במרכז טאוב מציינים כי הסיבות המרכזיות לשעות המופחתות היו מילואים, צמצומים בהיקפי העבודה, השפעות שונות של המלחמה וכן סכסוכי עבודה – ככל הנראה שביתת ארגון המורים בתיכונים, ושביתה כללית בת חצי יום בדרישה להשבת החטופים. לצד זאת, הצביעו החוקרים על כך כי שהפחתת שעות העבודה נובעת גם מגורמי עומק, ומדובר במגמה עולמית. לדבריהם, צמצום שעות העבודה בישראל דומה בטווח הארוך לממוצע במדינות מפותחות אחרות, וסביר שלמלחמה תפקיד בהתפתחות זו.
לפי החוקרים, "ימים יגידו אם ממצא זה הוא זעזוע בר חלוף, ועם התמשכות המלחמה יסתגלו העובדים וישובו לעבוד יותר שעות, או שמא מצב המלחמה גורר צמצום יחסי בשעות העבודה שלא ניתן לגבור עליו. מנגד, ראוי לציין כי הצמצום בשעות העבודה לא לווה בירידה בשכר השכירים החודשי כמעט בשום ענף במשק – אדרבה, השכר הריאלי עלה כאמור במרבית הענפים. על כן לצמצום בשעות העבודה אין בהכרח השלכות שליליות, ויתרה מזו, ייתכן אף שנסיבות המלחמה סייעו ללמד מועסקים ומעסיקים שאפשר להפחית את שעות העבודה בלי לפגוע בתפוקה. סברה זו הולמת ממצאי סקרים המראים כי גמישות בשעות העבודה ובהיקפן היא אפיק מרכזי שבאמצעותו מעסיקים מנסים לגייס עובדים".
בקרב הגברים הירידה בשעות העבודה הייתה רוחבית, ונצפתה בכל אחד מענפי הכלכלה, כשהירידה החדה ביותר הייתה בענפי הבינוי (שעתיים שבועיות פחות במחצית הראשונה של 2024 לעומת 2023) ובענף התשתיות (בין שעתיים וחצי לארבע שעות פחות). בקרב נשים הירידה הייתה מצומצמת יותר, וניכרה בעיקר בענפי שירותי אירוח ואוכל (שעתיים וחצי פחות במחצית הראשונה של 2024 לעומת 2023), וכן בענפי שירותי התחבורה, האחסנה, הדואר והבלדרות (שעתיים פחות), ובענפי התקשורת (שעה פחות). מנגד, בענפי החקלאות, התשתיות, הנדל"ן, ואמנות בידור ופנאי נצפתה עלייה של שעה או יותר בעבודה השבועית הממוצעת של נשים בהשוואה לשנה הקודמת.
זינוק בשיעור האבטלה במלחמה
במכון טאוב מציינים כי בחודשים ינואר עד ספטמבר 2023, לפני מלחמת חרבות ברזל, עמד שיעור האבטלה הצר (מחפשי עבודה שאינם מועסקים) על 3.5% בממוצע. בתקופה זו יתר המרכיבים של שיעור האבטלה הרחב – מפוטרים מהשנתיים האחרונות שאינם מחפשים עבודה, מתייאשים מחיפוש עבודה ועובדים שנעדרים מעבודתם (בין היתר עובדים בחל"ת ועובדים במילואים) היו נמוכים, ועמדו כל אחד מהם על פחות מ-0.05% בממוצע. עם פרוץ המלחמה, זינק שיעור האבטלה הרחב בכמעט 6 נקודות האחוז, והגיע באוקטובר 2023 ל-9.6%, שיעור שלא נראה מאז משבר הקורונה במרץ 2021.
