שחקנית הטניס הפראלימפית, מעיין זיקרי, פתחה את שנת התחרויות החדשה בסערה. תוך שבוע היא זכתה בשני טורנירים, ולראשונה זכתה בטורניר בדרגת ITF2 הגבוהה יחסית. בעקבות הזכייה, זיקרי עלתה לדירוג השיא שלה, המקום ה-18 בעולם. "זה התואר הכי משמעותי שזכיתי בו בקריירה שלי. אני מאוד שמחה וגאה באיך שעשיתי את זה. היו משחקים לא פשוטים, הבאתי את הטניס הכי טוב שלי, ועכשיו אני בעננים", אומרת זיקרי בראיון ל'דבר'.
במהלך השבועיים האינטנסיביים, זיקרי ייצגה בגאווה את המדינה, במקביל לימים הקשים שעברו על תושבי ישראל. "זאת הייתה רכבת הרים לא פשוטה, עם עליות וירידות", מספרת זיקרי. "אלו היו שבועיים לא פשוטים. השתדלתי לפני המשחקים להתמקד בתחרות, אבל אז הייתי מסיימת משחקים ומיד קוראת את החדשות מהארץ. השבוע עם משפחת ביבס היה מאוד קשה. ביום שהם הביאו את הגופות זה היה יום נוראי מבחינתנו כאן. מצד אחד היה לי קשה מנטלית, מצד שני רציתי לתת קצת טיפות אור, ועשיתי את הטוב ביותר שלי בשביל זה".
זיקרי, בת ה-21, חזרה לסבב העולמי אחרי חצי שנה של הפסקה. היא דורגה במקום ה-23 בעולם לפני תחילת שני הטורנירים שנערכו בעיר בולטון שבבריטניה. בשבוע הראשון היא הרשימה בדרך לזכייה בתואר ה-12 בקריירה שלה, והייתה צריכה לרדת מהר לקרקע, כאשר הטורניר השני, היוקרתי יותר, החל למחרת, ללא יום הפסקה ביניהם.
"לא היה לי יום חופש, אני ישר המשכתי מהגמר לסיבוב הראשון", מספרת זיקרי. "המשחק הראשון היה לא פשוט מנטלית, שיחקתי לא טוב, אבל הצלחתי לעבור אותו. אחרי זה כבר היה לי פשוט יותר. שיניתי את התודעה שלי והתקדמתי הלאה. אני טובה ב'קאטים' של דברים, אז החיבור בין שני הטורנירים יצא בסוף לטובתי".
"אני נלחמת על כל נקודה"
במהלך שני הטורנירים, זיקרי הרשימה עם ניצחונות על ארבע מתחרות שדורגו גבוה ממנה בדירוג העולמי. "כשאני עולה למשחק, אני לא חושבת על זה שהן מדורגות מעליי או שאני מדורגת מעליהן. אני פשוט באה לשחק את הטניס שלי ולהראות למה אני יכולה. אני נלחמת על כל נקודה, ולא משנה עכשיו אם זה מול המדורגת מאה בעולם או הראשונה בעולם. אני אעשה בדיוק את אותו דבר, ואני אעשה את זה בצורה הכי טובה שלי".
במשחק הגמר של הטורניר, פגשה את הכוכבת העולה של הענף, קסניה שאסטו (מקום 15 בעולם), בת ה-18 מצרפת. זיקרי טרפה את המגרש עם ניצחון מוחץ של 2:6, 1:6, בדרך לזכייה בטורניר שני ברציפות ופתיחה מושלמת. "הסגנון שהיא משחקת בו הוא סגנון שאני מאוד אוהבת לשחק נגדו, ולכן היה לי קל יותר לנצח. במקביל, יש לי גם רוטינות שאני עושה לפני המשחק, וזה עזר לי להגיע מאוד מפוקסת למשחק".
מעיין זיקרי. "הסגנון שהיא משחקת בו הוא סגנון שאני מאוד אוהבת לשחק נגדו, ולכן היה לי קל יותר לנצח" (צילום ארכיון: לילך וייס רוזנברג)
חלק משמעותי בהצלחתה בשבועיים האחרונים הוא שינוי סגנון המשחק שביצעה, בעקבות שינוי צוות האימון שלה. לאחר שבע שנים עם עופרי לנקרי, זיקרי עברה להתאמן אצל עופר סלע ואסי סטוקול. "השינוי הגדול הוא במשחק ההתקפי שלי. אני באה ונכנסת יותר פנימה, במקום לשחק יותר מאחור. המשחק שלי נהיה הרבה יותר התקפי, וזה מאוד עזר לי במהלך הטורניר".
