אחד הטרנדים הקולינריים המפנקים של השנים האחרונות הוא אסאדו מפורק. לוקחים גוש בשר, לא יוקרתי מדי, מבשלים אותו במשך כמה שעות, מפרקים אותו לשערות־שערות, מוסיפים בירה, סילאן ודומיהם, דוחפים אותו ללחמניית באן ספוגית או ג'בטה לוהטת ומקבלים מוצר אחר לגמרי, קסום ומשביע. השבוע החולף עשוי להיכנס לספרי ההיסטוריה הפוליטיים – כזה שלקח גוש יציב, פירק אותו לשערות־שערות ויוציא ממנו בעתיד מוצר אחר לגמרי.
הנה תקציר אירועי השבוע החולף ב"גוש הימין" המגובש: אנשי ליכוד טרפדו את חוק הרבנים של ש"ס והודיעו שלא יעבירו את חוק הגיוס; נתניהו ודרעי הבהירו לבן גביר שהוא פרטנר בלתי נסבל ושנשבר להם ממנו; דרעי וגפני מאסו בחוסר היכולת של הממשלה להביא הישגים לציבור החרדי; קריקטורה בסוגיית הגיוס הוציאה לאור את מגמת ההתרחקות של הציונות הדתית מהחרדים.
על כל אחד מהאירועים הללו אפשר לכתוב מאמרים וספרים שלמים, השינוי המשמעותי ביותר הוא השינוי שעברה הציונות הדתית מאז פתיחת מלחמת חרבות ברזל ביחס לסוגיית גיוס החרדים, והוא כנראה נקודת שינוי היסטורית.
למרות שאדם דתי־לאומי מבלה זמן רב יותר עם חברו החילוני מהצבא ומהעבודה מאשר עם חסיד גור או צאנז, ל"סרוגים" במשך שנים ארוכות נשמרה פינה חמה בלב לחרדים מתוך שותפות לאמונה בתורה. בחודשים האחרונים השותפות התחלפה בשותפות בשדה הקרב המדמם ובעצב המשותף בבתי הקברות. ההיעדרות של החרדים משני המוקדים הללו מעוררת אמוציות וגם ביקורת שלא נשמעה עד היום בין אנשי הציונות הדתית והחרדים.
ש"ס ויהדות התורה ייפרדו?
לפירוק המעניין ביותר אין עדיין סימוכין פומביים, אבל הוא כבר נאמר בחדרי החדרים של פוליטיקאים ועשוי להיות מפץ גדול במיוחד. למרות מכתבי הרבנים הצעקניים של הרבנים הספרדים והאמירות המשלהבות של הרב יצחק יוסף על ירידה מהארץ, לכולם ברור שהציבור החרדי־ספרדי לא דומה לציבור החרדי־אשכנזי.
משה ארבל אינו מאיר פרוש, אריה דרעי אינו גולדקנופף, חסיד בעלזא מירושלים אינו דומה לחרדי ספרדי מנתיבות ואופקים – זה בגדול הבידול שהישראלים עשויים לראות בבחירות הבאות.
הנה תרחיש לא מופרע מדי – המפלגות הציוניות שכוללות את גנץ, ליברמן, בנט/כהן, לפיד והליכוד (בלי נתניהו) רוצות להקים ממשלה ומבקשות נציגות חרדית. את תפוח האדמה הלוהט של חוק הגיוס הן מציעות לפתור דרך מתווה השירות הישראלי הנוח של גנץ ואיזנקוט. האם מופרך יהיה לומר שש"ס תקבל ויהדות התורה תתנגד? אריאל אטיאס, איש ש"ס, שמנהל היום את סוגיית הגיוס ביחד עם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, כבר מדבר על 50% חרדים שניתן לגייס, אייכלר ופרוש מדברים במונחים של לא יעלה על הדעת.
שתי המפלגות כבר לא מדברות באותה השפה כמו בעבר. בקונפליקט הגיוס נשמעים דרעי, מרגי, בוסו, ארבל ושאר חברי המפלגה הרבה יותר מחוברים לישראליות מאשר חבריהם מיהדות התורה שחוזרים על טקסטים מ־6 באוקטובר על "קמפיין", "שנאת חרדים", "צבא לא צריך חרדים" ושאר הטיעונים שהיו כאן במשך שנים והפכו ללא רלוונטיים.
ש"ס ויהדות התורה שונות. דרעי לא רוצה לפרק את הממשלה, הוא מאמין שיהדות התורה תעשה את זה בסופו של דבר. לא מופרך יהיה לגלות שגם הגוש היציב החרדי הפך לשערות־שערות.
