נניח שב־2 בדצמבר, בשעה שנתניהו אמור להתחיל למסור עדות בבית המשפט, ישראל תידרש לפעולה ביטחונית דחופה – תקיפה באיראן, מבצע חסוי בעזה להשבת החטופים, או חיסול בכיר בצמרת ארגון טרור מקומי. בכל אחד מהתרחישים האלה, יידרש ראש הממשלה להתייעצויות ארוכות בחפ"ק בקריה, ולא יוכל להתייצב למתן העדות.
מה יקרה אז? כנראה הדיון יידחה למחרת היום. בתרחיש אחר, נתניהו יכול להתייצב למתן עדותו אך תוך כדי להיקרא לדיון דחוף. האם מי מהשופטים יקרא לחסום את יציאתו? כנראה לא. הידרשות ראש הממשלה למתן עדות במשך ימים ארוכים בבית המשפט בזמן המלחמה מייצרת קונפליקט, שיכול היה להימנע במתן עדיפות לניהול ענייני המדינה על פני ענייניו של אדם, הגם שהוא ראש הממשלה, אך שופטי בית המשפט החליטו השבוע לגלגל לפתחנו את תפוח האדמה הלוהט הזה.
מלחמה וחיי 10 מיליון אזרחים, או מתן עדות על אופן משלוחי הסיגרים בתיק שמה שנותר ממנו הוא עבירת הפרת אמונים? הבחירה אמורה להיות קלה – אך לפתחנו משבר פוליטי־מדיני מהסוג שטרם הכרנו. בסוף השבוע, הודיעו ראשי הקואליציה על תמיכה בנתניהו נגד הוצאתו לנבצרות, הגם שזו לפחות לדברי אנשיה של היועמ"שית, כלל לא על הפרק. מה גם שנראה שכעת היא תתקשה לפעול נגד נתניהו, בזמן שפטרונה ומי שהביא אותה לתפקיד הוא כבר חבר בכיר בממשלה (וגם לראשונה חתום על מכתב נגדה לצד יריב לוין ואחרים).
אלא שבזמן שאצל היועצת משדרים כי הנושא כבר נפתר על ידי בית המשפט ונתניהו יתייצב לדיונים כנדרש, סביר להניח שהעתירות הבאות כבר נכתבות בהתבסס על הדרישה לדחייה במתן עדותו של נתניהו. הקריאה לנבצרות תהפוך לא רק לאירוע תקשורתי, כפי שהיה עד כה, אלא לנושא שבו יידרשו לדון בהרכב מורחב בבית המשפט.
אז תידרש גם היועצת לתת את עמדתה. מי שאמרה עד כה למקורביה כי נושא הנבצרות נדבק בה כספין על ידי אנשי נתניהו כדי לפגום בתדמיתה – תידרש הלכה למעשה להציג את עמדתה בנושא, כאשר חוק הנבצרות שייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה קובע כי העילה לנבצרות תהיה רק אי־מסוגלות נפשית או פיזית.
מה שנראה כמו תסבוכת משפטית מפותלת עלול להוביל לאירוע פוליטי חסר תקדים, או כמו שכינו זאת אמש בקואליציה: הפיכה. מה שמשמש כעת את נתניהו לקמפיין בדבר המשך הרדיפה נגדו, יחד עם החקירות בלשכתו, עשוי לצאת משליטה דווקא כאשר נושאים קריטיים על שולחנו: הסכם עם לבנון, תקיפה באיראן וחילופי ממשל בארה"ב. גם החטופים, שנמקים בשבי חמאס, נדרשים לטיפול ראש ממשלה שאינו עסוק בנושאים פוליטיים ואחרים, וגם לא בהכנת עדותו למשפט.
כניסתו של סער לממשלה והצטרפותו למכתב ליועצת המשפטית לממשלה, למרות העובדה שהוא לא מחויב באופן הזה לקואליציה, מראה כי גם הוא מעדיף למנוע הסחות דעת מהמשימות הדחופות שעל הפרק.