"אנחנו נמצאים בסוף החורף, האביב התחיל רשמית, והשנה זו היא מהקשות ביותר בעשרות השנים האחרונות", אומר מנהל אגף תכנון בכיר ברשות המים, מיקי זיידה, "קיבלנו מעט מאוד גשמים. למזלנו, אנחנו נשענים על תכנון ארוך שנים של משק המים, ולכן אני לא דואג מהשנה. אנחנו צריכים לדאוג מזה שמבחינה סטטיסטית אנחנו נכנסים לרצף של שנים שחונות".
עונת החורף השנה יבשה במיוחד, אחת הקשות שידעה ישראל מאז התחילו המדידות של הגשמים. השנה עוד לא הוכרזה רשמית כשנת בצורת, אך סוגיית המחסור בגשמים והשלכותיו על ביטחון המזון של ישראל מטרידה מאוד את החוקרים, החקלאים ואנשי הגנת הסביבה. המומחים מזהירים שהמשך המגמה עלול להוביל למחסור משמעותי במים לחקלאות ועלול להשפיע על המים לצריכה ביתית.
שנת בצורת בישראל מוגדרת כשנה שיורדים בה גשמים פחות מ-75% מהממוצע השנתי. לפי סיכום הביניים שפרסם השירות המטאורולוגי הישראלי לעונת הגשם 2024-2025, עולה שעונת הגשמים הנוכחית מתקרבת לסיומה, והצמחייה המצהיבה, שרק תגבר אחרי השרב הקרוב. המצב כה קשה, עד שחוקרי השירות מציינים כי "גם אם יגיעו אירועי גשם משמעותיים בשולי העונה, תרומתם כבר תהיה די שולית".
גשם בדרכים באזור הצפון (צילום: ענת חרמוני/פלאש 90)
הגשמים האחרונים של חודש מרץ שיפרו רק במעט את מצב המשקעים השנתי. לפי נתוני השירות המטאורולוגי, למרות כמה עשרות מ"מ גשם שירד באמצע מרץ בחלק מהאזורים, הגירעון בגשם השנה הוא משמעותי מאוד. במקומות מסוימים בצפון הארץ מדובר בגירעון חסר תקדים או קרוב לכך. בהרי הצפון ובעמקי הצפון ירדה רק כמחצית מכמות הגשם הממוצעת מתחילת העונה, ובחלקים הצפון מזרחיים של הגליל מדובר בפחות ממחצית מהכמות הממוצעת ובגולן ירדו כ-45% בלבד מהכמות הממוצעת. בהרי יהודה ובמישור החוף הדרומי ירדו כ-50% מהממוצע לתקופה המקבילה, ובמישור החוף הצפוני והמרכזי, בעמק יזרעאל ובשומרון ירדו כ-70% מהממוצע.
מיעוט הגשמים חריג במיוחד בצפון הארץ. במרום גולן, צפת וכפר בלום מיעוט הגשמים הוא חסר תקדים: לא היה מיעוט גשמים כה משמעותי בשלב זה של השנה מתחילת המדידות לפני 70 שנה ויותר. בתחנות אחרות בצפון הארץ נרשמו 1-3 עונות יבשות יותר בלבד: באילון נמדדו 441 מ"מ, שפל שנמדד לאחרונה רק בחורף 1978-1979. גם במישור החוף המרכזי והדרומי ובהרי יהודה מיעוט הגשמים הוא יוצא דופן: הפעם האחרונה שנמדדה מיעוט כזה של גשמים היה ב-1998-1999. במקווה ישראל נמדדו עד כה 265 מ"מ. הפעם האחרונה שנמדדה כמות מעטה כל כך של גשם במקום קרתה בחורף בשנים 1985-1986.
זריעת תפוחי אדמה בשדות לב הנגב. החקלאים נאלצים להתמודד עם שדות מתייבשים (צילום: משרד החקלאות)
החקלאות הישראלית סובלת במיוחד מהמחסור בגשמים. כמו מדינות אחרות, גם בישראל צפויה להימשך הירידה בכמות המשקעים השנתית, העלייה בטמפרטורה ובעומס החום והתארכות גלי החום משנה לשנה. בניגוד למדינות רבות, משק המים הישראלי מתבסס בשיעור גדל על מים מותפלים ועל מי קולחין.
