כשאור לוי חזר ביום שבת משבי חמאס בעזה, 491 ימים אחרי שנחטף מ"מיגונית המוות" במסיבת הנובה, הוא גילה שאשתו עינב, שהסתתרה עימו במיגונית, נרצחה. לוי שאל מיד עם חזרתו מה עלה בגורלו של הרש גולדברג־פולין ז"ל, שנחטף איתו מהמיגונית. הוא לא ידע שגולדברג־פולין נרצח בשבי. לוי גם ביקש להיפגש עם בני משפחתו של ענר שפירא ז"ל, שהציל את חייו ואת חייהם של אנשים נוספים במיגונית, לפני שנהרג.
“כששמענו שאור שאל על הרש, זה היה עבורנו כמו בוקס בבטן", אומר ג’ון פולין, אביו של הרש. “קודם כל, רעייתי רייצ’ל ואני חוגגים כל שחרור של כל חטוף. אנחנו מבינים היטב את החשיבות של כל אדם שחוזר הביתה אל חיק משפחתו. אשתי ואני מרגישים משפחה של כמה מעגלים: מעגל של משפחות החטופים והחטופות, מעגל של משפחות עם אזרחות אמריקאית, מעגל של ששת החטופים שנרצחו בסוף אוגוסט והמעגל הרביעי, של מי שנחטפו יחד והעלו אותם יחד לטנדר: הרש ז"ל, אור לוי, אליה כהן ואלון אהל.
"סוף־סוף אחד מהרביעייה הזו חזר הביתה בחיים, וזו סיבה לחגיגה. זה ריגש וחיזק אותנו מאוד לקבל בצאת השבת טלפון ממיכאל לוי, אחיו של אור, שסיפר שאחת השאלות הראשונות שאור שאל הייתה ‘מה עם הרש?’. אור היה מנותק לגמרי מהעולם החיצוני, והוא חשב הרבה זמן שהרש משוחרר ובחיים".
גולדברג־פולין, בן 23 בהירצחו, נולד בקליפורניה ועלה ארצה עם הוריו ואחיותיו הצעירות ב־2008. למסיבת הנובה הוא הגיע עם חברו מכיתה ג’, ענר שפירא. כשהחלה מתקפת חמאס, גולדברג־פולין מצא מקלט במיגונית שהייתה במתחם, שם פגש בין היתר את אור לוי ואשתו עינב. “הרש ואור לא הכירו לפני 7 באוקטובר", מספר ג’ון. “הם הכירו במיגונית המוות ועברו שם יחד את החוויה הטראומטית. בזכות הגבורה של ענר שפירא ז"ל הם נשארו בחיים באותו בוקר קשה, ונחטפו יחד לעזה. אני לא יודע אם אור והרש הוחזקו יחד בשבי בתקופה מסוימת, אבל איכשהו אור חשב לשאול על הרש מיד ברגעים הראשונים של השחרור".
פספוס ענק
ב־24 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון של גולדברג־פולין בשבי, כשזרועו השמאלית קטועה. ב־1 בספטמבר 2024 הודיעה משפחתו על מותו, בעקבות איתור גופתו ברצועת עזה לצד גופותיהם של חמישה חטופים נוספים: עדן ירושלמי ז"ל, אורי דנינו ז"ל, אלכס לובנוב ז"ל, אלמוג סרוסי ז"ל וכרמל גת ז"ל. נקבע כי השישה נרצחו ביריות בשבי חמאס ימים ספורים קודם לכן.
“לא צריך להגיד עד כמה זו תקופה מאתגרת", אומר ג’ון פולין. “כל משפחות החטופים, לא רק אני ואשתי, רצנו מאז 7 באוקטובר לכל פינות העולם, דיברנו עם כל מנהיגי העולם ומאוד התאכזבנו מזה שאף אחד בעולם לא יכול היה לעזור לנו לשחרר את החטופים. היינו בטוחים שבשבוע הראשון למלחמה נשמע מקבוצת מנהיגי העולם שצריכים לשחרר את כל החטופים. זה לא קרה אז, וגם עכשיו זה לא קורה.
"אנחנו יודעים עכשיו שהאדם היחיד בעולם שיכול להזיז משהו במזרח התיכון הוא נשיא ארצות הברית הנכנס דונלד טראמפ, ויש לנו דרישה ברורה וחזקה מהנשיא טראמפ, שאנחנו לא נקבל את זה שהעסקה היא בפעימות. אנחנו דורשים לסיים הכל בבת אחת, השבוע, להחזיר 76 חטופים הביתה, לסיים את המלחמה ואז נוכל כולנו, כעם, להתחיל את התהליך הקשה של השיקום הלאומי".
כשעסקת שחרור החטופים השנייה החלה להתממש בחודש שעבר ודאי לא יכולת שלא לחשוב שאילו הרש היה בחיים, הוא היה אמור להיכלל בה.
“זה פספוס ענק. ברור לכולנו שאת העסקה הזו היינו יכולים לעשות בקיץ. גם לפני מאי 2024 היה אפשר לקיים אותה. שמענו באוגוסט האחרון משר הביטחון, מהרמטכ"ל ומאנשי ביטחון נוספים שחייבים לתפוס את העסקה הזו, וזה לא קרה. אנחנו יודעים מה קרה אחרי הפספוס הזה – הרש וחמשת החטופים האחרים נרצחו.
