השידור של פרק הפתיחה של העונה החדשה של "אויבים" בכאן 11, מנסה לצלול לתוך מוחו של הקצב מחאן יונס, אדריכל השבעה באוקטובר – יחיא סינוואר.
מצד אחד, בחירת דמותו מתבקשת ולכאורה העיתוי מושלם, מצד שני – האם יש עוד מה שלא נאמר על יחיא סינוואר? התוכנית עוברת בכל תחנות חייו, בדגש על התקופה בה ישב בכלא הישראלי. אין לה המון תובנות לחדש על דמותו, אבל ראוי לומר: קשה לומר שיש איזו "חידת סינוואר" לפצח.
כמו כל רודן אחר, סינוואר מאופיין כנרקיסיסט, סוציופת, מגלומן, אכזרי, ציני אך מנומס, וכמובן – פרנואיד. ראיתם רודן אחד – ראיתם את כולם. ובכל זאת, הוא ממשיך להעסיק אותנו ולתפוס זמן מסך, בגלל כל מה שהוא מסמל.
בזמן שישראל התמכרה לתלות בטכנולוגיה חדשנית ונוצצת, סינוואר למד את האויב באמצעים הכי "לואו טק" שיש: הוא למד עברית בכלא, למד להבין את הקודים התרבותיים של החברה הישראלית, התעניין במתיחויות הפנימיות שלה. בעוד ישראל איבדה קשר עם המציאות הרצועה, סינוואר למד להכיר אותנו טוב-טוב.
גישת ה"לואו טק" של חמאס באה לידי ביטוי בצורה הכי משפילה בשבעה באוקטובר, בוקר בו כל ההגנות המתוחכמות של הצבא החכם בעולם לא עצרו שיירה של טנדרים וטרקטורים. ואין אדם שמסמל יותר מסינוואר את קריסת אתוס אומת ההייטק.
לצד זאת, דמותו מספקת לנו לא מעט תרחישי "דלתות מסתובבות". מה אם ישראל לא הייתה משחררת 1,027 מחבלים בעסקת שליט, בהם סינוואר? מה אם היינו מנצלים הזדמנות ומחסלים אותו, מה אם לא היינו ממעיטים ברצינות שלו להוציא לפועל את מה שנודע לימים כמסמך "חומות יריחו"?
הנבירה החוזרת בדמותו משמשת כטקס הלקאה עצמית, או מעין התמקחות עם המציאות שלנו. כאילו היה אירוע מחולל אחד שאם היינו יכולים לחזור בזמן ולשנות – הכל היה נראה אחרת.
למרות שהפרק לא מחדש הרבה, הצפייה בו עדיין מעניינת, וזה בעיקר בשל הריאיון עם אחד מחוקריו לשעבר של סינוואר. האמת, שאם הפרק היה מתמקד כולו בריאיון עם רונן ארד, הוא היה הרבה יותר מוצלח. אבל אלו כנראה לא חוקי הפורמט.
הריאיון עם ארד מרתק לא בגלל התובנות שהוא מספק על סינוואר, אלא מכיוון שהרושם שסינוואר הותיר עליו הוא עמוק מאוד. ארד מספר על שיחה שבה סינוואר "התלוצץ" בפניו – תושב עוטף עזה, שיום אחד הם יפרצו את הגדר וישחטו את כולם. הוא מספר שבזמנו, זה היה נראה תרחיש כל כך דימיוני, שהאיומים של סינוואר נשמעו כבדיחה. אבל אחר כך הוא מספר, שבאותו הלילה הוא נחטף מביתו בקיבוץ למנהרות חמאס.
הרושם הזה גם מתבטא באופן שבו הוא מספר על הקשר האישי שלו לשבעה באוקטובר. בנו נבו, בילה באותה שבת במסיבת הנובה, ולאחר כמה ימים בהם הוגדר כנעדר, נמצאה גופתו. ארד מספר שלמרות כל מה שהוא יודע על סינוואר, עדיין קשה לו לעשות את החיבור – שזה האיש שנתן את ההוראה לרצוח את בנו. הוא לא מרחיב על הדיסוננס, אבל יש רגעים שבהם השתיקה עוצמתית לא פחות ממילים.