יחד עם זאת, קיימים בארץ אזורים "נעדרי חלופה", שנסמכים על מים ממקורות טבעיים בלבד ולא קיימת בהם חלופה של שימוש במים מושבים. הגליל העליון הוא אזור כזה, ומקורות המים הטבעיים מצויים בחוסר גדול. המשמעות היא שבשנים שחונות במיוחד, החקלאים נאלצים להתמודד עם שדות מתייבשים, ולייצר פחות פירות וירקות לשווקים. לפי ההערכות במשרד החקלאות, כ-40% מהמטעים הנשירים נמצאים באזורים שנפגעו השנה ממיעוט גשמים.
אגודות המים בצפון אומדות בימים אלה את המצב ומחשבות מסלול מחדש. "המים בגליל העליון מגיעים רק מהנחלים", אומר עופר ברנע, מנכ"ל החברה לחקלאות בגליל העליון, "בעיית המים בגליל העליון נובעת מהעובדה שפיזית אין מים. זאת לא בעיה של הקצאות מרשות המים. שפיעת המים בנחלים השנה נמוכה משמעותית משנים קודמות. מדובר בכ-50% משנה רגילה. בשיא עונת ההשקיה בין מאי לספטמבר, לא יהיו מספיק מים בנחלים בשביל להשקות את החקלאות".
מה עושים במצב כזה?
"נצטרך לתעדף את השימוש במעט המים שיהיו לנו. מן הסתם התעדוף בענפי הצומח יהיה לגידולים הרב שנתיים: מטעים, נשירים, פרדסים, אבוקדו. פגיעה בענפים האלה היא מסובכת יותר כי יש לה משמעויות רב-שנתיות, לעומת גידולי השדה, שהם חד-שנתיים. אני מעריך שהפגיעה בגידולי השדה תהיה משמעותית ביותר".
תעדוף המטעים משמעו ויתור על גידולי ירקות לתעשייה כמו תירס ושעועית, עגבניות, בצל, אבטיח ותפוח אדמה, לטובת מטעים ונשירים כמו תפוחים, דובדבנים, אגסים, אפרסקים ונקטרינות. "נצטרך לוותר גם על השקיה של תירס לתחמיץ שמשמש למזון לבעלי חיים" מסביר ברנע, "ההשלכות של זה יהיו מחסור ארצי במזונות לבעלי חיים כמו עופות ופרות".
על פי הדוח השנתי שפרסמה חברת מקורות מדובר במגמה. בדצמבר 2023 צריכת המים לחקלאות במרחב צפון עמדה על 8.6 מיליון קוב. בדצמבר 2024 עלתה הצריכה ל-13.4 מיליון קוב. מדובר בזינוק של 56% בצריכת המים לאותם שטחי חקלאות. "אם התחזיות האפוקליפטיות נכונות והשנה הזו תחזור על עצמה בתדירות גבוהה", מוסיף ברנע, "קשה לראות קיום לחקלאות כמו שאנחנו מכירים אותה, שמתבססת על מים נגישים".
איפה המדינה בסיפור הזה?
"ברור שהמדינה תיאלץ להכניס את היד לכיס ולפצות את החקלאים על הנזקים, כדי שלא יקרסו ויוכלו להמשיך לייצר מזון. אי אפשר לצפות שהחקלאים ישקיעו היום כספים שיתברר בעתיד שלא תהיה להם תפוקה. אין לנו מקורות תקציביים כדי להקטין את הנזק. אנחנו מתכננים כרגע באי ודאות מוחלטת".
"מדינת ישראל תצטרך לתת מענה לאירוע כזה שקורה פעם בעשרות שנים. אין לנו מדינה אחרת לפנות אליה, אנחנו חיים בישראל. מדינת ישראל צריכה לבוא ולהגיד, 'אנחנו מבינים את גודל האירוע ונותנים תמיכה משמעותית לחקלאים שנגזר עליהם לא לגדל, על מנת לשמור על החקלאות וביטחון המזון'".
