גון הלוי, אחד הקולות הייחודיים והמרגשים במוזיקה הישראלית, נמצא על הבמות לא מעט שנים ואם השם עדיין לא מצלצל – יכול להיות שהחמצתם משהו גדול.
האיש שמחבר בין קלאסיקה לאישיותו היצירתית יוצא במופע מיוחד "פסקול ילדות" עם האופרה הישראלית ונורית גלרון, מספר מאיפה הוא מביא את הרגש, איך נולדה ההשראה למופע, איך משלבים בין עולמות מוזיקליים שונים, ומה הוא מתכנן הלאה? שיחה על תשוקה, יצירה וחזון מוזיקלי שלא מפסיק להתפתח.
גון קודם כל מה שלומך? מופע עם נורית גלרון זה לא עניין של מה בכך? תספר לי קצת איך קורה הדבר? איך עושים את החיבור?
״המופע הזה כבר רץ שנה, וזה פרויקט שאני מרגיש אליו חיבור חזק. אני מגשים בו כמה פנטזיות. במשך חודשיים אני מתזמר כדי ליצור את הדבר הזה שאני כל כך נרגש ממנו" פתח.
סיפר כי "זה לא סוד, אבל כל פעם שאני נוסע לקיבוץ של סבא וסבתא בצפון, הייתי נוסע לשם פעם בשבוע, והמוזיקה ברקע תמיד הייתה האלבום הראשון של נורית – 'נורית גלרון'. אני מכיר אותו כל תו. כשחשבתי על ספיישל כזה במשכן, רציתי לפרגן לעצמי, להביא מישהו שהוא באמת חלק מהפסקול של הילדות שלי. השם שלה היה הראשון שעלה לי".
"הדבר המדהים הוא שכשהפניתי אליה, לא חשבתי שהיא תדע מי אני, והיא סיפרה לי שהיא מכירה את מה שאני עושה, ושזה מרגש אותה מאוד לעבוד יחד. נפגשנו במקרה בבית קפה בתל אביב, ואני שואל את עצמי: 'איך היא יודעת מי אני?' זה פשוט לא יאמן. וזה לא נגמר בזה – פנטזיה נוספת הייתה לעבוד עם תזמורת. ובאמת יצא טוב, בקטע מגוחך, כי מדובר בתזמורת הכי חזקה שיש בארץ. יש לי את הזכות לעבוד איתם, ועם ניר כהן שליט, שהוא מנצח מטורף. זה פשוט קסם".
זה די מטורף לפגוש את הגיבור שלך, אבל נראה לי שאתה לא מעכל שאתה שם דבר בעצמך
״איזה מקסים מצידך להגיד את זה. לא אני לחלוטין לא בחוויה הזאת. אני חושב שאני קשור לזה שאני נורא בלב הדבר. יש לי מזל נורא גדול לעשות בשנים האחרונות לעשות מלא דברים שאני נהנה מהם נורא. אני מוקף במוזיקאים מדהימים ואני פשוט בעשייה נורא מגניבה אז לא יוצא לי לעצור ולחשוב על זה מהצד״.
האם יצא לך לחשוב על זה שאתה הולך לעבוד עם תזמורת, על אף שהחוויה למי שמכיר אותך, היא שאתה המנצח והקול שלך הוא סוג של ערבוב של מספר קולות במקביל, אז איך החוויה לשחרר שליטה?
אמר כי ״בעיקרון אני נורא לא טוב בזה והכנתי את עצמי נפשית ממש לסבול מזה. אבל אני כן יכול לספר שבשנה האחרונה זה משהו שיוצא לי לעבוד עליו המון המקום הזה בי שמסרב לשחרר שליטה ההבנה שברגע שאני משחרר אני מרוויח עוד בני אדם. אני מרוויח חוויות מרגשות".
