בעקבות חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, יחיא סינוואר, אדריכל מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, התפרסמו בעיתונים המצרים הממסדיים מאמרים בשבחו, שהציגו אותו כ"סמל המאבק", "מנהיג היסטורי" ו"גיבור" אמיץ שירה את יריית הפתיחה "במערכה לשחרור פלסטין". לדברי הכותבים, דמותו של סינואר תמשיך להאיר את דרכה של ההתנגדות וצפויים להופיע עוד "מיליוני סינווארים חזקים ממנו, עד שפלסטין תשוחרר".
מאמרי ההספד לסינוואר אף כללו דברי שבח למתקפת שבעה באוקטובר, אותה הגדירו כ"מכה מהדהדת עבור צבא הכיבוש" וכן כ"אירוע יוצא דופן שהסוגיה הפלסטינית לא ידעה כמותו בהיסטוריה שלה".
לצד המאמרים, התפרסמו בעיתונות המצרית הממסדית גם קריקטורות שביכו את מותו של סינוואר והביעו תמיכה בהתנגדות הפלסטינית החמושה, תוך שימוש בסמל המשולש האדום ההפוך, המזוהה עם פעילות הטרור של חמאס מאז תחילת המלחמה בעזה ומשמעותו סימון מטרה ישראלית לקראת תקיפה.
סגן העורך היומון אח'באר אל-יום: "סינוואר נתן סטירת לחי עוצמתית לממשלת הכיבוש"
אחמד עבד אל-והאב, סגן העורך היומון המצרי הממסדי אח'באר אל-יום, פרסם מאמר תחת הכותרת "יחיא סינוואר – גיבור עד הסוף" שבו כינה את סינוואר "גיבור" ושיבח את אומץ ליבו. כך כתב: "לא הופתעתי מהידיעה על חיסול יחיא סינוואר, מנהיג תנועת חמאס. ציפיתי לידיעה על מותו כשהיד בכל רגע. האיש שהגן על אדמתו במשך שנים… בחר למות על אדמת המאבק, זאת למרות שהתאפשר לו לברוח אל מחוץ לרצועת עזה… סינוואר מת כשהיד לאחר היסטוריה ארוכה של מאבק שנועד להגן על מולדתו פלסטין…"
עוד הוא כותב כי "סינוואר נתן סטירת לחי עוצמתית לממשלת הכיבוש בהנהגת נתניהו, כאשר הכין תוכנית המשקפת את פקחותו ואת ניסיונו האסטרטגי, תכנית במסגרתה פעילי חמאס ביצעו ב-7 באוקטובר 2023 את התקיפה נגד המתנחלים הישראלים. הייתה זו מכה מהדהדת עבור צבא הכיבוש…"
"סינוואר יכול היה להימלט אל מחוץ לעזה לאחר פעולת ה-7 באוקטובר, אך הוא סירב והחליט להישאר בקרב כוחותיו, כשהוא מנהיג אותם בשדה הקרב כדי להתעמת עם האויב הציוני. האומץ של יחיא סינוואר לא נולד בן רגע, אלא נבע מאמונה איתנה שההגנה על המולדת והמוות למען שחרור האדמה הם המטרה העליונה של החייל הלוחם… לאחר ההודעה על הידיעה הארורה כי צבא הכיבוש חיסל את הגיבור (את סינוואר הח"מ), פרטי הפעולה והמראות שפרסמו סוכנויות הידיעות מאשרים את האומץ והעמידה האיתנה של סינוואר שנאבק עד נשימתו האחרונה…"
סינוואר מת כשהיד בשדה הקרב, והיסטוריית המאבק שלו תישאר נוכחת במוחותיהם של הפלסטינים והעמים הערבים. ישראל סבורה שעם מותו של מנהיג חמאס הסוגיה הפלסטינית תגיע לקיצה, אך ההתנגדות נוכחת ועומדת איתן ולא תיכנע…"
