נשיא סוריה לשעבר בשאר אסד שחרר היום הצהרה לתקשורת ממקום מושבו החדש במוסקובה. בהצהרה אמר אסד כי "עזיבתי את סוריה לא הייתה מתוכננת ולא קרתה במהלך השעות האחרונות של הקרבות, כפי שהיו שטענו. להפך, נשארתי בדמשק ומילאתי את תפקידי עד השעות המוקדמות של יום ראשון 8 בדצמבר".
לפי אסד ההימלטות לרוסיה נעשתה לאחר "שכוחות הטרוריסטים הסתננו לדמשק, עברתי ללטקייה בתיאום עם בעלי בריתנו הרוסים כדי לפקח על מבצעי הלחימה. עם הגעתי לבסיס חיל האוויר חמיימים באותו הבוקר התברר שכוחותינו נסוגו לחלוטין משדה הקרב ושהעמדות האחרונות של הצבא נפלו. כשהמצב בשטח באזור המשיך להידרדר, בסיס הצבא הרוסי עצמו הפך נתון להתקפה אינטנסיבית של כטב"מים. בהיעדר אמצעים ממשיים לעזוב את הבסיס, מוסקבה ביקשה שמפקדיו יארגנו פינוי מיידי לרוסיה בשעות הערב של אותו יום ראשון, 8 בדצמבר. זה קרה יום אחרי נפילת דמשק בעקבות קריסת העמדות הצבאיות האחרונות והשיתוק שנגרם כתוצאה מכך לכל מוסדות המדינה שנותרו".
לטענתו היא לא תוכננה מראש כשאמר "בשום שלב של האירועים האלה לא שקלתי להתפטר או לבקש מקלט, וגם לא הוגשה לי הצעה כזו מצד שום אדם או גוף. דרך הפעולה היחידה הייתה להמשיך להילחם נגד המתקפה הטרוריסטית".
עוד התייחס אסד להתנהלותו בזמן מלחמת האזרחים ואמר: "אני שב ומדגיש שהאדם שמיומה הראשון של המלחמה סירב לשאת ולתת על הצלת ארצו למען רווח אישי או להתפשר על עתידם של בני עמו בתמורה לשלל הצעות ופיתויים הוא אותו אדם שעמד לצד קציני הצבא וחייליו בקווי החזית, מטרים אחדים בלבד מהטרוריסטים בשדות הקרב המסוכנים והאינטנסיביים ביותר. הוא אותו אדם שבמהלך השנים האפלות ביותר של המלחמה לא עזב אלא נשאר עם משפחתו לצד בני עמו, התעמת עם הטרור תחת הפצצות והאיומים החוזרים ונשנים של פלישות טרוריסטיות לתוך הבירה ב-14 שנות מלחמה.
בנוסף לכך הזכיר אסד את המלחמה בישראל ותמיכתו בחיזבאללה עליו נשען כוחו: "יתרה מכך, האדם שמעולם לא נטש את ההתנגדות בפלסטין ובלבנון ולא בגד בבעלי בריתו שעמדו לצדו – אין שום סיכוי שאדם כזה הוא אדם שינטוש את בני עמו או יבגוד בצבא ובמדינה שאליהם הוא משתייך".
"מעולם לא חתרתי להשיג תפקידים למטרות של רווח אישי, אלא תמיד ראיתי בעצמי מגן הפרויקט הלאומי, נתמך על-ידי אמונו של העם הסורי, שמאמין בחזון הזה. הייתה לי אמונה חסרת פשרות ברצונם וביכולתם להגן על המדינה הזו, לשמור על מוסדות ולממש את הבחירות שלהם עד לרגע האחרון ממש".
"כשהמדינה נפלה לידי הטרור והיכולת לתרום תרומה משמעותית אבדה, כל תפקיד הפך נטול משמעות, ומילויו נעשה חסר משמעות. זה בשום אופן לא מפחית מתחושת ההשתייכות העמוקה שלי לסוריה ולבני עמה – קשר ששום עמדה או נסיבות לא מערערות אותו. זו השתייכות מלאה בתקווה שסוריה תהיה שוב חופשייה ועצמאית".