הוסיף כי "גם להתווכח, להקשיב ולא להקשיב פשוט ליהנות מהחוויה של קהילה סביב מה שאני עושה. משהו שלא הייתי יכול להגיד לפני שנה שנתיים.. הבנתי שיש משהו מאוד בודד בלהיות חולה שליטה אז אני מאוד נהנה מהפיצ'ר החדש של לשחרר שליטה״.
על ניר כהן שליט סיפר: ״מעבר לזה, הוא גם חבר וגם מוכשר וזה הפך את זה לדבר הכי טוב בעולם. הוא ממש מלווה את הקריירה שלי באופן צפוף המון זמן, הוא יודע מה בא לי ומה לא בא לי והוא יודע נורא לחזק ולחבק את הדבר הזה ואני מרגיש שאנחנו בראש אחד. גם כל המסע עם הקאמרה – נציגים של התזמורת הגיעו למופע ונורא נהנו. אני לא בדיאלוג עם מישהו שמנסה לשנות משהו ובא נגד אז יש שיתוף פעולה מדהים ועדיין יש לי את המקום לנהל את הדבר ולבחור את הפסקול עצמו״.
תספר לי על המופע החדש. למה לצפות?
״יש המון שירים שאני לא מבצע כרגע, ואני פשוט הולך ליהנות ולהתפרע מהאפשרות לעבוד עם תזמורת שמכילה 40 נגנים. זה יהיה משהו גדול, גרנדיוזי, ולרגעים מסוימים גם מסעיר. יהיו רגעים עם גרוב, וזה פורמט ששום פסנתר ומיתרים לבד לא יכולים להביא לבד. אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל זה בהחלט הולך להיות מפתיע. אני מתכנן להחביא שירים בתוך שירים".
מוסיף: "בספיישל הזה אני גם מרגיש המון תודה למוזיקה שגדלתי עליה. אני מאדיר אותה, מתפלש בתוכה ומשחק איתה. כשיצרתי את פסקול הילדות שלי, הייתה בי השאלה איך הקהל יגיב כשאני לוקח את הקלאסיקות ושולף מהם משהו חדש. אחרי שנה של עבודה, יש לי הרבה יותר ביטחון לשחק עם זה ולהתפרע. הטעם המוזיקלי שלי נוטה לאהוב את היצירה הסוערת, הקטנה, הדרמטית והקומית, ונראה לי שעכשיו אני נותן לה יותר דרור דרך התזמורת. זו הייתה התקופה בחיים שבה הרגשתי הכי ילד״.
יש תחושה שאנשים רוצים לחזור למקורות, אנחנו רואים את איחוד הכבש השישה-עשר וגם בז'אנר הים תיכוני אנחנו רואים חזרה מג'דה ורינת בר שחוזרות לבמות של אמנים מפעם, אתה מרגיש את זה, יש חזרה חברתית?
״אני חושב שזה מאוד הגיוני. כשמישהו חולה, הוא רוצה את אמא. המדינה שלנו חולה עכשיו. אנחנו רוצים לחזור הביתה, להרגיש בית חזק ובטוח. אנחנו נצמדים לשירים שגדלנו עליהם, רוצים לשמור עליהם, לקבל מהם את הנחמה. אנחנו מחפשים את התרופה לזוועות שאנחנו חווים כבר הרבה זמן. אנחנו זקוקים לקהילה, להרגיש פחות משוסעים, אפילו כשאנחנו מתעקשים על דעות שונות".
"בסופו של יום, אנחנו רוצים להרגיש מחובקים. כשכולם יושבים בהופעה ושרים את 'השיר על הארץ', קורה משהו מדויק. פתאום אנחנו זוכרים שהוא ימין והיא שמאל, אבל זה כבר פחות רלוונטי. אנחנו שייכים לאותה תרבות, לאותה קהילה, לאותה חברה. באותו רגע אנחנו מתנתקים מכל השטויות, פשוט חזקים יחד. אנחנו זקוקים לזה עכשיו יותר מתמיד. לאורך כל תקופת המלחמה, זה התרופה שהכרחית לנו״ סיפר.
