ריקה זראי, ילידת ירושלים, הייתה אחת הכוכבות הגדולות בישראל בשנות ה-50 וה-60 עם שובל להיטים שכבשו את הלבבות (ואת הרדיו), בהם: "גן השקמים", "קול אורלוגין", "רב האור והתכלת", "אלדורדו", "שיר הבר" ו"סופו של קיץ". בראשית שנות ה-60 עברה יחד עם בעלה הראשון, המלחין יוחנן זראי, לצרפת, אז פצחה בקריירה בינלאומית מצליחה שהפכה אותה לאחת הזמרות הפופולריות שם.
הפריצה הגדולה שלה בצרפת הגיעה הודות לגרסתה הצרפתית לשיר הרוסי "קטיושקה" (לבלבו אגס וגם תפוח) מ-1969 שהפכה לאחת הגרסאות המפורסמות בעולם ותקליט השיר נמכר במאות אלפי עותקים. באותה שנה בה הגיעה הקריירה שלה לשיא עברה זראי תאונת דרכים קטלנית ממנה ניצלה בנס, ולאחר שיקום ארוך התניעה מחדש את הקריירה וגילתה אהבה חדשה – הרפואה הטבעית. מהר מאד הפכה לגורו תחום זה בצרפת, הוציאה ספרים בנושא (בלט בהם "הרפואה הטבעית שלי") שהפכו רבי מכר ונהנתה מפרסום רב.
בשנת 2008 אושפזה זראי בבית החולים לאחר שלקתה באירוע מוחי. על אף מצבה הבריאותי המידרדר המשיכה להקליט ולהופיע, אם כי בקצב איטי ובשנת 2020 נפטרה בביתה שבפריז בגיל 82.
דודי פטימר ראיין את זראי בקו תל אביב-פריז כשלושה חודשים לפני פטירתה על הקריירה ועל החיים הפרטיים, ובפרק זה של "מילים ולחן" חשף את אותו ריאיון אחרון שנתנה בחייה ולא שודר מעולם, בשילוב הסיפורים מאחורי הקריירה והשירים הגדולים שלה.
