המשפחה היא לעיתים מהות מאחדת, אוהבת וחשובה בחיינו. יחד עם זאת, בעידן הנוכחי, מודל המשפחה הנו מגוון ומתקיימים סוגים שונים של הורות, שהיו פחות מקובלים בעבר.
הורות ללא זוגיות והורות בזוגיות שניה, מעלות את הצורך לערוך הסכמי הורות והסכמים לחיים משותפים. בהסכמים אלו, זוגות רבים מנסים לעגן את הזכויות ואת החובות של ההורים כלפי ילד וילדה שטרם נולדו זמני שהות, דמי מזונות וכיוצ"ב. השאלה שנשאלה היא, אם הילד עדין לא נולד, כיצד ניתן לדעת מהן זכויותיו, או להתייחס אליהן בהסכם?
ניתן לגרוס, כי קיים סט זכויות של כל ילד וילדה, שניתן לעגן בהסכם. שכן, כל ילד זקוק לשני הורים טובים, שיטפלו בו באהבה, באכפתיות, בחמלה וידאגו לכל מחסורו.
סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, כי :"כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". מכאן עולה, כי ההסכמות בנוגע לילד בהסכמי הורות, או בהסכמים לחיים משותפים, בנוגע לילד שטרם נולד, חייבות להיות מאושרות חוקית, רק לאחר שהילד נולד.
נוצר מצב בעייתי, כאשר שני בני אדם שאינם בזוגיות, נדרשים לבטוח זה בזו ולהיפך ולהביא ילד לעולם, בלי לעגן חוקית את הזכויות ואת החובות שלהם בנוגע לילד שטרם נולד, שכן, הדבר לא אפשרי במדינת ישראל. גם מי שהם בזוגיות, לא נולד להם עדין ילד והם מבקשים לדאוג לזכויותיהם ולאחריות שלהם בנוגע לילד שיוולד, מוצאים עצמם בפני השוקת השבורה הזו, לפיה, לא ניתן לאשר הסכמים בנוגע לילדים שעדין לא נולדו.
יש מי שפונים לביהמ"ש לענייני משפחה, על מנת לאשר את הסכם ההורות לאחר הולדת הילד, כנדרש.
יש שפונים לביהמ"ש כשהאישה בהריון, או שהם מתכננים הריון ומאשרים את ההסכם וקיימים בתי משפט שאינם מאשרים הסכמים כאלו וקובעים, כי הם לא מאשרים ולא נותנים תוקף של פס"ד, להסכמים לגבי תינוק שעדין לא בא לעולם.
למעשה, שני אנשים שמבקשים ליצור התקשרות, רק לשם הבאת ילד לעולם, ניצבים בפני מעין "מלכוד 22". העובדה שלא ניתן לעגן בצורה חוקית ותקפה את הזכויות ואת החובות כלפי הילד שטרם נולד, מאלצת את ההורים, לסמוך זה על זו ולהיפך. הם נאלצים להתבסס על אמון ועל הסכם עליו הם חותמים, שהתוקף המשפטי שלו שנוי במחלוקת. ואכן, במקרים לא מעטים, הסכמים אלו מופרים. או כאשר האם ממאנת לאפשר לאב לקיים זמני שהות עם הילד, או כשהאב ממאן לשלם לידי האם דמי מזונות. הילד והילדה הם הדבר היקר ביותר בעולם להורה, והעדר האפשרות ליצור מנגנון חוקי לאישור ההסכם, אשר על בסיס תנאיו, שני זרים מביאים ילד לעולם, מטיל צל כבד על כל מהלך ההתקשרות בין ההורים.
גם במקרה זה, החוק ובתי המשפט לא מספקים תשובה ברורה וודאות פסיקתית ומן הראוי לתת לכך מענה לטובת הציבור.
על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסכמות, אשר יאושרו ויקבלו תוקף של פס"ד בבית המשפט, ניתן לדעתנו לאפשר אישור מותנה להסכמים כגון אלו. הצעתנו היא, כי ביהמ"ש יאשר את ההסכם, ייתן לו תוקף של החלטה זמנית ויקבע, כי ההסכם מאושר בכפוף לכך, שכשהילד יוולד, יפנו הצדדים שוב לביהמ"ש. לאחר הפניה, ביהמ"ש ינקוט באחת משתי האפשרויות כדלקמן : האחת: יאשר בהסכמה את הסכם ההורות וייתן לו תוקף של פס"ד, השניה: לבקשת מי מן ההורים, ביהמ"ש יכנס לעובי הקורה, יבחן את טובת הילד הספציפי שנולד ובהתאם לכך יוסדרו זמני השהות והמזונות עבור הילד, אשר רק מטעמים כבדי משקל, יהיו שונים מן הקבוע בהסכם שנחתם בין הצדדים.
הסכם מותנה מעין זה, עשוי למנוע את התוצאות הקשות של הפרת הסכמי הורות, או הפרת הסכמים לחיים משותפים, הכוללים סעיפים העוסקים בהורות ובמזונות.
בעידן בו מודל המשפחה השתנה באופן משמעותי וצדדים זרים ואף בני זוג, מבקשים לעגן את זכויותיהם ואת חובותיהם זה כלפי זו וכלפי ילדיהם בהסכמי הורות ובהסכמים לחיים משותפים, קיימת חשיבות למצוא פתרון משפטי מחייב לסוגיה משמעותית זו.
