בית הדין הארצי לעבודה פסק היום (רביעי) כי לא יופחת שכרם של מורי התיכונים, בשל העיצומים שנקטו במשך ארבעה חודשים ממרץ עד ספטמבר 2024. השופטים ביטלו את ההנחיות שהוציא הממונה על השכר במשרד האוצר, אשר דרשו מהרשויות המקומיות להפחית עד 15% משכרם של מורי התיכונים שנקטו בעיצומים.
בין החודשים מרץ לספטמבר 2024, מורי התיכונים המאוגדים בארגון המורים נקטו בעיצומים במסגרת מאבקם לחתימת הסכם קיבוצי חדש. במסגרתם, המורים הוסיפו ללמד ולקיים מבחנים, אולם נמנעו מלהזין את ציוני התלמידים במערכת, ועצרו את כלל פעילויות החוץ והטיולים. באפריל 2024, הנחה הממונה על השכר באוצר את הרשויות המקומיות להפחית 5% משכר המורים הנוקטים בעיצומים בגין כל כיתה שלא הוזן לה ציון מגן, 2.5% בגין כל טיול וכל אסיפת הורים שמורה סירב להשתתף בהם במסגרת העיצומים – והפחתה בשכר עד 15% למורה.
במסגרת ההסכם שהושג עם מרכז השלטון המקומי בספטמבר 2024, הסכימו הרשויות המקומיות כמחווה של רצון טוב לשלם למורים את שכרם במלואו, אולם אגף השכר במשרד האוצר התעקש כי יש להפחית את השכר כאמור. ארגון המורים עתר לבית הדין הארצי לעבודה באמצעות עו"ד סיגל פעיל, בדרישה לביטול הנחיית משרד האוצר.
שופטי בית הדין הארצי הבהירו בפסק הדין כי במקרה של שביתה חלקית (עיצומים), רשאי המעסיק לשלם לעובדים הנוקטים עיצומים "שכר ראוי", המגלם את היחס בין העבודה שביצעו לבין העבודה שלא ביצעו, וחידד כי הנטל להוכיח את שיעור השכר הראוי מוטל על כתפי המעסיק. באשר להנחיות הממונה על השכר במקרה זה, הבהיר בית הדין כי הוא מקבל את עמדת ארגון המורים, וקובע כי הנחיות אלו לא היו מבוססות דיו, וכי המדינה לא הציגה שיטה ברורה לחישוב הפחתות.
"המדינה לא עשתה אם כך כל מאמץ להראות ולהוכיח כי ההפחתות שנקבעו על ידי הממונה אינן שרירותיות ואין בהן יסוד ענישתי, אלא אכן מובילות לשכר ראוי בגין העבודה שנעשתה הלכה למעשה על ידי עובדי ההוראה". הם הוסיפו כי לא הובאה כל ראייה המאפשרת לקבוע כי אי העברת דיווח על ציוני מבחן מגן ביחס לתלמידי כיתה אחת, מצדיק הפחתה של 5% משכר המורה למרות שביצע את כל שאר מטלותיו באותו חודש, לא רק בהיבטים הפדגוגיים הכלליים, אלא גם ספציפית ביחס להעברת המבחן, בדיקתו והעברת הערכות לתלמידים לגביו. עוד ציינו השופטים כי המורים השלימו להזין את ציוני המגן לתלמידים בתום השביתה.
עו"ד סיגל פעיל, שייצגה את ארגון המורים: "בית הדין הארצי לעבודה בלם בפסיקתו את הניסיון של משרד האוצר להעניש בענישה קולקטיבית פסולה את המורים ולנכות באופן שרירותי משכרם רק כי העזו לעמוד על זכויותיהם ולבצע את העיצומים עליהם הורה ארגון המורים. בית הדין הארצי הגן שוב על זכותם של המורים להיאבק על תנאי עבודתם, וביטל את הנחיות הממונה על השכר, שאסרו לפגוע בשכרם".
סוגיית אופן הקביעה של "שכר ראוי" לעובדים הנוקטים בעיצומים היא בעלת משמעות רוחבית על כלל מקומות העבודה המאורגנים, שכן ארגוני עובדים מעדיפים על פי רוב עיצומים המאפשרים להם לצמצם את הפגיעה בצדדים שלישיים כמו לקוחות או מקבלי שירותים, על פני שביתה מלאה.
בשולי פסק הדין השופטים ציינו כי לא נעלמו מעיניהם הקושי בכימות מדויק של "שכר ראוי" בעיצומים, במסגרתם היקף העבודה שלא מבוצע הוא מצומצם מאוד, ושאינם כרוכים בהיעדרות מהעבודה, אך כאלו שכן פוגעים בדרישות הכלליות של העבודה. השופטים כתבו הצעה לכך מבלי לנקוט עמדה חד משמעית, תוך התרת הסוגייה כ"צריכה עיון": "אחת האפשרויות בקשר לכך היא קביעת מינימום מסוים שיופחת מהשכר במקרה של עיצומים שקשה להצמיד אליהם תג מחיר מדויק, מתוך הנחה שגם אם הכימות קשה, עדיין יש לקבוע כי השכר שהיו הצדדים מסכמים עליו לו ידעו שהעובד לא יבצע את אותן מטלות, לא יהא השכר החוזי המלא".
