1.98 מיליון בני אדם חיו בעוני בישראל ב-2023, בהם 872.4 אלף ילדים ו-158.5 אלף אזרחים ותיקים – כך עולה מדו"ח העוני ואי השוויון בהכנסות שמפרסם היום (רביעי) הביטוח הלאומי. מדובר בשיעור עוני של 20.7% מהאוכלוסייה, 20.1% מהמשפחות, 27.9% מהילדים ו-12.8% מהאזרחים הוותיקים בישראל. ממוצע שיעור העוני במדינות ה-OECD עומד על 11.6%, וישראל היא בעל שיעור העוני בגובהו מבין המדינות המפותחות – רק בקוסטה ריקה אחוז העניים גבוה יותר.
שיעורי העוני לפי מדד זה נשארו כמעט ללא שינוי בהשוואה לשנה שעברה (20.7%, 20.3%, 28.1% ו-12.8%, בהתאמה). מדד ג'יני (אי שוויון בהכנסות) בישראל 2023 עמד על 0.369, ירידה של אחוז וחצי לעומת 2022 (0.375).
מי שמוגדר עני הוא מי שנמצא מתחת לקו העוני, שעמד ב-2023 על הכנסה חודשית של 3,324 שקלים לנפש תקנית (חישוב של הכנסה פר אדם לפי מספר נפשות ממוצע במשפחה). זו עלייה של 232 שקלים לעומת השנה שעברה, זאת לאחר שהשנה עלתה ריאלית ההכנסה החציונית נטו לנפש תקנית בשיעור של 3.2%. קו העוני מוגדר לפי 50% מההכנסה החציונית.
על פי חישוב זה, משפחה של יחיד זקוקה ל-4,155 שקלים בחודש כדי להימצא מעל קו העוני, משפחה של זוג עם ילד או הורה עצמאי עם שני ילדים זקוקה להכנסה של 8,808 שקל לחודש, ומשפחה של זוג עם שני ילדים תזדקק לסכום של 10,637 שקל לחודש כדי להימצא מעל קו העוני.
הדו"ח, שעליו חתומים סמנכ"לית מינהל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי ניצה (קלינר) קסיר, לצד רינה פינס ונתנאל פלאם, הוצג לתקשורת במסיבת עיתונאים. ברקע עומדים דיוני תקציב 2025, הכוללים עלייה בתשלומי הציבור לביטוח הלאומי. לשאלת 'דבר' בנוגע לעלייה הצפויה השיב מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי, צביקה כהן: "האלטרנטיבה הייתה לקצץ בקצבאות. ביחס לזה אני חושב שההחלטה הייתה נכונה".
שר העבודה, יואב בן צור: "נאבקנו על כך שבתקציב לא יקפיאו קצבאות. החיסכון שאמור היה להיות לקופת המדינה מהקפאת הקצבאות היה 6.5 מיליארד ש"ח. האלטרנטיבה הייתה העלאה של התשלומים לביטוח הלאומי, כשהמעסיקים נכנסו תחת האלונקה והסכימו. ההעלאה תהיה לזמן קצוב ואז תיפסק. אני מקווה שבסוף 2025, כשהמצב יתייצב, התשלומים לביטוח הלאומי ירדו".
כ-65% מהעניים – ערבים וחרדים
בקרב הציבור הערבי והחרדי נרשמו שיעורי עוני גבוהים ב-2023, כמו בשנים קודמות. בשנה זו, 38.4% מהמשפחות הערביות ו-33% מהמשפחות החרדיות נמצאו מתחת לקו העוני (ירידה קלה לעומת 38.9% ו-33.9% בהתאמה ב-2022). בבדיקה לפי נפשות, שיעור העוני הן בקרב חרדים והן בקרב ערבים עמד על 38.5%.
שיעור החרדים והערבים בקרב כלל העניים הגיע ב-2023 ל-64.9% – 42.4% ערבים ו-22.5% חרדים. בשני המקרים, זהו שיעור כפול משיעורן היחסי של קבוצות אלו באוכלוסייה. לצורך השוואה, שיעור העוני בקרב יהודים לא-חרדים ב-2023 היה 14%.