היית בניו-יורק, למדת שם אבל חזרת בסופו של דבר לארץ וזה בהחלט בא לידי ביטוי בין האופרה למוזיקה המודרנית. איך אתה חווה את המעברים האלה?
״אני חושב שזה תלוי בתקופה. את מתארת משהו שמאוד רלוונטי לי. חצי מהלב שלי נמצא בז'אנר אחד, וחצי בז'אנר אחר. המון שנים זה היה מבלבל, הייתי צריך להבין את עצמי. כבני אדם, אנחנו תמיד רוצים להגדיר את עצמנו בתבניות ברורות – מה אתה? אתה זה או זה? אבל הלב שלי נמצא במקום שהוא לא בדיוק תואם שום תבנית סטנדרטית של ז'אנר, וזה לקח לי הרבה זמן ואנרגיה לקבל את זה".
"אחד הדברים שעזרו לי להרגיש יותר נוח עם זה היה 'פסקול ילדות'. לקחתי שירים מוכרים ויצרתי מהם קאברים, נתתי לעצמי חופש מלא בהפקה. מצאתי את נקודת התפר בין ביצועים ועיבודים שהם לא פופ ולא קלאסיים".
"כל אחד יכול להגיד שזה או זה, אבל אני חושב שכולם טועים – זה משהו באמצע, מקום שנורא נעים לי להיות בו. זה מזכיר לי עד כמה אנחנו יכולים פשוט להיות עצמנו, מבלי להשקיע זמן בהבנת איך אנחנו מתאימים לתבנית כזו או אחרת. כשאנחנו מצליחים להגיע למקום הזה, יש לנו הרבה כוח וזה מיד מושך את הסובבים אותנו״.
יש עוד אמנים שיש לך חלום לעבוד איתם?
״חווה (אלברשטיין), אריק – אנחנו נעבוד על זה אבל אני לא צופה שהוא יבוא, שלום כמובן, מתי… יש מלא, מלא מלא״.
יש חלום מקצועי שעדיין לא הגשמת?
״יש לי עוד המון יצירות שאני רוצה לכתוב ואני עובד כרגע על חומרים מקוריים שאני מקווה להוציא בשנה הקרובה. האמת היא אם להיות כן לגמרי – אני הרבה פעמים מקשרים את מה שאני עושה עם דיסני, יש משהו בגודל בנפח שהקהל מספר שזאת חוויית דיסני למבוגרים אז אם אני חולם רחוק הוא להכין סרט דיסני למבוגרים״.
תגיע לריאליטי, אירוויזיון? עובר בראש?
״זה עובר בראש, אני עדיין מתלבט אבל משאיר את זה פתוח כרגע״.
בן זוגך שאתה מוסיף לדבר עליו על הבמה, כמה מקום יש לו בתהליך שלך?
"קודם כל הוא נורא אוהב אז אני חוזר לבית אוהב ומפרגן שנותן המון כוח. זה מקצוע שבפער של חצי שעה אתה על גג העולם ואז אתה קורס, אז יש מי שיקרקע אותי ולהזכיר לי שהדבר הזה נפלא ושווה כשאני שוכח את זה. מעבר לזה בפרקטיקה של הדבר הוא שותף שלי לדרך, אנחנו מנהלים את כל המפעל הזה ביחד. זה הבייבי שלנו לגמרי".
יש איזה מסר שאתה רוצה להעביר דרך המוזיקה?
״אני חושב שלמוזיקה יש את הכוח לאפשר לנו להרגיש, את כל מה שאנחנו מדחיקים בצורה יפה ורכה, אבל נוכחת. כשאנחנו עושים את זה ביחד כקהילה ומרגישים את הקושי וזוכים להתחבר זה נורא מחזק אותנו. אז מוזיקה קיימת קודם כל בשביל זה. כדי שנוכל להתעצב גם מבחינת עצב וגם מבחינת עיצוב אז אני חושב שבאורח החיים של המודרנה אנחנו זקוקים למוזיקה הזאת ולרגעים של להרגיש ולהתרגש ביחד״.