תחת הטראומה של קריסת המערכות בשמחת תורה, אפשר להבין מדוע הציבור לא נותן אמון בשום דבר שנאמר לו. ובכל זאת, רה"מ נתניהו אמר משפט חשוב השבוע בערוץ 14: "השלב העצים של המלחמה עומד להסתיים בקרוב מאוד, בתום הפעולה ברפיח. זה לא אומר שהמלחמה תסתיים, אך השלב העצים יסתיים ואחריו נעבור ל'כיסוח הדשא'".
במילים אחרות, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, בתוך ימים אחדים צפויה הודעה ישראלית שבמובנים מסוימים ישתמע ממנה סוף כזה או אחר של המלחמה. או לכל הפחות, אחרי ירידת המדרגה בעוצמת הלחימה עוד בפברואר, בקרוב תהיה הצטמצמות נוספת. שלא יובן לא נכון. גם בדרג המדיני וגם בצה"ל, איש לא שוגה באשליות שתמה המלאכה. אבל אופי הפעילות הצבאית ישתנה, ואם לא תתפתח מלחמה בצפון כמובן (על כך בהמשך), אולי נחזור לסוג של שגרה – מה רע בקצת אופטימיות בימים קודרים?
אבל לא רק אנחנו נחזור אלא גם האויבים בעזה, והשגרה שלהם תהיה משהו אחר לגמרי מחייהם הקודמים. בראש ובראשונה כי חמאס נפגע קשות. הוא אמנם עושה מאמצים להתחדש, אולם יכולותיו ומצבו לא מתחילים להתקרב למה שהיה לפני המלחמה.
מתוך כ־40 אלף לוחמים מוכרים שלו, נהרגו כ־17 אלף בידי חיילינו. 4,500 נשבו ומוחזקים בישראל. מספר לא ידוע של חמאסניקים נפצעו. משמע, רוב הכוח הצבאי המקורי נוטרל. זה לא מושלם, אבל זה הרבה מאוד.
מנהרות ההברחה ממצרים נחסמו. רוב המנהרות האסטרטגיות, לפחות אלה הידועות, טופלו. מרבית המחרטות ואמצעי ייצור הנשק נהרסו. חמאס עוד מטפטף מרגמות ורקטות, אבל אין מה להשוות לשנים שקדמו למלחמה.
איש לא אומר זאת בקול, אך ישראל הפקיעה חתיכות משמעותיות מהרצועה. צה"ל שולט וישלוט בטווח הארוך לפחות ב־20 אחוזים משטחה. קחו, למשל, את ציר נצרים. אין המדובר בכביש צר עם שוליים, אלא בנתח קרקע שרוחבו 5-4 ק"מ, ואורכו 6 ק"מ לערך, כלומר שטח של כ־24 קמ"ר
זאת ועוד, למרות ההתנגדות המצערת של נתניהו לפיתוח התיישבות יהודית בעזה, ואף שאיש לא אומר זאת בקול, בפועל ישראל הפקיעה חתיכות טריטוריאליות משמעותיות מהרצועה. דה פקטו צה"ל שולט וישלוט בטווח הארוך לפחות ב־20 אחוזים משטחה. קחו, למשל, את מה שקרוי ציר נצרים, שיוצא מבארי ומגיע עד הים. אין המדובר בכביש צר עם שוליים, אלא בנתח קרקע שרוחבו 5-4 ק"מ, ואורכו 6 ק"מ לערך, כלומר שטח של כ־24 קמ"ר.
ה"מסדרון", כפי שהוא נקרא, נשלט בידי אוגדה 99 ומבתר באופן הרמטי בין צפון הרצועה לדרומה, גם על הקרקע וגם מתחתיה. קשה עד בלתי אפשרי לעזתים לעבור בין האזורים בלי להיבדק על ידי כוחותינו. בשטח הוצבו תשתיות טכנולוגיות ואחרות, ויוצאות ממנו פעולות חשובות. המבצע לחילוצם של ארבעת החטופים מנוסיראת לפני חודש הוא דוגמה אחת למשהו שניתן לפרסם.
גם בציר פילדלפי צה"ל נוקט פעולות המלמדות כי בכוונתו להישאר במקום לטווח הארוך. שם אמנם הטריטוריה שנתפסה צרה יותר, אולם לפחות לכל ברור כיום שאסור לחזור על השטות הנוראית של אריק שרון, שנסוג אפילו מפילדלפי במסגרת ה"התנתקות". האיוולת הזו לא תישנה.