שיעורי העוני בקרב משפחות גדולות (חמישה ילדים ויותר), המאפיינות את המגזרים הללו, גבוהים ביותר מפי 2 משיעורן באוכלוסייה. משפחות אלה מהוות 3.2% באוכלוסייה אך 7.9% בקרב העניים. שיעור העוני בקרב משפחות שבהן 4 ילדים ויותר עמד על לא פחות מ-41.5% בשנת 2023, שיעור הגבוה יותר מפי שניים ממשפחות קטנות יותר, שבהן ילד אחד עד שלושה (17.7%).
ממצאי העוני בפריסה גיאוגרפית מצביעים באותו הכיוון, ומעידים שערים חרדיות וערביות הן הערים העניות ביותר. במחוזות ירושלים, הצפון והדרום, ממדי העוני גבוהים מהממוצע, ושיעורי העוני של משפחות במחוזות אלו מגיעים ל-36.2%, 22.5% ו-22.6% בהתאמה. במחוז המרכז ובמחוז תל אביב ממדי העוני נמוכים בהרבה מהממוצע הארצי – 13.8% ו-15.1% בהתאמה.
העיר הגדולה (לפחות 80 אלף תושבים) הענייה ביותר היא מודיעין עילית – שיעור העוני של משפחות בה מגיע ל-48.3%. אחריה ירושלים, עם שיעור עוני של 38.3%. מיד אחריהן בית שמש (36.3%) ובני ברק (30.7%). את רשימת תכולת העוני בקרב משפחות בישובים קטנים (5,000 תושבים ומעלה) מובילות ביר האדג' (77.5%), תל שבע (55.2%), ערערה בנגב (52.6%), חורה (51.6), שגב שלום (50.6%), לקייה (50%), אל סייד (48.4%), כסייפה (48.3%), רהט (43.9%), כפר מנדא (43.4%), ביתר עילית (41.5%), עילוט (39.5%) משהד (37.9%) ואום אל פאחם (37.6%).
עם זאת, באופן סובייקטיבי, האוכלוסייה החרדית היא האוכלוסייה שחשה ענייה בשיעורים הנמוכים ביותר. באופן כללי, בשנת 2023 ירד באופן ניכר (כ-26%) שיעור הנפשות הבוגרות שחשו עניות בכלל האוכלוסייה. הירידה הקיפה את כלל המגזרים, אולם היא חדה במיוחד (כ-53%) בקרב החרדים, כך ששיעורם הגיע ל-5.8% – נמוך בהרבה משיעורי העוני האובייקטיביים של אוכלוסייה זו. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור החשים עניים ירד גם הוא בשיעור ניכר של כ-29%. עם זאת השיעור בקרבם גבוה פי 6.5 משיעור היהודים שחשו כך.
שיפור בעומק וחומרת העוני לעומת שנות הקורונה
ב-2023, בהשוואה ל-2022, העניים היו עניים מעט פחות. זאת, בניגוד להחמרה שחלה במצבם שנים 2020-2021 (שנות הקורונה). המדד שמאפשר לבדוק זאת הוא עומק העוני, המבטא את הפער בין הכנסת העניים וקו העוני (עד כמה מי שנמצאים מתחת לקו העוני רחוקים מלהגיע אליו). עומק העוני לפי ההכנסה נטו ירד ב-0.8 נקודת האחוז – מ-40.3% ב-2022 ל-39.5% ב-2023.
שיפור נרשם גם במדד חומרת העוני (המרחק של הכנסות העניים מקו העוני, כאשר הוא מועלה בריבוע, מדד שנותן משקל גדול לעניים ביותר), שירד מ-24.4% ל-23.6%.
גם על פי המצב הסובייקטיבי של האוכלוסייה הענייה, ניכרת הירידה בעומק וחומרת העוני. לשאלה האם משק הבית לא הצליח לממן את כל הוצאותיו, השיבו ב-2023 בחיוב 26.5%, שיעור הנמוך במידה ניכרת מהשנה הקודמת (30.5%), ובניגוד לעלייה שחלה בין 2021 ל-2022. 9.7% השיבו שוויתרו השנה על טיפול רפואי בגלל קשיים כלכליים, ירידה של נקודת אחוז לעומת המעידים כך ב-2022 (10.7%). שיעור האנשים שהעידו כי ויתרו השנה על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים בגלל קשיים כלכליים עמד השנה על 5%, לעומת 6.1% ב-2022.
עלייה בשיעור העוני בקרב עצמאיים
הדו"ח מצביע על מתאם בין אי עבודה לבין עוני. קבוצת המשפחות שראשן בגיל העבודה העיקרי (64-25) ואינו עובד היא הקבוצה עם ממדי העוני הגבוהים ביותר, עם שיעור עוני של 64.8% ועומק עוני של 61.4% בשנת 2023.
