אירופה מקימה קרן להתחמשות, והתעשיות בארץ עשויות להרוויח

מאחורי הקלעים בבריסל מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים על הקמת קרן אירופית חדשה להשקעה בביטחון, שנועדה "לשדרג" את יכולות הרכש של מדינות האיחוד האירופי בתחום הצבאי.

● "ראויה לחיקוי": הגנרל ההודי הבכיר מתפעל מהיכולות של ישראל 
● מלונות בוטיק בווינה ומטוס פרטי בדובאי: החל המצוד אחרי המיליארדים האבודים של שושלת אסד 

התקציב ההתחלתי שלה עומד על 1.5 מיליארד אירו "בלבד", אולם לפי הערכות היא עשויה לצמוח הרבה מעבר לכך. בכירים באיחוד מציעים כי תהיה חלק מפרויקט חוב משותף אירופי בשווי של עד 500 מיליארד אירו, שישמש כמכשיר חוץ־תקציבי לעידוד התעשייה הצבאית באירופה ולקונסולידציה שלה, כדי שתענה על הצרכים המיידים של המדינות ביבשת.

מקרון שינה כיוון

על עצם הקמת הקרן, ששמה European Defence Investment Plan, הוכרז כבר בפברואר האחרון, במסגרת הודעה על תקציב האיחוד האירופי עד לשנת 2027. התקציב המשותף של האיחוד האירופי מהווה אחוזים בודדים מהתקציבים הלאומיים של 27 המדינות החברות בו, אולם הוא משמש את הגוש לקידום מטרות מוסכמות.

עד כה, היה מדובר בעיקר בסובסידיות בתחומי אנרגיה, המהפכה הירוקה או המאבק בקורונה, אך בעקבות המלחמה באוקראינה, ההצטיידות הביטחונית הפכה לצו השעה, והאיחוד מנסה לקדם "מדיניות תעשייתית אחודה" בעבור התעשייה הצבאית המפוצלת שלו.

"אנחנו צריכים להוציא יותר, אנחנו צריכים להוציא בצורה יעילה יותר, ואנחנו צריכים להוציא על רכש אירופי", אמרה נשיאת הנציבות אורסולה פון־דר־ליין בראיון עבר. היא קבלה על העובדה כי צבאות אירופה מפעילים 17 סוגים שונים של טנקי מערכה, במקום אחד כמו הצבא האמריקאי, וכי התעשייה הצבאית האירופית "מפוצלת" על פני חברות מתחרות לפי אינטרסים לאומיים.

התפיסה החדשה היא לעודד את איחוד התעשייה האירופית ואת הרכש של מדינות ממנה, על ידי סובסידיות בשווי מיליארדים שיינתנו לטובת רכש ביטחוני.

עד עתה, הדיונים היו תקועים מכיוון שצרפת הובילה מחנה שדרש כי כל התקציב האירופי יוקצה לרכש מיצרניות אירופיות בלבד. תעשיית הנשק הצרפתית נחשבת למתחרה משמעותית מול אלו של מדינות כמו ארה"ב, ישראל ובריטניה. פריז דרשה כי בהתאם למטרות המוצהרות – 100% מהקרן שתוקם יוקצו אך ורק לחברות הפועלות במדינות האיחוד האירופי.

 עמנואל מקרון, נשיא צרפת / צילום: Reuters, Andrzej Iwanczuk

עמדה בדלנית זו עומדת גם בבסיס ההתנגדות הצרפתית, למשל, להצטרף לתוכנית "מגן שמיים" (Sky Shield) שמובילה גרמניה, שכרוכה ברכישת מערכת ה"חץ 3" הישראלית־אמריקאית במיליארדי אירו, ושנועדה להגן על אירופה מאיום טילים. נשיא צרפת ובכירי התעשייה הצבאית במדינה שואפים להקים מערכות אנטי־טילים מתחרות, וגם לפתח במהירות מל"טים אירופיים (נושא נוסף שבו אירופה מפגרת אחרי התעשייה האמריקאית והישראלית, א"א), כדי לא להסתמך על יצרניות מחוץ לאיחוד וליהנות מכספי העתק המושקעים בכך.

ואולם, לפני כשבועיים דווח מפי מקורות המעורבים במשא ומתן כי צרפת הסירה את התנגדותה, והסכימה לנוסחה לפי עד 35% מכספי הקרן החדשה יוכלו לשמש לרכש ממדינות זרות.
הדיווחים החיו את ההערכות בבריסל לפיהן הקרן צפויה לגדול משמעותית בעתיד הקרוב.

