גולדפוס: "לקח זמן למערכת להתעשת, מהרמטכ"ל ועד אחרון…

מפקד אוגדה 98 תא"ל דן גולדפוס, הקצין הבכיר והמוערך וממובילי הלחימה ברצועת עזה, עורר סערה גדולה בנאום שנשא לפני כחמישה חודשים, אז הוא פנה למנהיגי המדינה וקיבל נזיפה מהרמטכ"ל. כעת, אחרי עשרה חודשי לחימה בדרום, ורגע לפני שהוא מקבל את הפיקוד על הגיס הצפוני, הוא מספר בריאיון על ניהול הלחימה, ההתלבטות אם לפרוש, ועל המפגש עם רה"מ בנימין נתניהו רגע אחרי 7.10. 

פירקנו מספיק את חמאס כדי שאפשר יהיה להחזיר חטופים? "קודם כל, אנחנו מפרקים את חמאס. אני חושב שהציבור יודע שאנחנו עושים עבודה מצוינת בפירוק חמאס בעל-קרקע ובתת-קרקע. מתחם-מתחם בעל-קרקע ובתת-קרקע. זה לא קורה ביומיים, אני יודע שאנחנו רוצים שזה יהיה מהר-מהר, אני יודע, גם אנחנו, אבל אנחנו מפרקים תשתית של הרבה מאוד שנים, תשתית מטורפת, ואנחנו עושים את זה מעולה, חמאס מפורק".

"תראה איך נכנסנו עם אוגדה 98 ב-4.12 לח'אן יונס ואיך נכנסנו עכשיו לח'אן יונס – לא הייתה היתקלות אחת. לקח לנו 10 שעות לנוע בפעם הראשונה פנימה לתוך בני סוהילה. בהסתערות מאוד-מאוד משמעותית פנימה עכשיו בתוך שעה וחצי היינו בפנים".

אומרים לי שאתה אובססיבי לתווך התת-קרקעי, למנהרות של חמאס. "אני חושב שהתת-קרקע הוא מרכז כובד בעל משמעות של חמאס. כדי להשמיד את חמאס באופן סופי, אנחנו צריכים לקחת לו כמה שיותר ממרכז הכובד הזה".

הכרעה תבוא מתחת לאדמה? "כך אני חושב. כשאני מתכנן היום מבצע, פעולה מבצעית, אני מסתכל קודם כל על התת-קרקע ומשם אני הולך לעל-קרקע". בג'באליה, כשיצאנו לפעולה מבצעית, בתוך 12 שעות היינו מחוברים לתת-קרקע בארבע נקודות שונות, וזה אפשר לנו להגיע לחטופים. בסג'עיה ב-13 ימים השמדנו שמונה מנהרות. שמונה מנהרות. בח'אן יונס, עכשיו, בתהליך השיפור שעשינו, בתוך 24 שעות מרגע הכניסה הוצאנו חמישה חטופים מבטן האדמה. זה לא אירוע שאולי אנחנו צריכים להבהיר אותו, זה תהליך של אפקטיביות מבצעית. לכן אני לא אובססיבי לתת-קרקע כמו שאני אובססיבי להשמיד את חמאס".

"מבצע ארנון היה בעיניי מבצע יוצא מן הכלל בהובלה של השב"כ עם הימ"מ, אנחנו נתנו את המעטפת. זה אומר שאתה יכול לעשות פעולות הרבה יותר מורכבות כי חופש הפעולה שלך הוא גדול, זה הישג של ממש, זה איפה שנמצא חמאס וזו עוצמת הכוח שלו נכון להיום, ואנחנו מפרקים אותו".

כמה היית קרוב לסינוואר? "היינו קרובים, היינו במתחם שלו, הגענו למתחם בתת-קרקע, המתחם חם. מצאנו שם גם כסף רב. את היומן, הקפה עוד היה חם, הנשק זרוק, דקות…"

"במלחמה הזו הולך המג"ד ויש לו באפוד מחסניות, יש לו רימון ויש לו M16 עם מ"ק 84, מ"ק 82, והוא הולך וחוטף אש. 'שומע, אני צריך פצצה', בום, היא נופלת. עשר דקות, עשרים דקות, בשיא המלחמה הייתה לנו אפילו פעם אחת שבשלוש דקות נפלה פצצה, שלוש דקות, זה מטורף, אלה המערכות הטכנולוגיות והשמיכה הטכנולוגית שאנחנו מניחים על הקרקע".

