במערכת החינוך חסרים 11,848 עובדי הוראה, כך אמרה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בוועידת אשמורת הרביעית, שנערכה השבוע בתל אביב. לדבריה, "הדרישות במשא ומתן מגיעות מהשטח". המשא ומתן על הסכם השכר החדש עם הסתדרות המורים צפוי להיפתח בדצמבר 2026, אך הנושא עלה גם במסגרת הוועידה, שבה התקיים האקתון למציאת פתרונות למחסור בעובדי הוראה.
בהאקתון נדונו שלושה תחומים מרכזיים: גיוס אנשי חינוך, שימורם ושינויים מבניים שיגדילו את מספר עובדי ההוראה. בכל תחום התנהלו דיונים סביב שולחנות עבודה, ובסיומם גובשו הצעות קונקרטיות, שהועלו לאתר ייעודי. ההצעה שנבחרה כללה הרחבת תנאי הקבלה למערכת החינוך, כך שניתן יהיה לגייס עובדים גם ללא תעודת הוראה, בהתאם לצורכי המערכת. בנוסף, הומלץ לחזק את הקשר בין מוסדות ההכשרה לבתי הספר ולהפחית את הבירוקרטיה עמה מתמודדים המורים.
האקתון לפתרון בעיית כח האדם במערכת החינוך בישראל, במסגרת ועידת אשמורת לחינוך (צילום: מיכל מרנץ)
אחד הפתרונות למחסור בכוח אדם חינוכי הוא פלטפורמת "המסייעת", יוזמה של השלטון המקומי והחברה למתנ"סים, שנועדה להתמודד עם המחסור בתומכות חינוך, בעיקר בגני הילדים. הילה מויאל, מנהלת אסטרטגיה ושיווק בפרויקט, מסבירה את גודל הבעיה: "200 גני ילדים נסגרים בממוצע כל יום. זה יוצא בערך 5,600 ילדים שאין להם גן באותו יום,.
הפלטפורמה מציעה פתרון המותאם לאנשים המחפשים עבודה גמישה, כמו סטודנטים, צעירים אחרי צבא וגמלאים. לדבריה, "הרעיון מאחורי הפלטפורמה הוא שאוכלוסיות שונות דורשות עבודה גמישה עם זמינות משתנה". התנאים להצטרפות כוללים 12 שנות לימוד והשלמת מסמכים הנדרשים לעבודה עם ילדים. "המעסיק הוא החברה למתנ"סים, השכר עומד על 45 שקלים לשעה, כולל החזרי נסיעות", מסבירה מויאל.
נכון להיום, תשע רשויות מקומיות כבר משתתפות בפרויקט, ו-14,000 מועמדים רשומים. "חשוב להגיד שבסוף כל יום העובדים מקבלים דירוג מהגננת על טיב עבודתם". יש גם מחשבה להרחיב את הפלטפורמה לגננות. לדברי מויאל, הפלטפורמה עשויה לסייע גם לשינוי קריירה: "המטרה שלנו בסוף היא להכניס אנשים טובים למערכת ושיהיו בהסכם השכר. כבר עכשיו היו סטודנטים שהחליטו על שינוי קריירה בעקבות העבודה".
אחד הפאנלים בוועידה עסק בקשר בין חינוך לשיקום קהילות שנפגעו במלחמה. ג'האן ספדי, מנהלת בית הספר היסודי אלמנהל במג'דל שמס, שבו נהרגו 12 ילדים מפגיעת רקטה באוגוסט האחרון, תיארה את המצב הקשה: "מעגלי הפגיעה הם אין-סופיים. שלושה ילדים הם מאותה כיתה, חלק מהילדים הם של סגל בית הספר, וכל אשמתם היא שהם רצו לשחק כדורגל. אבל איך אורנה שמחון (מנהלת מחוז צפון – מ.מ) אמרה לי? 'מותר לך לבכות, אבל להנהיג תוך כדי'".
יגאל דדיה, מנהל מחלקת החינוך במועצה האזורית שער הנגב, הדגיש את השפעת מצב החטופים על הקהילה: "יש למועצה תושבים חטופים שלא שבו – גלי וזין ברמן, צחי עידן ועומרי מירן. ואי אפשר לדבר על שיקום עד שכל החטופים שבים". למרות הקשיים, 85% מהתלמידים חזרו ללימודים במועצה, ו-15% עדיין מפוזרים ברחבי הארץ. "אנחנו בקשר הדוק איתם. המידע על ההשפעה של הבשורות השונות על ילדים שונים נמצא אצלנו, ואנחנו פועלים על פיו", הוסיף דדיה.
נאור שמיע, מורה בתיכון דנציגר בקריית שמונה וחבר בכיתת הכוננות של קיבוץ ראש הנקרה, סיפר על ההתמודדות עם תקופת הפינוי מהצפון: "נפגשים במכללת חינוך כנרת ומנהלים שיחת חולין ככל האפשר. 'מה שלומך? איך הייתה ארוחת הבוקר במלון?' תחושה של שותפות גורל אופפת את התלמידים והמורים".