בשלב הראשון של המלחמה, שיעור הנעדרים זמנית מעבודתם נותר גבוה עקב הגיוס הנרחב למילואים, שהגיע עד כ-150 אלף עובדים ועובדות (3.4% מהמועסקים בדצמבר 2023) וירד בהדרגה. עם זאת, גם בחודש יוני לדוגמה, מספר המועסקים שנעדרו מעבודתם כל השבוע בשל שירות מילואים עמד על 39 אלף – שיעור משמעותי.
שיעור המתייאשים מחיפוש עבודה, וכן אלו שפוטרו מעבודתם ונמנעו מלחפש עבודה גדל באופן משמעותי ביחס לשנה הקודמת. בחודשים ינואר–ספטמבר 2024, הוא עמד על 1.2% בממוצע (לעומת 0.7% בתקופה המקבילה ב-2023). במקביל, שיעור מחפשי העבודה שנותרו לא מועסקים ירד באותם חודשים, ועמד על כ-3% בממוצע (כחצי נקודת אחוז פחות מאשר בתקופה המקבילה ב-2023).
החוקרים ציינו כי שיעור מבקשי העבודה שאינם מועסקים, הנמוך בישראל ביחס לעולם, לאו מתורגם בהכרח לשיעור תעסוקה גבוה במונחים בין-לאומיים. שיעור התעסוקה בגילי העבודה (15-64) בישראל דומים לממוצע במדינות המפותחות, בין היתר על רקע סיבות דמוגרפיות – שיעור גבוה במיוחד של אוכלוסייה צעירה העובדת בשיעורים נמוכים, ופערים מגזריים וגיאוגרפיים. ישראל בולטת לטובה בשיעור תעסוקת נשים בגילי העבודה, אך בולטת לרעה בשיעורי תעסוקת גברים (בין היתר על רקע הפערים המגזריים). לפיכך, פער התעסוקה המגדרי בין תעסוקת גברים לתעסוקת נשים הוא כחמישית מהממוצע במדינות ה-OECD, ועומד על פחות מ-3 נקודות האחוז.
העלייה בתעסוקת גברים ערבים וחרדים נבלמה, שיא בתעסוקת נשים ערביות
בעוד שיעורי התעסוקה של גברים ערבים וחרדים עלו באופן מרשים במהלך שנת 2023, מאז פרוץ המלחמה נבלמה עלייה זו, והמגמה התהפכה (אצל גברים ערבים היפוך המגמה חל כבר במחצית השנייה של 2023, לפני פרוץ המלחמה). ברבעון השלישי של 2024 עמדו שיעורי התעסוקה בקרב גברים ערבים וחרדים על 75% ו-54% (בהתאמה). בקרב הנשים היהודיות נשמרה רמת התעסוקה הגבוהה של השנתיים האחרונות. ברבעון השלישי של 2024 עמד שיעור התעסוקה של יהודיות לא-חרדיות על 83%, וזה של החרדיות עמד על .81%. באופן מעודד, בקרב הנשים הערביות נצפתה עלייה עקבית בשיעור התעסוקה והשנה הוא הגיע ל-46% – הגבוה ביותר אי-פעם זו השנה השלישית ברציפות.
בהיבט הגיאוגרפי פערי התעסוקה בין פריפריה למרכז הוסיפו להצטמצם בשנת 2023, אולם המלחמה הפכה זמנית את המגמה הזאת ופגעה בתעסוקה במחוזות הדרום והצפון (ואף במחוז ירושלים) יותר מאשר במחוזות המרכז ותל אביב. אולם מחודש מרץ שיעורי התעסוקה במחוזות ירושלים והדרום שבו לעלות בקצב מואץ, והפער בינם לבין המרכז הצטמצם והגיע לרמתו הנמוכה ביותר מאז 2019. לעומת זאת, לאור הימשכות המלחמה בצפון, אחוז התעסוקה בו מוסיף לדשדש והפער בינו לבין מחוזות המרכז אינו מצטמצם.