"אני שולטת בהכול"
כשהייתה בת 10, נסעה זיקרי לטיול משפחתי בהולנד. בבילוי בפארק השעשועים 'וואליבי', החליקה בירידה ממתקן, ורגלה נתפסה בשרשרת שחיברה בין האבובים. בעקבות התאונה הקשה, רגלה נקטעה. "הייתי שבוע בבית חולים בהולנד, משם הטיסו אותי לשיקום בתל השומר, שם הייתי בשיקום של חודשיים", מספרת זיקרי.
כחלק מתהליך השיקום בארץ, הגיעה זיקרי למרכז הספורט של ספיבק ברמת גן, שם החלה להיחשף לספורט הנכים. "התחלתי עם שחייה, אבל אז הבנתי שזה לא מתאים. אחרי שנה וחצי התחלתי לשחק כדורסל על הרגליים בחוג ליד הבית שלי".
בעקבות ניתוח נוסף של קטיעה שעברה בגיל 11, היא לא יכלה להמשיך לשחק כדורסל. פגישה מקרית עם שני מאמני כדורסל בבית החולים הביאה אותה לכדורסל בכיסאות גלגלים. בגיל 14 השתתפה באליפות אירופה עם נבחרת העתודה בנים. בעקבות שינוי בחוקים, נאסר על נשים לשחק עם הגברים במסגרת בינלאומית, וזיקרי החלה לחפש ענף חדש להתמקצע בו.
בגיל 15 הגיעה זיקרי לאימון טניס בבאר שבע והתאהבה בענף החדש. "זאת הייתה הפעם הראשונה שנגעתי במחבט טניס. בהתחלה אהבתי את זה שזה מאוד דומה לכדורסל – כל התזוזה עם הכיסא והכדורים", היא מספרת. "אני אוהבת שאני אחראית על המשחק שלי, אני שולטת בהכול. אם אני מצליחה במשהו – זאת אני, ואם אני טועה במשהו – זאת אני. אני אוהבת את המשחק עצמו, אני אוהבת את האווירה".
העיניים נשואות לגרנד סלאם
ההשקעה וההתמסרות לענף השתלמו עם השתתפות ראשונה בקריירה במשחקים הפראלימפיים בפריז. "המשחקים בפריז היו חוויה מדהימה. ממש נהניתי", היא נזכרת. זיקרי ניצחה בסיבוב הראשון את נג'ווה עוואנה ממרוקו, אך בשמינית הגמר הודחה לאחר הגרלה אכזרית מול דיאדה דה גרוט, ההולנדית בת ה-28 ששולטת בענף ביד רמה עם 23 תארי גרנד סלאם אישיים.
בעקבות המשחק מול דה גרוט, זכתה זיקרי להגשים חלום במגרש המרכזי של הרולאן גארוס, פיליפ קרטייה. "זה הגראנד סלאם האהוב עליי ותמיד חלמתי לשחק במגרש המרכזי בחימר. אז מבחינתי, הגשמתי במקביל את שני החלומות הכי גדולים שלי: להשתתף באולימפיאדה ולשחק במגרש המרכזי".
במהלך המשחק מול דה גרוט, הגיעו אלפי צופים לעודד את השחקניות, ביניהם גם לא מעט ישראלים ויהודים מצרפת שהגיעו במטרה לדחוף אותה קדימה. "בחיים שלי לא שיחקתי מול כמות כזאת של קהל", אומרת זיקרי. "אף פעם לא היה לי יותר ממאה אנשים בקהל, ואז פתאום היה מגרש ענק שהיה כמעט מלא. בהתחלה רעדתי קצת, כי בכל זאת זה היה מלחיץ. הייתה אטמוספרה מטורפת וזה היה ממש כיף. יצאתי משם עם הרגשה טובה והמון מוטיבציה להגיע ללוס אנג'לס 2028".
כעת מכוונת זיקרי לעבר מטרותיה הבאות. "אני מאוד רוצה להגיע השנה ולהשתתף בגראנד סלאם הראשון שלי. זאת המטרה המרכזית ששמנו לעצמנו". העלייה בדירוג העולמי אמורה לקדם את הגשמת המטרה הזאת, כאשר בטורנירי גראנד סלאם נשים מתחרות 16 ספורטאיות, ביניהן גם שחקניות שעולות משלבי המוקדמות.