שטח נרחב נוסף שישראל תשלוט בו הוא ה"פרימטר", לאורך כל הגבול בין ישראל לעזה, בדרך כלל ברוחב קילומטר. גם שטח זה מנוקה מבתים ומאוכלוסייה ואמור להיות אזור הריגה. כלומר, מדובר בעוד 40 קמ"ר לערך, שלא יוּשבו לעזתים, כנראה גם לא במסגרת עסקת חטופים, אם תהיה.
נוסף על כל אלה, עזה כידוע הרוסה. לפחות על פי האו"ם, שיעור ההריסות שלה גדול יותר מזה של דרזדן במלחמת העולם השנייה. ההערכה בישראל היא שיידרשו לפחות 15 שנים לשקם אותה. ואגב, ישראל תמשיך להרוס מרחבים ברצועה, שכן הרוב הגדול של המנהרות עדיין לא טופל.
כך שמה שימתין לעזתים ב"יום שאחרי" הוא הרס, חורבן, וגם גרפיטי שהשאירו חיילים, ובהם תזכורות להמוני החוליגנים שחגגו את טבח אנשינו: זה מה קורה למי שרוצח יהודים.
טהרן תהמר על לבנון?
אם לחסן נסראללה יש קצת שכל בקודקוד, מראות ההרס בעזה אמורים להרתיע אותו מפני המשך ההתקפות על ישראל. היקפי החורבן ברצועה שמים בכיס הקטן את הפצצת רובע הדאחיה ב־2006. אז, אחרי מלחמת לבנון השנייה, מנהיג חיזבאללה אמר שלא היה חוטף את שני חיילינו ומתחיל במלחמה, לו ידע את תוצאותיה. על אחת כמה וכמה כיום, אחרי ששכונות שלמות בעזה נמחקו מעל פני האדמה, ברור שהמחיר שלבנון תשלם יהיה נורא ואיום.
כי בעצם, למרות כל הלחצים הבינלאומיים, ישראל הראתה בעזה שהיא מסוגלת להיות משוגעת הכפר, ושכדאי להיזהר ממנה. נתניהו אמר השבוע מפורשות כי המעבר לשלב הבא בעזה "יפנה כוחות לצפון". כדי להוסיף מעשים למילים, עלה לצפות בתרגיל של כוחות מאוגדה 98, זו שעליה מפקד גולדפוס ואשר הובילה את המלחמה בעזה. "התרגיל הוא המסר", הסביר גורם מדיני את הבחירה של נתניהו להקדיש כמה שעות לאימון.
כך שהמטורף מהבונקר בביירות צריך להביא בחשבון שהיא וצידון ונבטייה ייראו כמו בית חאנון, ג'באליה ורפיח. כדאי לו? ולא רק הוא צריך לכלכל את צעדיו בשום שכל. גם מפעיליו בטהרן יחשבו היטב אם הם רוצים לסכן את הזרוע השנייה של המלקחיים, שאותה טיפחו בשקדנות חמישה עשורים. שהרי את חמאס הם במידה רבה איבדו, כמתואר לעיל. האם שווה להם בסוף הסיבוב הזה להישאר גם בלי חיזבאללה?
ייתכן שהחששות האלה מסבירים את הורדת רף התקיפות של חיזבאללה בימים האחרונים. גם האיומים מאמריקה, שתיקנה את מסריה לאורך השבוע, בהחלט עוזרים. אחרי אמירה לא מוצלחת של הרמטכ"ל האמריקני, שלפיה ארה"ב לא תוכל לסייע לישראל בהיקף מלא במקרה של מלחמה, בא היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן והבהיר שהגיבוי של ביידן פה.
"סאליבן אישר מחדש את מחויבותו של הנשיא ביידן להבטיח שלישראל יהיה כל מה שצריך כדי להגן על עצמה צבאית ולהתעמת עם יריביה הנתמכים על ידי איראן", נאמר בהודעת הבית הלבן על הפגישה של היועץ הבכיר עם שר הביטחון גלנט, ביום רביעי. אגב, מהמילים "להבטיח שלישראל יהיה כל מה שצריך", אפשר ללמוד שהאמריקנים מודים כי טענת נתניהו על כך שיש הרבה נשק שמתעכב – נכונה. גרסתם בשבוע שעבר, "אנחנו לא יודעים על מה הוא מדבר", לא היתה מדויקת, בלשון המעטה.