פארוק גוידה, משורר מצרי הכותב ביומון הממסדי אל-אהראם, שיבח בטורו ביומון את סינוואר ש"הקריב את נפשו" כשנלחם בקרב אנשיו והשווה אותו לגיבורים "שכתבו את הדפים המרשימים ביותר בהיסטוריה של עמם". כך כתב: "יחיא סינוואר תפס את מקומו בשיירה ההיסטורית של השהידים בעודו לבוש במדי הצבא שלו כשהוא מדמם, ובכך שם קץ למסע הגבורה והעניק את חייו לעמו, לאומתו ולאדמתו. סינוואר מת כשהוא מותיר אחריו דפים מאירים של הקרבה ושל מסירות נפש. הוא המשיך להילחם בקרב חייליו כשהוא מזכיר את תמונותיהם של גיבורים שכתבו את הדפים המרשימים ביותר בהיסטוריה של עמם ושל אומתם. הוא נלחם בכובש העושק במשך שנה שלמה במסגרת אירוע יוצא דופן שהסוגייה הפלסטינית לא ידעה כמותו בהיסטוריה שלה ועמד איתן בקרב עמו כשסביבו אלפי שהידים שעשו הכל למען מולדתם… לא נותר עוד בפני מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית אלא להתאחד, כדי שמותו של סינוואר יסמן התחלה של עמדות נבונות וכדי שמבול אל-אקצא ישלים את מסלולו…."
פרשן מצרי: "היחיד מבין כל מנהיגי תנועות ההתנגדות שנהרג בלב שדה הקרב"
הפרשן המצרי, ד"ר וחיד עבד אל-מגיד, יועץ במרכז אל-אהראם למחקרים מדיניים ואסטרטגיים שיבח בטורו באל-אהראם את יחיא סינוואר שהיה, לדבריו, היחיד מבין כל מנהיגי תנועות ההתנגדות שנהרג בשדה הקרב יחד עם לוחמיו. כך כתב: "… חיסולם של אחמד יאסין ואסמאעיל הניה היה מן האוויר באמצעות טיל ששוגר ממסוקי אפאצ'י. חיסולו של הניה היה בטהראן, שם ביקר כדי להשתתף בטקס מינויו של הנשיא האיראני החדש מסעוד פזכשיאן. אך סינוואר הוא היחיד מבין כל מנהיגי תנועות ההתנגדות שנהרג כשהיד בלב שדה הקרב, כשהוא שולף את נשקו ונלחם כמו כל לוחמי ההתנגדות בשטח".
הפרשן המצרי גמאל נאפע, פרסם בטורו באל-אהראם מאמר תחת הכותרת "סינוואר מת אך פלסטין תישאר" שבו כתב: "אללה רצה שסינוואר לא ימות במיטתו אלא כשהיד כשהוא עוטה על גופו אפוד צבאי ונאבק עם הצבא הישראלי עד הרגע האחרון כשהוא בקו החזית, יחד עם לוחמיו, במקום להסתתר במנהרות מאחורי מגנים אנושיים. די לו להתגאות בכך שהוא ירה את הירייה הראשונה במערכת השחרור והנחיל לישראל את התבוסה הצבאית והמודיעינית הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה…"
"כל מנגנוני המודיעין הישראליים והמערביים לא הצליחו להגיע למקום מחבואו של סינוואר שעמד בראש שורות המתנגדים כשהוא בשנות השישים לחייו, כאילו היה צעיר בן עשרים. דבר זה הפך אותו לסמל של שחרור לאומי, וזכרו ימשיך להיות בלתי מעורער בשורות לוחמי ההתנגדות הפלסטינים הגיבורים כמו אחמד יאסין, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, יאסר ערפאת, אסמאעיל הניה ואחרים. נכון, סינוואר – שהיה כעצם בגרונו של האויב – מת, אך הסוגייה הפלסטינית תמשיך להתקיים ולאחר סינוואר יופיעו מיליוני סינווארים חזקים יותר עד שפלסטין תשוחרר".