ב-1987 פרסם מגזין פורבס את רשימת המיליארדרים הראשונה שלו, שכללה 140 אנשים שעושרם המשותף הסתכם ב-295 מיליארד דולר. באותה תקופה, האדם העשיר ביותר בעולם היה יושיאקי צוצומי היפני, איל נדל"ן ששוויו היה 20 מיליארד דולר. האדם העשיר בעולם כיום, אילון מאסק, שווה 419 מיליארד דולר – בערך פי 21 מצוצומי בשיאו, ופי שני מיליון מהשווי הנקי החציוני של משק בית אמריקאי. כך לפי נתונים בלעדיים של חברת נתוני העושר העולמי Altrata.
● 66 מיליון דולר במענקים ואופציות: אלו התנאים של מנכ"ל אינטל החדש
● ראיון | מהאולפנה למורגן סטנלי: הדרך הלא שגרתית של הבנקאית הישראלית המשפיעה
עם הרחבתן הדרמטית של שורות המיליארדרים העולמיים בשנים האחרונות, צמחה קטגוריה חדשה של אולטרה-עושר – הסופר-מיליארדר. מאסק הוא אחד מ-24 אנשים בלבד בעולם שמתאימים להבחנה הזו, המוגדרת כיחידים ששוויים 50 מיליארד דולר או יותר.

אילון מאסק. נלחם על חבילת פיצויים של 50 מיליארד דולר / צילום: Associated Press, Julia Demaree Nikhinson
נכון לתחילת פברואר, הונם של הסופר-מיליארדרים האלה היווה יותר מ-16% מסך כל הון המיליארדרים, עלייה דרמטית מ-4% ב-2014, לפי Altrata. השווי המשותף שלהם הסתכם ב-3.3 טריליון דולר, שווה ערך לתמ"ג הנומינלי של צרפת. מתוך אותם 24 איש, 16 מתאימים לתואר centi-billionaires, כלומר שוויים הנקי הוא לפחות 100 מיליארד דולר.
צוברים אוספים עצומים של בתי יוקרה בעולם
עלייתו של הסופר-מיליארדר התרחשה במקביל לזינוק בשוקי היוקרה בעולם, כאשר אנשים אלה צוברים אוספים עצומים של בתי יוקרה ברחבי העולם.
מומחים טוענים שהנתונים מראים כיצד שורות האולטרה-עשירים החלו להתרחק מאלו שהם "רק" עשירים, ומה הניע את תת-הקבוצה לשיאים חדשים. "מיליארדרים שלטו תמיד בכמויות ניכרות של עושר, אך עכשיו אנחנו מדברים על הבדלים בתוך אוכלוסיית המיליארדרים עצמה", אמרה מאיה אימברג, ראש מחלקת מנהיגות מחשבתית וניתוח ב-Altrata, שחקרה את קבוצת הסופר-מיליארדרים. "די מדהים עד כמה גדל השווי הנקי של חלק מהאנשים האלה".
בשוקי הנדל"ן היוקרתיים הגדולים, כמו ניו יורק, מיאמי, פאלם ביץ', פלורידה, לוס אנג'לס ואספן, קולורדו, צצו מגדלים גבוהים במיוחד ואחוזות חדשות המיועדים לרכישה על ידי קבוצת המיליארדרים. נרשם מפץ של מכירות בתים בסכומים של תשע ספרות ברחבי ארה"ב.
לכל אחד מהסופר-מיליארדרים ברשימה של Altrata יש אחזקות ישירות בנדל"ן למגורים בשווי 100 מיליון דולר לפחות, ולעתים קרובות הרבה יותר מכך, לפי החברה. אימברג ציינה כי המספר עשוי להוות הערכת חסר משמעותית במקרים מסוימים, משום שלעתים קרובות הם יכולים להחזיק נדל"ן על שם שותף או בבעלות חברה שלהם.
אוכלוסיית הסופר-מיליארדרים של העולם מורכבת ברובה מיזמים שהרוויחו את כספם במגזר הטכנולוגיה, או מכאלה שהתעשייה שלהם הוזנקה לרמות חדשות נוכח התקדמות טכנולוגית. מתוך עשרת האנשים העשירים ביותר ברשימה, שישה משתייכים לקטגוריה זו. מתוך 24 הסופר-מיליארדרים, רק שלוש הן נשים. רק שבעה מהם מנהלים מטה מחוץ לארה"ב.

וורן באפט. מהפך בהרכב האולטרה-עשירים / צילום: Reuters, Dennis Van Tine
עושר חסר תקדים – וכך גם התנודתיות שלו
נסיקת הסופר-מיליארדר היא סממן של מהפך בהרכב האולטרה-עשירים בעולם. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 האנשים העשירים ביותר היו תעשיינים: ג'ון ד. רוקפלר בנה את Standard Oil לכדי מונופול, אנדרו קרנגי שלט בתעשיית הפלדה, וקורנליוס ואנדרבילט צבר הון באמצעות מסילות ברזל. עושרם היה עצום אך פוזר על פני תעשיות שהגדירו עידן של תשתיות פיזיות וייצור. בזכות Standard Oil, רוקפלר הפך ב-1916 למיליארדר הראשון בעולם שאושר באופן רשמי.