סיבה נוספת לירידה ברף ההתקפות של נסראללה היא כנראה ההתנגדות הפנים־לבנונית הגוברת והולכת. המדינות הרבות שקראו לאזרחיהן לעזוב, והביקורת הפומבית ברשתות, בכלי התקשורת ובכפרים, עושות את שלהן. לא רק ישראל בדילמה קשה, אלא גם נסראללה. מי יודע, אולי גם בחזית הזו מותר לרגעים לקוות שהחלק הקשה מאחורינו.
השינוי כבר קורה
עצה מתוחכמת השיאו – בנפרד, אגב – מזכיר הממשלה יוסי פוקס ושר המשפטים יריב לוין להנהגת החרדים. על פי הכלל הידוע, "אם אינך יכול להם – הצטרף אליהם", הציעו השניים שכל 60 אלף החרדים שנמצאים כיום במעמד "תורתו אומנותו", יתייצבו כאיש אחד בלשכות הגיוס ברחבי הארץ.
צה"ל הרי לא יהיה מסוגל לגייס 60 אלף איש, בוודאי לא חרדים (ותכף ניגע בכך). לכן לא תהיה לו ברירה אלא לשחרר אותם משירות. התוצאה תהיה מקוממת מאוד, אך כפולה. הציבור הרחב יבין שאין אפשרות מעשית לגייס את החרדים. שנית, לאחר ששוחררו על ידי הצבא עצמו מהשירות, לא תהיה עוד הצדקה משפטית לשלול מהם את הקצבאות. צה"ל הוא המוסמך על פי חוק לגייס ולשחרר, והנה הוא ישלח מרצונו את החרדים הביתה. כך המשבר הפוליטי יבוא אל קיצו, לפחות בשלב זה, כך היה הרציונל של השניים.
ראשי החרדים דחו את הפטנט, שאגב הוצע עוד לפני פסיקת בג"ץ השבוע. אולי חששו שצה"ל יגייס מי מהצעירים, ואולי לא רצו להרגיז עוד יותר את הרחוב הישראלי שזועם עליהם. אז למה הרעיון בכל זאת חשוב? כי גם פסיקת בג"ץ, וגם התרגיל שהציעו שני הבכירים, מצביעים על הפער העצום בין הרצוי למצוי.
כי לא רק רוב עצום של הישראלים, אלא גם בקרב החרדים, מבין שכבר אין מנוס מתרומה למאמץ הלאומי. בניגוד לעשורים הקודמים, שבהם ההנהגה החרדית סירבה אידיאולוגית להכיר ב"מדינה החילונית", או נמנעה מלמנות שרים מסיבות עקרוניות – כיום ברור גם לחרדים שהם חלק מהדופק הישראלי, ושעליהם לתת משהו למאמץ הלאומי.
יתרה מכך, יש אצל המונים מהחרדים תשוקה עצומה לניצחון ישראלי ורצון סמוי להשתתף בו. לא במקרה התחפושות הפופולריות בפורים בקרב ילדים חרדים הן מדי צה"ל. הצרה היא שפערים טכניים, פרקטיים, מעשיים, מפרידים בין מה שהכל מבינים שצריך לקרות לבין מה שאפשרי.
החייל החרדי זקוק להכשרים, לרבנים ולמסגרות ללא נשים, ואת זה קשה מאוד לצבא לספק לו. ובכלל, צה"ל לא מצליח להחזיר לשירות 15 אלף חיילי מילואים שעדיין רשומים אצלו, שאין להם צרכים מיוחדים או התנגדות עקרונית ונחוצים לו מאוד. איך יצליח להביא את החרדים, על כל המורכבות הכרוכה בכך?
נוסף על כך, במצב הנוכחי בקרב החרדים, מי שכיום מתגייס לצה"ל ועדיין לא הקים משפחה, סובל מסטיגמות חברתיות כאדם "פחות דתי", כלומר מסכן את עתידו. אז שוב, האפליה הזו בין דם לדם מקוממת ולא מוסרית, ואולם זו המציאות הישראלית. וכפי שהוצג פה בשבוע שעבר, פערי השוויון אינם רק בין החרדים לאחרים, אלא בין אלה שמתחמקים משירות קרבי בכל המגזרים, בעיקר במילואים אך גם בסדיר, לבין מי שחפצים בו.
את הבעיה הקשה הזו אי אפשר לפתור באבחה אחת, אלא רק בהרבה מאוד צעדים נקודתיים. אחד מהם הוא דוח שקדי, שאם ייושם יביא לגיוס של 3,000 צעירים חרדים בתוך שנה, במסגרות המותאמות להם. תוכנית אחרת מגבש תא"ל (מיל') אפי איתם, שנמצא בקשר עם ההנהגה החרדית, כולל הרבנים, מאז תחילת המלחמה. איתם עובד מתחת לרדאר, אולם ההתחייבות שלו היא ש"בתוך שנתיים יוקמו שתי חטיבות קומנדו של חרדים, והן יהיו הכי טובות בצה"ל". הלוואי.
ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי: "אנחנו מסלול שני ומשלים לצה"ל, אחרי שהדרג המדיני יחליט כמה מתגייסים. אני יכול לומר שהשירות פה סופר־משמעותי, תורם מאוד למדינה, ומזמן הוכרע שהוא במובנים רבים משלים לצה"ל. אז אולי זה לא שוויון, אבל זו השתתפות בנטל"
מסלול שלישי, שאינו תיאורטי אלא כבר פועל, הוא השירות הלאומי־אזרחי. בעשור האחרון, וביתר שאת מאז המלחמה, יש עלייה ניכרת במספר החרדים המצטרפים לשירות הלאומי. "מאז 2012 יותר מ־10,000 צעירים מכל גוני המגזר החרדי שירתו אצלנו במסלולים הייעודיים לציבור החרדי", אומר ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי.
אנחנו נפגשים במשרדו בירושלים. "נכון לרגע זה", פינסקי מרענן את המסך שלפניו, "משרתים 1,433 חרדים בשירות הלאומי־אזרחי. 345 מתוכם נמצאים במסלולים הביטחוניים, הכוללים את שירותי החירום וההצלה, שב"ס, משטרה, כיבוי האש, ולאחרונה גם שב"כ ומוסד. בחלק מהמקרים מדובר בעבודות תכנות או בעיסוק בתכנים מודיעיניים רגישים, כולל כאלה הקשורים למלחמה".
על פי חוק, צעירים חרדים רשאים לשרת במסגרת השירות הלאומי רק מגיל 21. הסטטיסטיקה של פינסקי מראה בבירור כי הרבה יותר קל להם לבוא אחרי חתונה והולדת ילד. בשלב הזה הסכנה לסטיגמה מצד החברה קטנה הרבה יותר. הגם שאינם משרתים בצבא, אלא במסגרות תומכות, "שביעות הרצון מהם גבוהה מאוד", אומר פינסקי.הוא מציין כי כלכלית, היה משתלם להם לשרת
בצה"ל, ובכל זאת הם בוחרים בשירות הלאומי. והוא מפרט: "חרדי נשוי עם ילד שמתנדב לתפקיד ביטחוני, יקבל 6,000 שקלים לחודש, שזה פי שניים מבת שירות דתייה ונשואה עם ילד שעושה אותו תפקיד, אבל 1,000 שקלים פחות ממה שמקבל חייל באותו מצב. מתנדב עם ילד שהשירות שלו אינו ביטחוני, יקבל 3,000 שקלים בחודש, שזה מחצית ממה שהיה מקבל בצה"ל. ובכל זאת, הם באים אלי ולא לצבא.
"המסלולים שאני מציע לחרדים מאפשרים שמירה על אורח החיים שלהם. לצבא יש את זכות הבחירה הראשונה, כלומר, לשירות הלאומי־אזרחי יגיע רק מי שהצבא אמר לו 'אני לא רוצה אותך'. בלי אישור של צה"ל, בחור ישיבה לא יכול לבוא לפה. לכן הגיל ההתחלתי לגברים חרדים הוא 21".
למה הם באים?
"בדרך כלל אלה חבר'ה שמיצו את הישיבה ורוצים לצאת באופן מסודר לשוק העבודה, אבל יש גם רבים שרוצים לתרום. מאז תחילת המלחמה הצטרפו לשירות האזרחי 475 חרדים, לעומת 244 בתקופה המקבילה אשתקד. כלומר, אתה רואה פה זינוק ברצון לתרום. כמו כן, הם מקבלים פיקדון ומענק ביחס לתקופת השירות, כמו אצל חיילים. אנחנו גם נותנים קורסים שמכשירים אותם לעבודות שונות או משלימים לימודי ליבה שחסרים להם".
הילדים שלך ושלי משרתים בצה"ל. אלון ויס, ששנינו הכרנו, נהרג כסבא בעזה, מה שלא יקרה לצעירים החרדים. השירות הזה הוא שוויון בנטל?
"אנחנו מסלול שני ומשלים לצה"ל, אחרי שהדרג המדיני יחליט כמה מתגייסים. אני יכול לומר שהשירות פה סופר־משמעותי, תורם מאוד למדינה, ומזמן הוכרע שהוא במובנים רבים משלים לצה"ל. אז אולי זה לא שוויון, אבל זו השתתפות בנטל".