אל המדינה הרחוקה הגיעו מפונים מהדרום והצפון, ניצולים מהטבח וגם לוחמים ששוחררו – והקימו מעין מושבה ישראלית במקום • רובם מנסים לנוח ולנשום – הרחק מהמלחמה • אלין גילת שברחה מהטבח בעוטף: "לא באנו כהייטקיסטים, אנחנו מתחילים מההתחלה" • אפילו את ימי העצמאות והזיכרון הם ציינו שם – ועמדו בצפירה • שחר גריידי שפונה מקיבוץ דן: "מבחינתי לחזור מחר אם אומרים לי שבטוח שם"
אל החופים היפים של תאילנד הגיעו בשבועות האחרונים ישראלים רבים, נפגעי 7 באוקטובר שמצאו שם עיר מקלט. יש בהם מפונים שהחליטו להתמקם לכמה חודשים רחוק מהמלחמה, ניצולים מהטבח וגם לוחמים ששוחררו.
שחר גריידי, מקיבוץ דן שבגליל העליון המפונה, הגיע עם זוגתו ושלושת הילדים שלהם למדינה הטרופית וכעת הם ממתינים לסימן שאפשר כבר לחזור הביתה. "לא באנו לכאן כדי לעשות רילוקיישן", הוא סיפר. "באנו לכאן בנסיבות מצערות". הוא אמר כי הוא ומשפחתו מתכננים לחזור לארץ במהלך החודשים יולי-אוגוסט, לקראת תחילת שנת הלימודים. הוא סבור כי אם תושבי קיבוץ דן לא יחזרו עד אז – הקיבוץ יתפזר. "מבחינתי לחזור לדן מחר אם אומרים לי שבטוח שם", הצהיר.
ב-7 באוקטובר אלין גילת ומשפחתה השאירו את הבית בזיקים וברחו. "יצאנו בלילה, רצנו לאוטו והתנענו. בדרך ראינו מכוניות שרופות וגופות. זו הייתה חוויה טראומטית", היא סיפרה. אחרי כמה חודשים של מגורים בחדר אחד, שני הורים, שני ילדים, תינוק וכלב – היא ובן זוגה הבינו שצריך לקבל החלטות ועברו לתאילנד.
הנופים אולי השתנו, אבל החרדות עוד טבועות עמוק בקרב ילדים שגדלו במציאות יום-יומית של טילים ואזעקות. גילת סיפרה כיצד המציאות הביטחונית עדיין מהדהדת בקרב ילדיה: "לפעמים פה בתאילנד יש כל מיני זיקוקים ופיצוצים של חשמל, אז הילד שלי שואל אותי 'אימא, איפה הממ"ד?'". גילת סיפרה כי היא ובן זוגה נאלצו להתפטר משתי העבודות שלהם. "לא באנו לפה בתור הייטקיסטים, אנחנו לא פותחים מחשב מול הים ועובדים. אנחנו מתחילים מההתחלה", היא סיפרה.
אלעד קורד וזוגתו הגיעו לתאילנד ממטולה. ביום אחד הם הפכו לפליטים וגם איבדו חברים. בשגרה, קורד הוא יזם של אירועי תרבות ומסיבות. הטבח בנובה גבה את חייהם של ספקים שלו ושל לא מעט חברים. קורד סיפר כי בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה מצא את עצמו מדלג בין לוויות ובתי חולים. עם זאת, קורד העיד: "לא הייתה לי את היכולת מבחינה מוסרית, ערכית ורגשית לצאת מישראל". לפני כחודשיים הוא החליט שהגיע הזמן לעשות הפוגה. "מצאנו את עצמנו רוכשים כרטיס", הוא סיפר.
מציינים טקסי זיכרון ועומדים בצפירה
לא רק משפחות ישראליות מאזורי העימות עלו על טיסה לתאילנד. מילואימניקים שיצאו מלחימה ומבלים ששרדו את הנובה מצאו את עצמם במדינה הרחוקה על מנת לקחת פסק זמן. ימי העצמאות והזיכרון הישראליים כל-כך, צוינו השנה בקרב הישראלים השוהים שם – כולל עמידה בצפירה וטקסים מאולתרים.
שקד קורדמני הוא לוחם במילואים שנפצע מרימון בח'אן יונס והועבר לשיקום. אשתו מצאה חלון הזדמנויות קצר במהלך הטיפולים כדי לעשות הפסקה ושכנעה אותו לעבד את מה שעבר במנוחה בתאילנד. "כל שנה ביום הזיכרון אני פוקד קברים של חברים בהר הרצל", הוא סיפר. "השנה לצערי נוספו שמונה חברים וחברי אבינתן אור נחטף לעזה". קורדמני סיפר כי תחילה לא רצה לטוס על מנת שיוכל לציין את יום הזיכרון בארץ.
כמו שקד, החופים כאן מלאים בצעירים. רובם מגיעים עם מטען לא פשוט, וכמו שקורה לפעמים – יש גם מקרי קיצון. יש כאלה שחוו התקפי חרדה קשים כשהאורות המהבהבים במסיבות החזירו אותם לשדה הקרב, אחרים הובלו על ידי שוטרים מקומיים לבית חב"ד – אחרי שאיבדו קשר עם עצמם.
הישראלים בתאילנד חיים שם לגמרי בעברית. את יום העצמאות, למשל, הם ציינו בדיוק כמו שהיו מציינים בארץ. אבל החיים במדינה הרחוקה נותנים אפשרות לנוח לרגע, לאגור כוחות ולמצוא זמן ופניות לעניינים שבארץ נדחקים בדרך כלל הצידה. הם שם על החוף – אבל הלב והמחשבות בישראל.