עם זאת, תעסוקה לא בהכרח מחלצת משפחות עניות מעוני, בייחוד לא כשרמת ההשתכרות נמוכה. עוני בקרב משפחות שראשן עובד הפך לתופעה שכיחה יותר ויותר- 22.2% בקרב משפחות עם מפרנס אחד, ו-8.6% במשפחות עם שני מפרנסים ויותר.
אמנם שיעור העוני בקרב משפחות שבראשן אדם עובד (שכיר או עצמאי) הוא נמוך מהממוצע, וירד במעט מ-15.5% ב-2022 ל-15.3% ב-2023, אך בקרב משפחות שבראשן עצמאי עלתה תחולת העוני בין שתי מ-13.3% ב-2022 ל-13.8% ב-2023. עלייה חריגה לאור הירידה או היציבות שהייתה בשאר קבוצות האוכלוסייה.
על פי הביטוח הלאומי, הסיבה לכך היא הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו עצמאיים בעקבות המלחמה, ומאחר שהסיוע שניתן על ידי המדינה לא היה בו די כדי לפצות על כל הירידה בהכנסות, כפי שקרה גם במשבר הקורונה.
קצבאות מצילות מעוני, אבל בישראל פחות
לפי הדו"ח, לולא התערבות הממשלה באמצעות תשלומי קצבאות והמיסים הישירים, שיעור העוני בישראל היה עולה מ-30.6% ב-2022 ל-31.1% ב-2023 בקרב נפשות, ובקרב משפחות מ-33.9% ל-34.2%. כך, למעשה, בשנת 2023 צמצמו תשלומי ההעברה והמיסים הישירים את שיעור העוני של נפשות ב-33.5% ושל משפחות ב-41.2%, צמצום משמעותי יותר לעומת השנתיים הקודמות.
חומרת העוני ועומק העוני היו מושפעים רבות גם כן, וללא כל התערבות היו עומדים ב-2023 על 44.5% ו-58%, בהתאמה (לעומת, כאמור, 23.6% ו-39.5% עם התערבות, בהתאמה). האוכלוסיות אותן הצילה ההתערבות הישירה מעוני בצורה המשמעותית ביותר הן אזרחים ותיקים (69%), נשים (47%) ומשפחות בראשן הורה עצמאי (42%).
בהתאמה, הקצבה הניתנת לאזרחים ותיקים ולשאירים היא הגבוהה ביותר מבחינת תרומתה לצמצום העוני בישראל, ומצמצמת את העוני בקרב הזכאים לה ב-24.2%. מיד לאחריה קצבת הנכות, המצמצמת את העוני בקרב הזכאים לה ב-13.3%. לעומת זאת, השפעתן של הגמלה להבטחת הכנסה (הניתנת לחלק קטן באוכלוסייה) ושל קצבאות הילדים, היא נמוכה- 1.3% ו-2.4%, בהתאמה.
אולם, למרות חשיבות תשלומי הקצבאות והמיסים הישירים לצמצום העוני בישראל, בהשוואה למדינות המפותחות תרומתם בישראל נמוכה מאוד- כ-60% בלבד מהממוצע ב-OECD. על פי מדדי ה- OECD התרומה של המדיניות לצמצום העוני בישראל הוא 35%, לעומת 58% בממוצע ה-OECD.
ישראל בהשוואה לעולם- הוצאה חברתית מהנמוכות ב-OECD, מקום שני בעוני של ילדים
מצב העוני בישראל חמור בהשוואה בינלאומית. בהשוואה בינלאומית של תחולת העוני לפי הכנסה כלכלית, כלומר זו הנוצרת מהפעילות הכלכלית במשק, ממוקמת ישראל במקום 11 מתוך 36 מדינות, ובמרחק של 7.9 נקודות האחוז מממוצע ה-OECD (11.6%).
מקום שני בעוני בקרב ילדים ב-OECD
מצב העוני של ילדים בישראל חמור מאוד בהשוואה בינלאומית, כאשר ישראל נמצאת במקום השני בעוני בקרב ילדים במדינות ה-OECD, כשמתחתינו רק קוסטה ריקה. ישראל מרוחקת בכ-11 נקודות האחוז מממוצע מדינות ה-OECD, וגבוהה ממנו בכ-88%.