"אני חושב שכולם התעשתו, כולם, כולם-כולם התעשתו, זה לקח זמן למערכת להתעשת, מהרמטכ"ל ועד אחרון הלוחמים. אני חושב שהשטח, באופן טבעי, הרבה-הרבה יותר קל לו להתעשת. כשהגעתי לשטח ב-7.10, וכשאתה פוגש את המראות הבאמת קשים, אלה לא מראות, זה שבר עצום, אבל אתה בעשייה. אין לך זמן לחשוב יותר מדי, ואני חושב שהמערכת כולה התעשתה. אני חושב שהמערכת היום פועלת מצוין ויש קבלת החלטות. יש דו-שיח מצוין בין דרג פוקד לדרג מבצע. המסגרות שלנו, המפקדים שלנו, הלוחמים שלנו היום, תחושת המסוגלות שלהם היא מטורפת. היא מטורפת. זה דור אחר, זה דור של מנצחים".

בנאום המפורסם שנשא בחודש מרץ, פנה תא"ל גולדפוס למנהיגים, ואמר להם: "אתם חייבים להיות ראויים לנו". את הנאום הוא הקריא מתוך מחברת שלו. בכל מקום אתה הולך עם המחברת הזו, נכון? "המחברת משתנה, וכן, אני מאמין בה. יש לי את המחברת ויש לי את הפנקס שהולך איתי לכל מקום". ומה כתוב שם? "כל מיני דברים, גם דברים טקטיים, גם דברים שלוחמים אומרים לי, וגם תובנות אישיות שלי".

ראיתי שאת הנאום המפורסם שלך הקראת מהמחברת. אתה לא מתחרט על מה שאמרת שם? "התנצלתי בפני הרמטכ"ל על הדרך, וכמפקד בצה"ל אני חושב שלא הייתה לי שום כוונה – לא לפגוע בערכי צה"ל, בממלכתיות צה"ל ובטוח לא ברמטכ"ל. ואני חושב שכשאנחנו מסתכלים על הלוחמים שלנו, אנחנו נלחמים ביחד. אז אני חושב שאנחנו יכולים גם לחיות ביחד".

חשבת באיזשהו שלב להתפטר? התשובה היא כן. כשאתה בשליחות אז יש לך אחריות. זה קשה מאוד, אבל אז אתה אוסף את עצמך, אתה מסתכל על הלוחמים, על המפקדים, ואני מסתכל על המדינה שאני באמת כל כך אוהב. אי אפשר שלא פשוט נמשיך קדימה. אי אפשר. אין לנו את הזכות לוותר. אין לנו. אין לנו מקום אחר. אין לנו עם אחר. אין לנו אנשים אחרים, ויש לנו אנשים מדהימים. אנחנו חייבים ביחד למצוא את הפתרונות, אנחנו חייבים ביחד להיות ראויים לקורבנות. אנחנו חייבים ביחד למצוא את הדרך להתגבר על כל המחלוקות. אנחנו חייבים ביחד להגן על המדינה. ולכן, כן, התשובה היא כן, חשבתי על זה הרבה פעמים, אני חושב על זה כל הזמן. ובכל פעם שאני חושב על זה, אני מנער את עצמי ואומר, אין לך זכות. אין לך זכות בכלל לעשות את זה. אתה חייב להמשיך להגן על המדינה, על האנשים, על האזרחים. זאת השליחות. אבל כן, לכולנו, אנחנו מפקדים בצה"ל, אני שלושים שנה בצה"ל, יש לי אחריות כמפקד בצה"ל. והאחריות הזאת היא 24/7 לכולם".

אתה זוכר את הביקור הראשון של רה"מ במפקדה שלך? "בהחלט. פגשתי ראש ממשלה כמו כולנו. המום וכואב. ולכן עשיתי את מה שאני צריך לעשות כמפקד בכיר. אני שמתי יד על רה"מ ואמרתי לו, 'רה"מ, אנחנו נעשה כל דבר כדי להחזיר את הביטחון. כל דבר'. ואני ראיתי באותו הרגע את המשימה שלי לחזק אותו, לתמוך בו, ולתת לו את כל הגב שבעולם, כדי שמדינת ישראל תוכל לצאת מהאירוע הבלתי יאומן הזה. אני לוחם. אני מפקד בצה"ל. המשימה שלי היא להגן על המדינה. וככה עשיתי".

