השייטת האולימפית שי קקון השיקה השבוע קמפיין גיוס ספונסרים לקראת תחילתו של הסייקל האולימפי ללוס אנג'לס 2028. "אני עדיין לא בשיא שלי", מודה קקון בראיון ל'דבר'. "אני חושבת שיש לי עוד המון מה לתת. אני מאמינה בעצמי, שאצליח לעשות את מה שדרוש בשביל לזכות במדליה אולימפית".
שלום, מי שלא מכיר אותי קוראים לי שי קקון, ספורטאית אולימפית בסירות מפרש (ilca 6 ) בת 22 מחדרה. אלופת אירופה u21 לשנת…
Posted by Shay Kakon on Thursday, January 23, 2025
קקון בת ה-22 מתחרה בדגם לייזר רדיאל (ILCA6), וייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 ובפריז 2024. בסיום תקופת המנוחה אחרי המשחקים האולימפיים, חזרה קקון להתאמן לקראת תחילתו של קמפיין אולימפי חדש.
"זאת הייתה החלטה קשה", מספרת קקון על הבחירה לצאת לקמפיין ברשתות החברתיות. "סיימתי אולימפיאדה שנייה. חשבתי על זה המון זמן והחלטתי שאני רוצה להמשיך לעוד קמפיין אולימפי. אבל בינתיים, כדי להתקיים, חזרתי לעבוד במלצרות. זה בלתי הגיוני לשלב את העבודה במלצרות עם ספורט מקצועני. סיימתי שני חוזים של ספונסרים מ-2024, זה פער כלכלי גדול מאוד ושיט הוא ספורט מאוד יקר.
"בשנה תחרותית המחירים יכולים להגיע עד 200 אלף שקלים. אין לנו סירה משלנו, אז בכל מקום חדש, אנחנו צריכים לשכור סירות, ציוד, מפרשים, ולדאוג לכלכלה. תחרות שיט רגילה נמשכת שישה ימים, מחנות אימונים בין עשרה ימים לשבועיים. למשל להתחרות באליפות העולם עולה בין 40 ל-50 אלף שקלים לתחרות. כל עזרה באמת תתקבל בברכה".
בענף השיט הישראלי דגמי גלישת הרוח זוכים לפרסום רב, בזכות מסורת של זכייה במדליות אולימפיות של גל פרידמן, שחר צוברי, מדליסט הזהב מפריז תום ראובני ומדליסטית הכסף מפריז שרון קנטור. למרות זאת, בעולם דווקא דגמי הלייזר רדיאל הם הדגמים הפופולרים יותר והתחרות בהם קשה יותר.
"בכל תחרות יש בין 200 ל-250 שיטים ועוד 100 שיטות, זה המספר הכי גדול בתחרויות שיט", אומרת קקון. "בישראל בספורט הזה לא מספיק מוכר, וחלק מהתפקיד שאני לוקחת על עצמי זה שכמה שיותר אנשים יכירו אותו".
קקון גדלה בחדרה והחלה את דרכה בענף השיט בגיל 8. "בחנתי הרבה סוגי ספורט. כדורגל, ג'ודו, כדורסל ולא מצאתי את עצמי", מספרת קקון. "אימא שלי עבדה במרכז הימי בקיסריה והציעה לי לנסות קייטנת שיט בחופש של כיתה ב'. הלכתי לקייטנה והיה לי מאוד כיף. ניסינו גלשנים, סירות, כל מה שקשור לים. אחרי הקייטנה הציעו לי להצטרף לחוגים בשדות ים".
הכישרון שלה בלט מתחילת הדרך, ותוך שנתיים הפכה לאלופת ישראל לגילה, וזכתה חמש שנים ברציפות באליפות הארץ לנערות. לזירה הבינלאומית היא פרצה ב-2017 עם זכייה במדליית הארד לנערות בדגם הקטן יותר, לייזר 4.7, המשיכה עם המעבר לדגם האולימפי ועם מדליית הכסף באליפות אירופה עד גיל 17 ב-2018. שנה מאוחר יותר זכתה במקום השלישי באליפות העולם עד גיל 19.
ב-2022 קקון עשתה היסטוריה ישראלית עם זכייה באליפות אירופה עד גיל 21 בצרפת. "המחשבות שלי היו ממוקדות במדליה. לא חשבתי על זהב, אבל כן האמנתי שאשיג מדליה או לפחות אסיים בחמישייה הראשונה. בסיום השמחה הייתה אדירה. הצלמים חיכו לי על קו הסיום ואני דפקתי על הסירה בשמחה והתרגשות, זה היה מדהים".