תשרת את מטרות גרמניה

דו"ח מקיף שהגיש נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר, מריו דראגי, לנציבות האירופית לפני כשלושה חודשים, קובע כי על מדינות האיחוד להגדיל את ההוצאה הביטחונית שלהן ב־500 מיליארד אירו על פני העשור הקרוב, כדי "לעשות את המינימום" בתחום ההתעצמות הצבאית.

דראגי מציע כי מדינות אירופה ייטלו חוב משותף שיסייע להן להתמודד עם משימה זו באופן משותף וכהשקעה בעתיד. קרן ה־EDIP יכולה להיות הבסיס לתהליך שכזה, ולכן המשמעות של פתיחתה לרכש ממדינות מחוץ לאיחוד היא משמעותית.

בעבר, כל רעיון של לקיחת חוב משותף נפסל על ידי גרמניה. ברלין נהנית מהחזרים נמוכים מאוד על הלוואות שהיא לוקחת (אג"ח ממשלתי) בשל חוב לאומי נמוך יחסית (63%) ומשמעת תקציבית הדוקה, ולא הייתה מעוניינת לשלם יותר בשל העובדה כי היא לווה ביחד עם מדינות חוב־גבוה כמו איטליה (163% מהתמ"ג) או צרפת (110%). אחרי מגיפת הקורונה חרגה גרמניה ממדיניות זו, והסכימה להקים את הקרן לשיקום אירופה שהיא פרויקט החוב המשותף הגדול ביותר בהיסטוריה של האיחוד, בשווי 200 מיליארד אירו.

מאז הבהירו הרשויות בברלין כי מדובר במקרה חד־פעמי, אולם הקרן החדשה והכלל־אירופית יכולה כעת לשרת גם את מטרותיהם. גרמניה מוגבלת על ידי החוקה לא להיכנס לגירעון (מדיניות "האפס השחור"), מה שמגביל את יכולתה ללוות לטובת צרכים עתידיים. העימות סביב הסוגייה גרם להפלת הממשלה הנוכחית בברלין ולהליכה לבחירות מוקדמות. פרויקט כלל־אירופי בשווי מאות מיליארדים הוא "מחוץ לתקציב הלאומי" ולכן יכול לשמש אותה כדי לבנות מחדש את הצבא שהוזנח בעשורים האחרונים.

על הרצינות של התוכנית והציפייה כי תגדל לסכומים משמעותיים תעיד גם הלהיטות של ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, לצרף את ארצו לרשימת המדינות שמהן יותר לרכוש ציוד ביטחוני. שבדיה, למשל, שלה קשרים הדוקים עם התעשייה הצבאית הבריטית וכמה חברות בבעלות משותפת, דוחפת גם היא לעבר שיתוף פעולה הדוק עם הממלכה המאוחדת.

סטארמר צפוי לדון בנושא בפגישה בתחילת השנה עם מנהיגי האיחוד שתעסוק ב"שיתוף פעולה צבאי עם האיחוד האירופי". המטרה היא לדון בברית צבאית, שתכלול גם התייחסות לתוכניות הרכש הביטחוני של אירופה. שרת האוצר הבריטית אמרה בדברים לתקשורת כי מדובר ספציפית בהצטרפות ל־EDIP.

טראמפ השפיע על צרפת

אחת הסיבות לשינוי העמדה של צרפת היא בחירתו של דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב, והציפייה כי הוא ידרוש ממדינות אירופה לרכוש נשק אמריקאי בתמורה להגנה שארה"ב מספקת במסגרת נאט"ו. טראמפ אמר את הדברים באופן גלוי בראיונות לתקשורת. לפי דיווח ב"פייננשל טיימס" הדיונים על נוסחת ה־65% אירופה ו־35% יתר העולם נמשכים והשיעור עוד עשוי להשתנות לפני שהתוכניות יוצגו לפרלמנט האירופי, בתחילת השנה הבאה.

גם אחרי שהתוכנית תוסכם ברמת האיחוד, היא תצטרך לעבור אישור בכל אחד מהפרלמנטים של 27 המדינות החברות באיחוד האירופי. מטרתה היא להגביר את שיעור הרכש הביטחוני הפנים-אירופי ל־50% עד שנת 2030 ול־60% עד שנת 2035. עד לאחרונה עמד השיעור של רכש חוץ־אירופי על 40%, אולם אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה הוא זינק ל־75%. התלות הזו עשויה לטרפד תמיכה באוקראינה, אם ארה"ב תחליט להפסיק את תמיכתה בקייב.

לפי הערכות, מדינות אירופה החברות בנאט"ו הוציאו כ־380 מיליארד דולר השנה על ביטחון, לעומת 230 מיליארד לפני כעשור.