למה אמרת לי שאתה מסיים תפקיד בסערת הרגשת? "תראה, מצד אחד, יש לנו הישגים מטורפים. מטורפים. באמת. אנחנו מפרקים את חמאס. אנחנו מנצחים, וזה חשוב מאוד-מאוד, חשוב בשבילנו, חשוב גם במסר מסביב. מצד שני יש 115 חטופים בצד השני עדיין, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. בשנתיים שלי תחת פיקודי איבדתי 182 לוחמים. לא הצלחתי להגיע למשפחות, להורים, לאחים, לאחיות. לא הספקתי להגיע. זה יהיה עכשיו. יש גם יותר מ-3,000 פצועים, וצריך להגיד שרובם, באמת גיבורים אמיתיים, חזרו ללחמה".

"יש אנשים שמתבלבלים לגבי עוצמה. בעיניי עוצמה היא לא זה שלא שואלים שאלות או מפקפקים בדרך. הפוך. עוצמה היא בשאלת השאלות, לפקפק בדרך ולשאול אם אנחנו מכוילים, מדויקים, מה עשינו לא טוב. לנבור בפצע. אני חושב שזה חשוב. אני חושב שהצבא זה אנחנו. אין צבא במדינה, הצבא זה צה"ל, אני פושט את המדים, אני אזרח. זה אתה ואני, אלה אנחנו. אז מי זה צה"ל? צה"ל זה אנחנו. אני חושב שצריך לחזק את צה"ל, ולא צריך להתבייש לבקר, ולשאול, ולדרוש מאיתנו תשובות. ואני אומר ללוחמים שלי, ואני אומר למפקדים, 'אתם תשאלו את השאלות. אם אני לא יודע לתת לכם תשובה, הבעיה היא שלי'. אני צריך לעשות סליחה, אני צריך לעשות הכול כדי שיהיו לי תשובות טובות. ואני חושב שאני וצה"ל צריכים לתת תשובות, למה ב-7.10 קרה מה שקרה? אנחנו ניתן תשובות. אנחנו מתחקרים. אנחנו בודקים. אבל אנחנו גם נלחמים וגם דוחפים קדימה. בזירה הדרומית ובזירה הצפונית ובזירת המרכז ובזירות רחוקות נוספות, ועובדים כל הזמן".

"אתה יודע מה מבדיל את הדור הזה באמת? הם פשוט שואלים שאלות. הם אריות ברמה בלתי ניתנת לתיאור. אני יושב איתם בעזה, בבתים, הם מדברים, מורידים את המסכות, מדברים. אין מסכות במלחמה. לשחק איתם שש-בש, לעשות איתם תחרויות, שכיבות שמחה, מה שאתה רוצה". ומי מנצח, אגב? "אני תמיד. חייב".

מה ייחשב ניצחון בעיניך? "ראשית, שאנחנו נחליט שניצחנו. קודם כל, בהחלטות שלנו אנחנו צריכים להחליט עם עצמנו. אנחנו צריכים להוציא את חמאס מיכולת הפעולה שלו ומיכולת החזרתיות שלו לקיים ישות טרור שצמודה למדינת ישראל. זה הדבר המרכזי. אני לא חושב שזה יקרה מחר בבוקר, ואני כן חושב שזה יקרה לאורך זמן.

"אנחנו חייבים לעשות את זה. הערכים שלנו, הם לא בשביל האויב. יש טעות אופטית. אני לא שומר על הערכים שלי בשביל האויב. אני לא מרחם על האויב. לא מרחם עליו, לא תראה אותי בשדה הקרב מרחם על האויב. או שאני הורג אותו, או שאני שובר אותו. הערכים הם בשבילנו. כדי לשמור עלינו. זו המדינה שלנו. אני יותר טוב מהצד השני ואין לי שום כוונה להיות חמאס. אני במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, על כל המשתמע מכך. זאת העוצמה שלנו והצבא הזה הוא מכשיר בידי אותה מדינה שהיא מדינה שלי, ואני חושב שהשגיאה הזו שהערכים מונעים מאיתנו משהו… זה פשוט לא נכון. הם שומרים עלינו מכל משמר לקיום הפעולה שלנו, וזה עניין מהותי ביכולת שלנו כצבא לתפקד ובאוגדה 98, כדי לעשות את הפעולות הכל-כך מורכבות, איכותיות, מדויקות, כאלה שמשמידות את האויב ומכריעות אותו בעל קרקע ובתת-קרקע, חייבים לשמור על הערכים שלנו".

מצאתם טעות לשון?