ההצלחה המדהימה של קקון בגילים הצעירים מעידה על הכישרון האדיר שלה, שצפוי לקבל ביטוי בשנים הבאות בבוגרות. בענף השיט בדגם הלייזר רדיאל מגיעים הספורטאים לשיאם רק בשנות ה-30 לחייהם, וקקון בת ה-22 נחשבת עדיין רק בתחילת הדרך. "יש לי המון מה ללמוד. אני עוד לא קרובה לשיא שלי, וכדי שאני אגיע לשיא אצטרך את העזרה הזאת. אבל ברגע שאביא את המדליה, כולם יידעו מי אני".
בניגוד לענף גלישת הרוח, בשיט לייזר רדיאל אין נבחרת ישראל לנשים. קקון היא הספורטאית הבכירה היחידה בענף הנשים. בקמפיין לפריז קקון התאמנה רוב ימות השנה בחו"ל עם המאמן האיטלקי פבריציו לזריני לצד שיטות מאיטליה ולואיז סרברה מצרפת, שסיימה במקום העשירי באולימפיאדת פריז.
"התחלתי את הקמפיין הזה עם קבוצה במועדון שיט איטלקי. המאמן לזריני ראה בי ובשייטת מצרפת כישרון. הוא החליט לעזוב את המועדון ולאמן אותנו פרטי, במטרה להביא את שתינו לאולימפיאדה במצב הכי טוב שניתן. מבחינת האיגוד זאת הייתה אופציה והזדמנות מטורפת בשבילי. רוב הזמן התאמנתי ועבדתי מאוד קשה בחו"ל".
בכרטיס למשחקים האולימפיים זכתה קקון לאחר דרמה שהתחוללה בסיום אליפות העולם שנערכה בארגנטינה. באליפות חולקו כרטיסים לשבע המדינות הראשונות בדירוג שטרם הבטיחו את השתתפותן. קקון התברגה רק כמדינה השמינית ולכן לא זכתה תחילה בכרטיס. לאחר מכן התברר שפורטוגל, שזכתה בכרטיס, נפסלה, מכיוון שאת המדינה ייצגה שייטת יוונייה שלא קיבלה אזרחות, וקקון הבטיחה את מקומה בפריז.
במשחקים בפריז ייצגו את ישראל שיא של שמונה ספורטאים בענף השיט בשבע קטגוריות שונות. "קודם כול הייתה לנו באמת נבחרת מדהימה ומאוד מגובשת. הייתה אווירה של הרבה פרגון הדדי. הרגשתי שהגעתי הכי מוכנה ובכושר הטוב ביותר פיזית ומנטלית. אבל בספורט כמו בספורט, לא הלך בדיוק כמו שרציתי".
הניסיון שיחק תפקיד חשוב. מדליסטית הזהב מאריט באומייסטר ההולנדית בת 36, מדליסטית הכסף אן-מארי רינדום הדנית בת 33 ומדליסטית הארד הנורווגית צעירה יחסית – בת 28. מעבר רק שלוש מתחרות שהגיעו לעשרת המקומות הראשונים היו מתחת לגיל 30. "זה דגם שדורש המון ניסיון. מטבעי רציתי לעשות משהו שלא עשו לפניי. הגעתי לאולימפיאדה שנייה במטרה לעשות טופ 15. זה לא צלח. אני חושבת שבמקום כמו מארסיי עם הרוחות המשוגעות שהיו לנו, זה באמת דרש את הניסיון, ואני באמת מרגישה שעוד לא מימשתי את הפוטנציאל שלי".
קקון מספרת על הגאווה לייצג את המדינה בתקופה מורכבת, במיוחד במשחקים האולימפיים. "אני הכי מתגאה בעולם. זה מטורף, אנשים שואלים אותי לפעמים בזהירות על המצב, ואני רק אומרת להם 'תשאלו, אני אוהבת לדבר על זה'. אני רוצה להסביר, זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. מבחינתי זה היה מטורף להסתובב באולימפיאדה עם דגל ענק של ישראל על המפרש. אני ממש אוהבת את המדינה שלנו והכי גאה בה בעולם".
קקון מסמנת את המטרה הבאה שלה: אליפות העולם במאי בסין. "אני עובדת מסביב לשעון. באמת כל היום אימונים, גם אחרי העבודה במלצרות אני הולכת ישר להתאמן. קודם כול אני רוצה לראות איפה אני עומדת ולחזור לעניינים, ואז באוגוסט יש גם אליפות אירופה בשוודיה. המטרה הגדולה האמיתית מבחינתי היא אליפות העולם ב-2026, שם יש כבר את הקריטריון הראשון לאולימפיאדת לוס אנג'לס. המטרה היא לבוא ולעשות את הקריטריון שם, ואז שנתיים של אימונים לאולימפיאדה. זה הדרך שאני מסמנת לעצמי בשלוש וחצי השנים הקרובות".