"בכל תקופת השבי, כל חודש בחודשו, אמרנו למקבלי ההחלטות שהם, כמנהיגים, חייבים להבין שבכל רגע שהחטופים בשבי נשקפת להם סכנת חיים, יש סכנה שיוציאו אותם להורג. לא הקשיבו לנו וזלזלו בזה. לצערנו הרב, זה בדיוק מה שקרה להרש. אנחנו לוקחים את הפספוס הענק הזה כמשהו שאפשר ללמוד ממנו. שזה לא ייעשה לעוד משפחה אחת. נחזיר את כולם בבת אחת עכשיו, ואחרי זה נעשה את השיחות מי אחראי ומי אשם וכל זה".
מה נותן לך ולאשתך את הכוח להמשיך במאבק למען החטופים?
“חווינו כמשפחה את החוויה הכי קשה שאפשר לחוות. שילמנו את המחיר הכבד ביותר, ואנחנו יודעים את הכאב וחיים אותו בכל רגע ובכל יום. אנחנו כל כך רוצים שאף משפחה אחרת לא תחווה את ההרגשה שיש לנו. אנחנו אוהבים את העם, מתחזקים על ידי העם ורואים כמה שהעם תומך בנושא החטופים ובעסקה הזו. צריך להחזיר את כל החטופים, עד החטוף האחרון. זה מה שחשוב עכשיו. בואו לא נהיה מופתעים ממה שאנחנו רואים ושומעים על מה שקורה בשבי חמאס כי ידענו את כל זה מאוגוסט האחרון, כשהחזירו את שש הגופות. אני מקווה שנלמד ונסיק את המסקנות מזה".
מכה אחר מכה
משאלה שהביע אור לוי מיד עם שובו הייתה לפגוש את הוריו של ענר שפירא ז"ל, מי שהציל את חייו וחיי רבים מהשוהים במיגונית. שפירא בן ה־22 עמד באותו בוקר בצמוד לפתח המיגונית, תפס את הרימונים שהשליכו המחבלים לתוכה וזרק אותם בחזרה החוצה, הרחק מהמיגונית. הוא הצליח להרחיק כך שמונה רימונים, עד שהמחבלים ירו לעברו רקטת אר.פי.ג’י והוא נהרג.
“הבשורות על חזרתו בחיים של אור משבי חמאס הציפו אותי ואת רעייתי שירה בשמחה גדולה", מספר משה שפירא, אביו של ענר. “אנחנו שמחים שהוא חזר הביתה, וחזר אל אלמוג, בנו, שמחים שהוא ניצל. כשענר ניגש להציל את חייהם של מי שהיו במיגונית הוא ידע מה עשוי להיות המחיר. והוא ידע שאם יקרה לו משהו, והוא לא יצליח לשרוד – אז יהיה מי שימשיך ויחיה אחריו. והנה, עוד בן אדם שחי בזכות הגבורה של ענר חזר הביתה, וזה מרגש ומשמח מאוד".
אתה ואשתך בוודאי מחכים למפגש עם אור, כשיתאפשר.
“בוודאי. ניפגש איתו בזמן שלו, בלי לחץ. מאוד ריגש אותנו עצם זה שהוא חשב על ענר. וגם אמא של אור, גאולה, דיברה על ענר. בשלב הזה הכי חשוב שאור יוכל להיכנס לאיזושהי שגרה, לנוח ולהירגע, לעכל את המצב החדש שלו. הוא עבר דברים לא פשוטים ועתיד לעבור תקופה מורכבת. אחרי זה נשמח מאוד לפגוש אותו".
על ההתמודדות עם האובדן הכבד מאז נפילת בנם, הוא מספר: “את המכה הגדולה קיבלנו בשבוע שבו התבשרנו שענר נהרג. זו הייתה המכה הכי נוראית שהורה יכול לקבל, ואחרי זה היו לנו מכות קשות אחרות. בין היתר, המכה שבה גילינו שהרש נרצח במנהרות חמאס. הייתה לנו תקווה גדולה מאוד שהרש יצא מזה, ונשבר לנו הלב כשהוא נרצח. כשהחטופים יוצאים בחיים, בטח כאלה שהיו במיגונית, כמו אור, אלה נקודות של אור, תרתי משמע, בתוך האובדן והחושך האלה שעוטפים אותנו. אלו נקודות מאוד משמחות, אבל המפלה הגדולה, שהבן נופל – זה לא משהו שאפשר להתרומם ממנו. אנחנו מנסים להיאחז בנקודות אור בתוך המצב הזה".
בסיום השיחה מבקש שפירא להעביר מסר: “אני חושב שכל מי שראה את שלושת החטופים שחזרו בשבת ראה באיזה מצב הם מוחזקים, ואיך מתייחסים אליהם. וזה זועק, הצורך המיידי בהשבתם של כל החטופים. אי אפשר לתת להם להינמק שם, במנהרות חמאס. זו סכנת חיים, ומתעללים בהם ומרעיבים אותם. זה מזעזע. הדבר הכי חשוב שמוכרחים לעשות עכשיו הוא לשחרר את יתר החטופים".