חברים ומשפחה ליוו את המוזיקאי דן תורן, שהלך לעולמו השבוע מסרטן בגיל 63, בדרכו האחרונה. חבריו שרו את השירים שכתב וביצע, בתו יעל ספדה לו: "אבא, שמור עליי מלמעלה", ובנו איתי סיפר: "זכיתי להיות הבן שלך והמעריץ הכי גדול שלך"
מאות הגיעו ללוות את דן תורן היום (שישי) בדרכו האחרונה. תורן הלך לעולמו ביום רביעי האחרון לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 63 בלבד. בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא התכנסו היום קרוביו, אוהביו וחבריו כדי להביא למנוחות את המוזיקאי, כותב השירים והשחקן שגם כשלא היה תחת אור הזרקורים השפיע על התרבות הישראלית השפעה שעוד תיזכר שנים אחריו.
איתי תורן, בנו של דן, נשא דברים לזכרו: "אבא היה מורה, מחנך, סוכן, יועץ, מנהל, בדרן, נהג, טבח, מטפל ומביך במידה הנכונה, אבל אני אף פעם לא אשכח כמה הוא משמעותי לכל כך הרבה אחרים", העיד הבן. "רק בגיל 21, אחרי שסיימתי לחמם אותך בבארבי, ירדתי להקשיב ל'אם את הולכת' והבנתי הכל. אתה אגדה. זכיתי להיות הבן שלך והמעריץ הכי גדול שלך".
"אבא שלי, המתנה שלי, זכות להיות הבת שלך", ספדה לו בתו יעל. "מכין לי אוכל, קונה לי פרחים ושולח לי את המדיטציה הנכונה בדיוק בזמן המתאים. אני מאחלת לעצמי לחיות את החיים באנרגיות שבהם אתה חיית אותם. תודה לך על כל מה שאתה מלמד אותי, תודה על חוויות וסרטונים שישארו איתי לנצח. תודה שאתה מלמד אותי לעשות את מה שאני אוהבת. אתה מתנה לכל מי שמכיר אותך".
"תשמור עליי מלמעלה אבא שלי, תהנה שם למעלה עם החתולים, הזקנות בבריכה ושיעורי הפילאטיס שבטוח זולים שם יותר, והמוזיקה שאני בטוחה שתעשה גם שם", אמרה יעל. בין הספדים מחברים ומשפחה, התכנסו מוזיקאים לשיר את השירים שכתב תורן, ביניהם "בך לא נוגע" של יהודית רביץ, "אימפריות נופלות לאט" ועוד רבים אחרים.
חברו של תורן, מאיר גולדברג, איתו כתב את "אימפריות נופלות לאט", נשא מילים לזכרו של חברו הטוב: "אחי היקר, חבל שאתה לא יכול לראות כמה אוהבים אותך… אני בטוח שהקול שלך עוד יהדהד בראש שלי כל שארית חיי", אמר.
עם היוודע דבר מותו של תורן, מוזיקאים רבים שהכירו אותו ועבדו איתו כתבו מילות פרידה מהכותב והמבצע האהוב. רמי קלינשטיין, איתו כתב דן תורן את שיריו "את שרה ברדיו" ו"ביום של הפצצה", הקדיש מילים כואבות לזכרו של החבר שאיבד. "איתך הופעתי בסדיר בצפון לפני הלוחמים (1980). נקשרנו לראשונה… כשהתחלת לכתוב לשרון ליפשיץ ידעתי שאנחנו חייבים להתחבר שוב. הגעת לדירה שלי בסוקולוב ושעות לא ויתרנו עד ש'את שרה ברדיו' נולד", שיחזר קלינשטיין. "איתך תמיד הרגשתי בחופשה מחוץ לגבולות נשמתי, איתך כתבתי את 'ביום של הפצצה' והשיר הזה נשאר רלוונטי כמו שאתה תמיד תהיה בשבילי. עצוב וכואב לי מאוד איש יקר ומיוחד שכמוך. ממשיך לחבק אותך תמיד".
