אמנם אינני חובב גדול של סרטי המיניונים, אבל באמת קשה שלא להתפעל מהיעילות הקומפקטית והאלגנטית של "גנוב על החיים", הסרט הרביעי בסדרת "גנוב על…" (והסרט השישי בכיכובם של המיניונים בסיכום הכללי). אין מה לומר – יודעים מה הם עושים, החבר'ה באולפני "אילומיניישן".
העלילה הפעם חשובה אפילו פחות מבדרך כלל (ובהחלט ייתכן שזו אחת ממעלותיו העיקריות של הסרט). נבל־העל גרו (סטיב קארל) ומשפחתו החביבה – שכוללת עכשיו גם את התינוק גרו ג'וניור – נאלצים להיכנס למסתור, לאחר שנבל־על אחר (וויל פרל, במבטא צרפתי משעשע) הופך את עצמו לג'וק, קפקא סטייל, ויוצא לסגור חשבון ארוך שנים עם גיבורנו הקירח. אך עד מהרה הסיפור הזה נדחק למושב האחורי, והסרט מתפצל לשלל קווי עלילה משניים.
בקו עלילה אחד, למשל, גרו נאלץ לעזור לבת של השכנים (ג'ואי קינג) בתוכניתה הזדונית, לאחר שזו מאיימת לחשוף את זהותו האמיתית. בקו עלילה אחר חמישה מהמיניונים מוכנסים למעבדה סודית והופכים ל"מגה־מיניונים" – כלומר, לסופר־גיבורים בסגנון "הנוקמים". קו עלילה אחר מוקדש למיניון מסכן שנתקע בתוך מכונת חטיפים, וקו עלילה נוסף מוקדש ללוסי (קירסטן וויג), רעייתו של גרו, שמנסה להפוך למעצבת שיער.
הדבר היפה (והיחסית נדיר) ב"גנוב על החיים" הוא שבמקום שהעומס ההיפראקטיבי הנ"ל יפרום אותו, יבלגן אותו ויהפוך אותו לא קוהרנטי ובלתי נסבל לצפייה, הוא דווקא מעשיר אותו וגורם לו לעבור במהירות שיא ובנעימים יחסית. נכון שהסרט אינו מחדש דבר, נכון שלא תזכרו ממנו יותר מדי בבוקר, ונכון שהוא גם אינו שיא התחכום האינטלקטואלי, אבל הוא כן מצחיק (בדרכו הדבילית מאוד), הוא עשוי מצוין, והוא עסוק מאוד בלקפוץ מדבר לדבר, מבלי להתעכב ומבלי להימרח.
אם אתם בעניין של בידור מורכב, מרגש ומעורר מחשבה, לכו ל"הקול בראש 2". אבל אם מתחשק לכם לכבות את המוח ל־90 דקות ולצחקק עם הזאטוטים במזגן, קשה לי להאמין שתמצאו אופציה מוצלחת יותר.
