המוני ישראלים מלווים היום (רביעי) את שירי, אריאל וכפיר ביבס, שנרצחו בשבי חמאס, ויובאו למנוחות עולמים ביישוב צוחר בשעה 11:00. בית הנשיא הואר בצבע כתום כאות לזכרם.
"האילנות כל כך כבדים, כופף הפרי את הבדים; זו השעה בה נרדמים הילדים. ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר ויירדם, והכבשה תישק אותו, והיא תקרא אותו בשם", ציטט הנשיא את מילותיה של לאה גולדברג, מן השיר "ערב מול הגלעד", ערב הלווייתם של אם ושני בניה – כפיר, אריאל ושירי.
היום, לאחר 509 ימים מובאים שירי וילדיה הקטנים למנוחת עולמים ולקבר ראוי בישראל. בשעה בה עם ישראל כואב ומרכין ראשו בית הנשיא אבל עם ירדן ובני משפחת ביבס.
בעוד שעם שלם התפלל וייחל לסוף אחר, נותרנו פצועים וכואבים, אך מתוך היגון, נמשיך להתפלל לימים טובים יותר ולחזרתם המהירה של כל החטופות והחטופים אשר עדיין מוחזקים בעזה, מי לשיקום בביתו ומי לקבר ישראל.
מדינה שלמה ועם שלם נתונים היום בשעת אֵבֶל ומספד, כאב ובכי. שעה שבה שני טלאים רכים – תינוקות פז – שבים סוף־סוף, בחיק אִמָם, אלינו, אל ביתם. ואנחנו, כולנו, עם שלם שליבו שבור, מלווים אותם למנוחת עולמים.
"ריבונו של עולם, לא כך התפללנו שישובו אלינו. לא לשעה כזו חיכינו ולא לסוף הזה ייחלנו", כתב הנשיא הרצוג. בעיני רוחנו ראינו אותם שבים, מאירים בזהב ראשם, במבט החי, השובב, שזורח בעיניהם הקטנות. ואת אמא שירי, בגבורתה המפעימה, עוֹדָהּ סוככת עליהם בכנפיה, שומרת אותם מכל רע; ממש כפי שעשתה מול פני השטן, שפגשו בגיל רך כל כך".
"תמונתה של שירי, הנושאת בעיניים קרועות מאימה את שני התינוקות המוּפָזִים שלה, ומפלסת להם דרך בין קתות הרובים ומפלצות האדם – תישאר צרובה בנו לנצח", המשיך. התמונה הזאת מכילה בתוכה בו־זמנית את האור הזך ביותר, את האהבה האצילית והטהורה ביותר; ובאופן בלתי נתפס, גם את הרשע הצרוף, המחריד ביותר. התמונה הזאת היא הרף עין אחד בזמן שבתוכו גלום כל סיפור אסון 7 באוקטובר – שמחת תורה. תמצית הטוב מול תאוות הרצח. ומה גדול שִׁבְרֵנוּ.
"שיר הערש שאנו נושאים היום בליבנו הוא שיר ערש־עולמים. כשלקבר ישראל מובאים, למנוחת עד, כפיר ואריאל המתוקים, האהובים, יחד עם אמם המופלאה שירי", הוא סיים את דבריו.
משפחת ביבס מסרה הצהרה בתחילת הלוויתם הקשה של אריאל, כפיר ושירי: ״התחלנו את מסע הלוויה, מלווים בהמוני עם ישראל. אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים ממכם.
"ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם.
מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא עצב״.