העוני בקרב אזרחים מעל גיל 65 בישראל גבוה גם הוא בהשוואה בינלאומית, אך בהשוואה לעוני פר נפש באופן כללי ולעוני של ילדים תמונת המצב עגומה פחות. במקרה של בני 65 ויותר, ישראל נמצאת במקום ה-12 בקרב מדינות ה-OECD, כשמעליה מדורגות מדינות לא מעטות, למשל ארה"ב, יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה. אולם גם כאן ישראל רחוקה מממוצע ה-OECD בכ-2 נקודות האחוז (14% מעל הממוצע).
גם מבחינת מדד ג'יני לאי שוויון בהכנסות, ישראל (0.3631) מדורגת גבוה יחסית, במקום השביעי. רמת אי-שוויון גבוהה יותר קיימת רק בארצות הברית, טורקיה, מקסיקו, צ'ילה, קוסטה ריקה וליטא. מדד ג'יני בישראל גבוה לעומת ממוצע המדינות ה-OECD בכ-16% (0.3175).
בנוסף, בישראל ההוצאה החברתית ביחס לתמ"ג היא מהנמוכות במדינות המפותחות. אמנם ההוצאה החברתית עלתה ב-2023 בשל הצורך לתמוך בחלק מהאוכלוסייה בעקבות המלחמה, עלייה לשיעור של 16.6% מהתמ"ג לעומת 15.8% בשנה הקודמת. אך עם זאת, השיעור נמוך בכ-6 נקודות האחוז מהממוצע במדינות ה-OECD (22.4%). ישראל נמצאת במקום השלישי מהסוף במדד זה, כשמתחתיה רק אירלנד ודרום קוריאה.
שר העבודה: "נלחמנו שלא יקפיאו את הקצבאות"
שר העבודה יואב בן צור: "כדי לצאת מעוני אוכלוסיות מוחלשות צריכות הכשרות מקצועיות, השכלה. אנחנו רוצים סיוע בקצבאות ומענקים מצד אחד, ומצד שני לתת את האפשרות לאנשים להרוויח את לחמם בכבוד ולהיות מועסקים בשכר הולם. "התעקשנו בדיוני התקציב שלא יקפיאו את הקצבאות. עשינו את זה מלחמה, והצלחנו. הקצבאות ימשיכו להיות צמודות למדדים, ושכר המינימום יעלה באפריל".
מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי צביקה כהן: "גם בעת הזו, הביטוח הלאומי מקפיד לפרסם את דוח העוני, ולא לשכוח את החוליה החדשה בחברה. אנחנו רואים שהקצבאות של ביטוח הלאומי מצילות אוכלוסיות חלשות מעוני. זה מראה שהביטוח הלאומי עומד על ייעודו כרשת הביטחון של מדינת ישראל".
כהן הזכיר גם את סוגיית העוני בקרב עצמאיים. "אנחנו כמדינה וכממשלה צריכים, באמצעות חקיקה, ךתת להם רשת ביטחון".
מנכ"ל ארגון פתחון לב, אלי כהן: "דו"ח העוני שיצא היום, הוא רק הפרומו לדו"ח של שנה הבאה, שם נראה את התמונה האמיתית של השפעת שנת המלחמה על אזרחי ישראל, ואת קריסת מעמד הביניים . אצלנו בפתחון לב הצטברו נתונים מבהילים של עלייה ב 23% בבקשות הסיוע במהלך שנת 2024. כלומר על כל 5 משפחות שקיבלו סיוע, נוספה משפחה. התקציב הנוכחי מתדלק את דו"ח העוני הבא! הרי כולנו שמענו על גזרות ינואר – בהן עליות מחירים של אחוז במע"מ, 3.8% בחשמל, 3.4% במים, 3-6% בארנונה, גם במס בריאות ובביטוח לאומי. אנחנו נראה עוד ועוד משפחות רבות שנכנסות למעגל העוני.
"הדרך היחידה לצמצם את מימדי העוני המפלצתיים שהגענו אליהם בישראל, הממשלה והאוצר צריכים לבטל את כל הגזירות שפוגעות באופן ישיר באוכלוסיות החלשות. להעביר את חוק 'פתחון-לב' להקמת רשות לאומית לטיפול בעוני שתפעל עם תקציב מצד המדינה בבסיס התקציב, הצבת יעדים ועמידה בהם והקמת תוכניות פעולה".