה על הקיבוץ והכוחות עסקו בעיקר בסריקות לווידוא שאין מחבלים בשטח, ולא הצליחו לעזור לתושבי הקיבוץ.
פי 4 מחבלים: יעד מועדף או חולשה בגזרה?
מהתחקיר עולה כי בניגוד להערכות המודיעיניות המקדימות, נשלחו לאזור ניר עוז 4 מחלקות מחבלים מאומנים מכוח נוח'בה של חמאס. זאת על אף שלפי התוכניות שנראו בדיעבד, אמורה הייתה להישלח לקיבוץ רק מחלקה אחת.
הכוחות תורגלו בתרחישים של תקיפה מקומית, אך כוחות חמאס תקפו ב-14 נקודות במקביל רק בגזרה של הגדוד. חמאס תקפו בכוח גדול ומאורגן, תוך שימוש באמצעי לחימה מתקדמים כגון נשק נגד טנקים (נ"ט), מטענים ורחפני נפץ. הדבר מצביע על כך שחמאס ראה בניר עוז יעד אסטרטגי, או לחלופין, שהיה בידיו מידע מקדים על חולשת ההגנה במקום.

בית שרוף בניר עוז (צילום: דוד טברסקי)
בנוסף ל-100-130 מחבלי נוח'בה, 300 עד 530 מחבלים נוספים, שלא היו חלק מהכוח הצבאי המאורגן, הצטרפו בהמשך לביזה, חטיפות ורצח. על פי התחקיר, מרבית המחבלים הנוספים שהגיעו לקיבוץ, נהרו אליו לאחר שנפוצה בעזה הידיעה שאזור העוטף וקיבוץ ניר עוז נכבשו, ושהדרך אליהם בטוחה. תוספת כזו של מחבלים הפכה את האירוע לתוהו ובוהו חסר תקדים, שבו השתוללו הכוחות הפלסטיניים באין מפריע.
צה"ל ידע על הטבח – אך לא הבין את ההיקף

המתקפה על קיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר (גרפיקה: דובר צה"ל)
אחד הממצאים הקשים של התחקיר הוא שצה"ל היה מודע לכך שבניר עוז מתרחשים מעשי טבח וחטיפות אך לא העריך את ממדי האסון בזמן אמת. המידע שהצטבר בחמ"לים כלל קריאות לעזרה, תיעוד ויזואלי והודעות של תושבים שהגיעו לקצינים בגזרה.
עם זאת, הקריאות הללו נבלעו בתוך הכאוס התקשורתי של 7 באוקטובר. מפקדות צה"ל התקשו לגבש תמונת מצב אמינה, בין השאר בשל העובדה שהמפקדות עצמן היו תחת אש. המחדל המרכזי היה בכך שבצה"ל לא זיהו את חומרת האירוע בזמן אמת ולכן לא תיעדף שליחת כוחות לניר עוז על חשבון זירות אחרות.
פערי הפיקוד והשליטה – מרמת הגדוד ועד המטכ"ל
שרשרת הפיקוד בגזרה קרסה לחלוטין. מהרגעים הראשונים. מפקדים בכירים נפגעו, ומפקדות רבות בגזרה היו תחת מתקפה. סגן מפקד גדוד כיסופים נפצע, המ"פ של פלוגת השריון נפל, קצינים רבים נהרגו או נלכדו במוצבים. במקביל, חמ"לי האוגדה והחטיבה נותקו מהשטח. הפקודות שהועברו היו מבולבלות, ולוחמים נאלצו לפעול על דעת עצמה.
בתרחישים שאליהם נערכו הכוחות באזור, התכוננו לפלישה אחת בגזרה, ובתרחישי הקיצון – לשתי פשיטות. המתקפה על הגזרה ב-7 באוקטובר הייתה גדולה פי כמה מכל תסריט שאליו נערכו הכוחות, וגם משום כך ניכר קושי להתמודד עם קריסת מבנה הפיקוד והשליטה.
האויב חגג ניצחון, צה"ל הגיב באיחור
לפי התחקיר, הסיבה שהגיעו כל כך הרבה מחבלים לקיבוץ, הייתה תחושת ביטחון בקֶרב האויב כי אין סכנה בפלישה לישראל בכלל ולניר עוז בפרט. בציבור העזתי שרר הלך רוח לפיו כוחות ארגוני הטרור השתלטו על העוטף וניתן להגיע לניר עוז ללא סכנה כיוון שאין בו כוחות צבא. בנוסף, הטנק של כוחות הגדוד נשרף באזור הגדר על הציר המוביל לניר עוז והפך לסמל ולמוקד משיכה עבור רבים. מחבלים רבים שהגיעו אליו ראו את ההמון ממשיך על הציר והצטרפו אל הנעים היישר לקיבוץ.

יחסי הכוחות בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר (גרפיקה: דובר צה"ל)
המחבלים חגגו את שליטתם בקיבוץ, כאשר חלקם אף תיעדו את מעשי הזוועה והפיצו את הסרטונים ברשתות החברתיות. למרות שהצבא היה מודע לכך שנעשה טבח בניר עוז, כוחות הצבא הראשונים הגיעו לקיבוץ רק בשעה 13:10, יותר משש שעות לאחר תחילת הקרבות. הכוחות שפעלו בקיבוץ לא נתקלו כלל במחבלים – הם כבר הספיקו לסיים את ההרס ולסגת לרצועת עזה.
מסקנות ולקחים
התחקיר ממליץ על מספר צעדים קריטיים: ההקמת מוצב צבאי מערבית לניר עוז, חימוש מסיבי של תושבי העוטף ושיפור היכולות של צה"ל בהערכת תמונת מצב בזמן אמת. כמו כן, הומלץ לתרגל תרחישי מתקפת פתע באופן נרחב יותר וליצור נהלי מעבר מהיר משגרה לחירום. לסיום, צוות התחקיר ציין כי הוא מרכין ראש בפני תושבי ניר עוז, ומתנצל על כשלי הצבא שהובילו לטבח הנורא.
התחקיר נמשך כעשרה חודשים וכלל שעות רבות של ראיונות ושיחות עם תושבי קיבוץ ניר עוז, חברי כיתת הכוננות שנותרו, חברי צח"י (צוות חירום יישובי) וכן מפקדים ולוחמים מגופים שונים בצה״ל וגורמים בארגוני ביטחון נוספים. כמו כן נאספו ונבחנו מאות הקלטות.
צוות התחקיר ראה לנכון לציין שתי מסקנות חשובות לגבי התנהלות כוחות צה"ל: היה על הכוח הצבאי לחבור לרבש"ץ ולקבל ממנו את המידע על המתרחש בקיבוץ. כמו כן, היה על הכוח למנוע את נטרולו של הבסיס שלהם, שאם לא היו משתלטים עליו, היה ניתן להשתמש בו ובאמצעים שבתוכו למאמצי ההגנה על ניר עוז.