בתקופה ההיא, שווי חברה נקבע לפי נכסים פיזיים כמו רכוש ומכונות, יותר מאשר לפי סוגי הקניין הרוחני וההבטחה להיקף ולרווחים עתידיים, שמעלים את השווי כיום.
היום המיליארדרים של תחום הטכנולוגיה הם חלק ניכר ממאגר הסופר-מיליארדרים. נוסף על מאסק, משתייכים לקבוצה זו ג'ף בזוס, מייסד אמזון; לארי אליסון, מייסד-שותף של אורקל; מארק צוקרברג, מייסד מטא; וסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר. העושר שלהם קשור למחירי המניות כמעט לגמרי, ולכן לתזרימי המזומנים העתידיים של החברות שהקימו. בזוס, צוקרברג וג'נסן הואנג מאנבידיה ראו כולם את הונם מתנדנד לאחרונה בעשרות מיליארדים מעלה ומטה בשנה אחת, בהתאם לסנטימנט המשקיעים. כתוצאה, היקף העושר שלהם הוא חסר תקדים – אבל כך גם התנודתיות שלו.

ג'ף בזוס ובת זוגו לורן סנצ'ז. ההון התנדנד מעלה ומטה / צילום: Rafiq Maqbool
בניגוד לדורות קודמים, שבהם הון נבנה במשך עשרות שנים, הכלכלה של היום, המונעת על ידי הטכנולוגיה, אפשרה למייסדים לצבור סכומים אדירים בתוך שנים ספורות. לדוגמה, לפני מעצרו ב-2022, סם בקנמן-פריד, מייסד בורסת מטבעות הקריפטו FTX שהורשע בעבירות שחיתות והונאה, היה שווה 26 מיליארד דולר לפני גיל 30.
"היה בעולם שינוי טכנולוגי עצום ב-40 שנה האחרונות, הוא אִפשר לחלק מן העסקים הללו להתרחב ויצר ערך עצום לבעלי מניות", אמר פרופ' סטיבן קפלן מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו, החוקר כספים ואי-שוויון. "וולמארט היא דוגמה לכך, אמזון היא דוגמה נוספת. אלה עסקים שלא היו יכולים להתרחב לרמה הזו ללא טכנולוגיה".
מההרכב הנוכחי של אוכלוסיית הסופר-מיליארדרים ניכר מעבר – במקום כאלה שירשו את עושרם, האנשים העשירים בעולם עשו את הונם בעצמם.
"העושר האמריקני הגדול של היום הוא כסף חדש, לא ישן", נכתב בדו"ח משנת 2024 של קרן Heritage. צוות החשיבה ציין את היעדרם של שמות כמו אסטור, קרנגי, מלון, רוקפלר וואנדרבילט מרשימות כמו פורבס 400.
"מתוך כ-97 מיליארדרים מרשימת פורבס 400 לשנת 2005 שעדיין חיים ושירשו את הונם, פחות ממחצית נמצאים עדיין ברשימה של היום… למיעוט היורשים והיורשות שנמצאים עדיין ברשימה כיום היה סיכוי גבוה פי שלושה לרדת בדירוג פורבס מאשר לעלות", נכתב בדו"ח.
ניתן לייחס את השינויים הללו לשנות ה-80 וה-90 ולהתקדמות העצומה בטכנולוגיה בתקופה זו, וגם בעלייה באופיים הגלובלי של העסקים.
הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, אמר כי הוא מייחס חלק מן העלייה של עשירי העל לחוסר היכולת של חוקי ההגבלים העסקיים להתמודד עם כוח המונופול במגזר הטכנולוגי.
"יש לנו חוקי הגבלים עסקיים שהותאמו היטב ל-Standard Oil (חברת הנפט של רוקפלר) אך אינם עובדים היטב בתחום הטכנולוגי", הוא אמר. "כוח המונופול הוליד את הפוטנציאל לכמויות עצומות של עושר".
הוא גם הצביע על האופן שבו הסופר-מיליארדרים של היום הפכו למומחים להימנעות ממס, ונעשו מיומנים בניצול חולשות בחוקי הממשל התאגידי כדי לחלץ "סכומי כסף שערורייתיים" בשכר ובבונוסים. דוגמה אחת, לדבריו, היא חבילת הפיצויים של 50 מיליארד דולר מטסלה שעליה נלחם אילון מאסק בשנה האחרונה בבית המשפט.
"החבר'ה האלה, הן ברמת התאגידים והן ברמת הפרט, נעשו טובים יותר בהימנעות ממיסים אפילו מאשר בייצור מוצרים טובים", אמר שטיגליץ. "רמת המיסים שהם משלמים כחלק מהרווחים שלהם אמורה להביך אותם". 24 המיליארדרים סירבו להגיב או לא השיבו לבקשות תגובה.
