הערכה במפלגות החרדיות: ההחלטה העקרונית התקבלה ויצחק גולדקנופף בדרך לפרישה מהממשלה. השר, ככל הנראה, יפרוש לפני ההצבעות על התקציב, מפני שהוא נורבגי וכדי להצביע נגד התקציב במליאה – יצטרך להתפטר מתפקידו המיניסטריאלי כדי לחזור לכנסת.
בייחוד ההגיון הזה תקף לגבי המפלגות החרדיות – ולמרות זאת, דווקא מהאזורים החרדיים שבקואליציה משתקפת לאחרונה הסכנה של הפלת הממשלה והקדמת הבחירות.
נכון שבישראל בחירות מוקדמות תמיד באות כרעם ביום בהיר. יש להן טבע מוזר לבוא בזמן הכי פחות צפוי – אבל הפעם הדינמיקה די שקופה, גם אם היא נראית כמו משהו שהוא ההיפך מהאינטרס הפוליטי הקר של החרדים. בשונה מהשר גולדקנופף, חבריו ליהדות התורה, כמו גם אנשי ש"ס, לא מציבים אולטימטומים ולא תולים הצבעה בעד התקציב באישור חוק הגיוס (הלא קיים גם היום, גם לא כטיוטה מגובשת).
שתיקתם לא צריכה להטעות איש – גם משה גפני וכן אריה דרעי שומעים את התקתוק של שעון החול והם יודעים שזאת ספירה לאחור. החרדים לא מסוגלים להמשיך לסחוב את עגלת הקואליציה המשותפת בהיעדר הפתרון לגיוס של אלפי צעירי המגזר. גם לו היו רוצים להמשיך – לא יתנו להם, לא הרבנים ולא הבוחרים. על אף שהדעה הרווחת היא – כי במגזר בחרדי לא הציבור קובע את אופן ההצבעה, אלא מנהיגיו, אך במקרה של מצוקת הגיוס – הלך הרוח ברחוב מגיע אל ביתם של הרבנים, חודר את הדלתות הסגורות – ועושה את שלו.
קשה להיות נביא כשמדובר בפוליטיקה החרדית, במקרה ייחודי זה קשה להיות אפילו פרשן פוליטי – משום שההחלטות הפוליטיות לא תמיד מתקבלות שם בהתאם להגיון הפוליטי.
תמונת המצב לפי שעה – הנטייה המתחזקת היא לשבור כלים, אם אין חוק גיוס בזמן הקרוב. ההבדל בגישות מסתכם בדד-ליין. בדגל התורה ובש"ס מעדיפים לא להפיל ממשלה על התקציב, כמו שהשר גולדקנופף מציע, אלא לאשר את תקציב המדינה (ובכך להבטיח את הכספים החיוניים) – ולאחר מכן להציב את ראש הממשלה בפני בחירה ברורה שלא משתמעת לשני פנים: חוק גיוס תוך זמן קצר (שבועות ספורים ) – או הקדמת הבחירות.
נאום ראש ממשלה בדיון 40 חתימות זה תמיד נאום לא קצר ומאוד פוליטי. זה הז'אנר ואלה כלליו. בנימין נתניהו עמד על דוכן המליאה ונשא את דבריו במשך 36 דקות ו-40 שניות. תורידו מהזמן הכולל את קריאות הביניים משני הצדדים והקריאות לסדר של יושב ראש הכנסת – יעדיין תקבלו נאום 40 חתימות קלאסי. ארוך, פחות ממלכתי והרבה יותר – פוליטי. ועדיין – היו בנאום הזה החטופים והאיום כלפי חמאס, הניצחון המוחלט ויחסי ישראל – ארצות הברית.
אבל בין כל הנושאים שבעלה, בין כל הקטעים החזקים שהיו לו – בחר בנימין נתניהו לשתף ברשתות החברתיות קטע באורך של קצת יותר משלוש דקות של "הארד קור". המתקפה הארכי-פוליטית שלו על התקשורת הישראלית שלטענתו – פועלת בשית פעולה מלא עם הדיפ סטייט.
האמירה עצמה והבחירה בה, דווקא בה, כדי להפיץ ולהפוך לקטע ויראלי – חיזקה את התחושה שמרחפת בתקופה האחרונה במסדרונות הכנסת, בדגש על המסדרונות של הקואליציה. ריח בחירות מוקדמות מורגש באוויר, הולך ומתחזק – כנגד ההגיון המתבקש והרציונלי שלפיו אין לאיש בקואליציה מה לחפש בחוץ. לאיש בקואליציה הזאת אין אלטרנטיבה טובה יותר ממה שיש להם היום ביד.
בנימין נתניהו ניחן בחוש פוליטי חד ומדויק. הוא חש ומריח את ריח הבחירות – ולוקח את הסכנה ברצינות מקסימלית. סימן לכך – חידוד מסרים והרטוריקה הפוליטית מסוג שראינו בנאום 40 חתימות של נתניהו. הוא כמובן לא נכנע ועוד ינסה למנוע – אך בהחלט לוקח בחשבון ומכין אופציות.
