מיכאל יעקובלב אמור להיות הכוכב הגדול של המשלחת ללוס אנג׳לס 2028. ההופעה הטובה שלו השבוע גורמת לכולם לחשוב שהיום (שבת) הוא יהיה המדליה המפתיעה והאחרונה של המשלחת. זה בהחלט יכול להיות,למרות שמישה עדיין צעיר ולא מבושל דיו, אבל מה הם המשחקים האולימפיים אם לא המקום שבו אגדות נרקמות?
יעקובלב הגיע לארץ בזכות סילבן אדאמס, שעד אז התרכז בעיקר באירועי ראווה לרווחת עם ישראל, כאלו שנתנו לנו יותר דימוי שווא ופחות של מדינה שיש בה ספורט אמיתי. אדאמס רואה באופניים וביעקובלב פרוייקט אישי שלו: "אמרתי לו שאני מוכן לתת לו מה שצריך, אבל הוספתי:׳דונט פאק וויט מי׳. תעשה עלייה, המשפחה שלך תגיע גם כן לישראל, תלמד עברית ואל תברח מכאן אחרי קמפיין אחד". אדאמס עמד בכל מילה ומשפחתו של יעקובלב גרה בכרמיאל ומישה לומד עברית בשקט בתל אביב.
מי שלקחה על עצמה את פרוייקט יעקובלב שהגיע לארץ ונכנס להלם בקו"ם היא יושבת ראש איגוד האופניים דפנה לנג. הרבה ביקורות הורמו שהיא לקחה על עצמה את התפקיד. איגוד האופניים כמו רוב איגודי הספורט הקיקיוניים, רווים בסכסוכים, אינטריגות ואם אישה עומדת בראש, אז גם קורטוב של מיזוגניה אפשר למצוא כאן. אפשר לחשוב על מה מתמודדים כאן, כמה יוקרה יש אצל חבורת ה-BMX מהדר יוסף, אבל אגו יש בכל מקום בטח ב"משפחה" האולימפית.
האופניים בישראל של השנה החולפת הם הרבה יותר מרק אופניים. אירועי השבעה באוקטובר עמדו בסימן הרצחם של כל כך הרבה רוכבים, שהוכיחו שהספורט היחידני העממי בישראל לצד הריצה הוא האופניים. מדליה של יעקובלב תקפיץ את הענף הזה למקומות שהוא לא דמיין בכלל, כי הפוטנציאל קיים במדינה שלנו ועוד ועוד ילדים מצטרפים לעניין.
אז אולי מדליה אולימפית באופניים לא מרגשת כמו להביא את מסי או ניימאר לארץ, אבל התרומה לספורט הישראלי, אם אכן תגיע המדליה במהלך היום, תכניס את אדאמס לספר הזהב של הספורט הישראלי.