הערכות של השווי הנקי של מיליארדרים הן מטבען מדע לא מדויק. פשוט אמנם לחשב את הערך של מניות תאגיד הנסחרות בבורסה, אך מסובך הרבה יותר להגיע לאומדן ערך עבור חברה בבעלות פרטית. לדברי אימברג, הממצאים של Altrata יכולים להיות שונים מהדירוגים בפורבס ובמדד המיליארדרים של בלומברג בגלל גורמים כמו מתודולוגיה והתנודות היומיות של מחירי המניות.
פועלים בנוף דיגיטלי שהפיקוח בו מוגבל
התפוצצות השווי הנקי של המיליארדרים מגיעה בתקופה של פער כלכלי הולך ומעמיק בארה"ב. בשנת 2024, האחוז העליון של משקי הבית האמריקאיים החזיק בעושר של 49.2 טריליון דולר, או כ-30% מהעושר הכולל של המדינה, על פי נתונים פדרליים. בסוף שנות ה-80 האחוז העליון החזיק ב-23%.
עלייתו של הסופר-מיליארדר מעלה שאלות יסוד לגבי עתיד חלוקת העושר והכוח הכלכלי בארה"ב ובעולם. כלכלנים ופוליטיקאים חלוקים בדעותיהם בנוגע לחשיבות אי-הגבלת עושרם של מיליארדרים כאמצעי לעידוד חדשנות, או בנוגע לשאלה האם החברה יכולה לתפקד בצורה שוויונית כאשר הון רב כל כך מרוכז בידיהם של מעטים כל כך.
ללא ספק, ריכוז העושר בקרב מספר קטן של יזמי טכנולוגיה מעניק לאנשים אלה השפעה חסרת תקדים על המדיניות, על התקשורת ועל החברה. מאסק שולט ב-SpaceX, טסלה ו-X, ומשפיע על כל דבר, מחקר החלל ועד לשיח מקוון, ולאחרונה עומדת לרשותו היכולת ללחוש על אוזנו של הנשיא טראמפ. בזוס הוא הבעלים של הוושינגטון פוסט. צוקרברג עומד בראש אינסטגרם, פייסבוק ו-Threads, פלטפורמות המשמשות מיליארדים. סופר-מיליארדרים אלה פועלים בנוף דיגיטלי ללא חסמים ברובו, שהפיקוח בו מוגבל.
קפלן, המתאר עצמו כאופטימיסט, רואה בהתקדמות של הטכנולוגיה ושל הגלובליזציה, שהזינו את עלייתו של הסופר-מיליארדר, תמורות חיוביות נטו לחברה. זאת אף שבארה"ב הן פגעו במגזרי הייצור, שבעבר היו המניע הכלכלי של מעמד הביניים.
לואיג'י זינגלס, פרופסור לכלכלה ומנחה הפודקאסט Capitalisn't, אמר כי הוא רואה בעליית מעמד הסופר-מיליארדרים סימפטום לכישלון הקפיטליזם בארה"ב. "מערכת קפיטליסטית טובה היא מערכת שאינה מתגמלת אף אחד יותר מדי, משום שהיא נשארת תחרותית מאוד, וכל חידוש חדש מועתק במהירות", ציין.
זינגלס האשים את מערכת המשפט האמריקאית בכך שהיא מאפשרת לחברות טכנולוגיה להגן על הסודות המסחריים והחידושים שלהן עד לנקודה שבה התחרות היא בלתי אפשרית. "אני הראשון שיאמר שאנחנו צריכים תמריצים כדי שאנשים יחדשו. עם זאת, העובדה שמישהו קוצר תגמולים כה גדולים מעידה על כך שהתמריצים גדולים מדי, עד כדי כך שיכולנו להגיע לאותה תוצאה בהרבה פחות", אמר.
שטיגליץ הזהיר גם שאי-שוויון בעושר יכול בסופו של דבר להיתרגם לאי-שוויון פוליטי, שבתורו מוסיף לעוד אי-שוויון בעושר. "החבר'ה האלה חיים בעולם שונה לגמרי מהאמריקאים הרגילים. אז הם לא צריכים להתמודד עם בתי ספר ציבוריים ובתי חולים ציבורי ים, והם אינם מסתמכים על ביטוח בריאות כמו שאמריקאים רגילים עושים", הוא אמר. "סוג זה של פער עמוק הוא מקטב, ואני חושב שהוא מערער את סוג הסולידריות שחשוב לתפקוד של חברה".
ועדיין, הצמיחה של מגזר המיליארדרים אינה מראה סימני האטה. אימברג ציינה כי סביר להניח שנוכל לראות את הטריליונר הראשון בעולם בעשורים הקרובים. "בעבר היינו כנראה אומרים שזה לא ייתכן, אבל הכול אפשרי בימים אלה", סיכמה.