ככל שמתרבים הדיווחים על פרטי ההסדרה המתגבשת ביחס ללבנון, גוברים הספקות באשר לסיכויי יישומה. כפי שאמר הגנרל האמריקני ג'ורג' פטון "אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה" – אמירה שמהווה אזהרה למתווה שהשליח האמריקני עאמוס הוכשטיין מגבש באזורנו.
ההסתמכות על כוח רב־לאומי שיפקח על ההסדרה, לצד הקמת ועדה משולשת שתדון בתלונות על הפרות הסכם, צפויה להוביל להסתבכות אין־סופית בפרוצדורות ומנגנונים. יתרה מכך, התדיינות על ניסוחים משפטיים להגדרת זכותה של ישראל לחופש פעולה ביטחוני עלולה דווקא להרע את מצבה של המדינה ולהוביל להגבלות מיותרות.
על פי הדיווחים, צה"ל כבר השיג את יעדיו העיקריים בלבנון: הסרת איומי הפלישה לשטח ישראל והפחתה משמעותית בירי הנ"ט. כעת נותר האתגר המרכזי – שימור המצב החדש לאורך זמן.
שלוש חלופות עומדות בפני ישראל: הקמת רצועת ביטחון בשליטה צבאית ישראלית, שעלולה להוביל לחיכוך מתמשך ומזכירה את "הבוץ הלבנוני"; הסדרה מדינית המסתמכת על צבא לבנון או כוח רב־לאומי, שניסיון העבר מלמד על חוסר האפקטיביות שלה; או החלופה השלישית – כינון אזור חיץ מפורז לאורך הגבול.
למרות שהחלופה השלישית לא תאפשר הכרזה רשמית על סיום המלחמה, היא מציעה את הפתרון היעיל ביותר: היא תאפשר לתושבי הצפון לשוב לבתיהם, תבטיח יכולת התמודדות אפקטיבית עם ניסיונות חיזבאללה להתבסס מחדש, ותעביר מסר ברור – מי שפועל נגד ישראל יאבד שטח. בכך תממש ישראל את העיקרון החשוב ביותר: "נגן על עצמנו בעצמנו".