יותר עובדים בבריאות, רווחה, סיעוד וחינוך; ענף המלונאות והמסעדות הצטמצם
בין המחצית הראשונה של 2023 לזו של 2024 גדל מספר המשרות במשק בכ-33 אלף משרות בלבד, לעומת גידול של כ-165 אלף משרות בתקופות המקבילות בשנתיים הקודמות. עם זאת, בפועל מספר המועסקים בענפים מסוימים גדל בכ-88 אלף, בעוד ענפים אחרים איבדו 55 אלף משרות. הענפים שגדלו באופן הנרחב ביותר היו ענפי הבריאות, הרווחה והסעד (גידול של 34 אלף מועסקים) וענף החינוך (22 אלף). הענפים שהצטמצמו באופן הנרחב ביותר היו שירותי אירוח ואוכל (צמצום של 19 אלף מועסקים) וענפי המידע והתקשורת (15 אלף לא כולל שכירים בענף שירותי ההיי-טק). מספר השכירים בענפי ההיי-טק גדל בפחות מ-2,000, לעומת כ-14 אלף בתקופות המקבילות בשנתיים הקודמות).
החשש: המפונים ומשרתי המילואים יישארו מאחור
לדברי החוקרים אבי וייס, גיל אפשטיין, ומיכאל דבאוי, "במבט על ניתן לומר בזהירות כי לאחר הזעזוע שחל עם פרוץ המלחמה, שוק העבודה הישראלי התייצב נוכח שגרת המלחמה, וביחס לשנה הקודמת עלו במעט שיעור האבטלה ושיעור הלא-משתתפים שפוטרו, התייאשו מחיפוש עבודה או שמקום עבודתם נסגר לאחרונה. באופן מעודד יותר, השכר הריאלי חזר לצמיחה בולטת, אם כי בהיקף צנוע ביחס למדינות מפותחות אחרות, שחלקן הגדול השלים לאחרונה את השיקום ממשבר הקורונה, בעוד בישראל השיקום הושלם זה מכבר".
החוקרים ציינו שתעסוקתם של רבים מהמפונים נפגעה, וכי רבים מהם הביעו עניין באפיקי סיוע כגון הכשרות מקצועיות ושינוי תעסוקתי, ושיעור גבוה מהעצמאים אמרו שהם מעוניינים בסיוע כלכלי, שכיום המדינה אינה מציעה (למעט מענקי עידוד ותמרוץ להעסקת עובדים). גם לגבי אוכלוסיית משרדתי המילואים, ציינו כי רבים מהם מחמיצים אפשרויות קידום והתפתחות מקצועית באופן המאיים על הקריירה שלהם. לדבריהם, "ממצאים אלו רומזים כי הן אוכלוסיית המפונים והן אוכלוסיית המשרתים במילואים נתונות בסכנה של פגיעה ארוכת טווח בהשתלבות בתעסוקה ובכושר ההשתכרות". הם הביעו חשש כי במסגרת ההתאמות התקציביות, תפגע המדינה בהכנסות העובדים ובתוכניות מקדמות תעסוקה איכותית, לרבות בהשכלה הגבוהה ובהכשרות מקצועיות.
"על קובעי המדיניות לחתור למזעור הפגיעה במערכים אלו ולפעול לפתרון האתגרים העומדים בפני עובדים מפונים ועובדים המשרתים במילואים (באמצעות העלמת האתגרים במישור הביטחוני-מדיני או גיבוש מענה במישור הכלכלי-תעסוקתי). מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של אחת התקופות המאתגרות בתולדותיה, וסופה אינו נראה באופק. עד כה המשק ושוק העבודה הצליחו לעמוד בלחץ העצום של נסיבות המלחמה, אך לא אחת נראים סימני שחיקה. עמידה איתנה של המשק באתגרים העומדים לפניו דורשת מדיניות אחראית ומושכלת, שתגייס משאבים ותייעל את המערכות תוך מזעור הפגיעה בכוח העבודה במשק, ובפרט בעובדות ובעובדים שנפגעו וממשיכים להיפגע ישירות מהמלחמה".