לדברי ברנע, השמירה על החקלאות היא אינטרס של המדינה. "צריך לשמור על החקלאים שלא יקרסו ויסגרו, בטח אחרי קרוב לשנתיים הגנה על יישובי הצפון. אלה אותם יישובים ואותם חקלאים שמייצרים את האוכל למדינה", אומר ברנע, "התחלנו לפנות לגורמים של המדינה. אולי היא תתייצב, ואולי לא. הכול תלוי בהכרזה על שנת בצורת שבלעדיה אין פיצוי".
בניגוד לבצורת בנגב, שקשורה לקו המדבור, להכרזה על שנת בצורת יש משמעויות וכללים אחרים. "אפילו השרים שנוגעים בעניין עוד לא מבינים כל כך איך לאכול את זה, כי זה לא קורה בדרך כלל", מסביר ברנע, "כשמכריזים על שנת בצורת זה אומר שהמדינה מחליטה להתייצב כדי לתמוך במי שנפגע. וזה מה שאנחנו מצפים שיקרה. אבל המשמעויות הכלכליות של פיצויים במצב כזה הן מרחיקות לכת. לכן במשרד האוצר לא ממהרים להכריז על בצורת. זה כמו שמהססים להכריז על מלחמה ומעדיפים להכריז על מבצע, כי מלחמה משמעותה להביא הרבה כסף, ובמבצע לא חייבים לתת כלום".
בתחילת השבוע שעבר, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אורי דורמן, פנה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשר החקלאות אבי דיכטר בבקשה לקבוע שיש לפצות את החקלאים על נזקי בצורת, באזורים בהם הנזק מרבי. "מיעוט הגשמים מכריח את החקלאים לבצע השקיית חורף וגורם להוצאות מוגברות והפסד רווחים", נימק דורמן, "דלדול מקורות המים עלול להוביל לצמצום הקצבות המים לחקלאים, ולקיצוב באספקת המים לגידולים השונים. החקלאים יעמדו בפני דילמה: האם לזרוע גידולי שדה חדשים, האם להשקות את המטעים רק בכמות מינימלית הנדרשת להמשך קיומם".
התקנות הקיימות קובעות את שיעור הפיצויים על נזקי הבצורת. תפקידה של "ועדת בצורת" הוא לייעץ לשרים בעניין תחשיבים לקביעת שווי הנזק. "ללא תמיכה מיידית, עלול להיגרם נזק גדול לחקלאים שיכול להיות בלתי הפיך, ולהוביל לפגיעה חמורה בייצור המזון המקומי".
איך תורגש הבצורת בכיס של הצרכנים?
"אם נגזור אחורה את המשמעויות, נראה פה אפקט דומינו", אומר ברנע, "ייפגעו החקלאים שמייצרים את המזון, תיפגע היכולת לייצר ויהיה פחות מזון. אנחנו נצטרך לתעדף במה משקיעים ומה משקים. הצרכן שיכנס לסופר יושפע מזה בכל מיני היבטים: מחיר התשומות לייצור מוצרי חלב יעלה, וזה יעלה את המחירים. היצע הירקות והפירות יקטן והמחיר יעלה. זה עלול להתגלגל אל הצרכן. אם הרשתות לא ייקחו את המרווח שהן רגילות לו, עליית המחירים תהיה בטלה בשישים. אם שער הדולר יישאר גבוה, גם הייבוא יהיה יקר".
במושב מיוחד של ועידת ישראל לכלכלה ירוקה שנערכה בבאר שבע, מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה, דייויד לוי, התריע מפני ההשלכות הקשות עבור החקלאים: "המצב עגום. אנחנו נמצאים באזור הנגב עם עשרות אלפי דונמים שלא הניבו יבול כלל. בשבועות האחרונים אני מסתובב עם נציגים של ועדת הבצורת, כי ברור שזה יפגע בייצור מלאי החירום של גרעיני חיטה. זה שם אותנו במצב לא פשוט בנוגע לייצור מזון גס לבעלי חיים. מעט מאוד משטח החיטה בארץ מושקה, ואם יהיו עוד שנים שחונות – נהיה בבעיה גדולה. אנחנו מגיעים לקצה היכולת שלנו".
איך יראה עמק החולה ביוני?
"עמק החולה יהיה מרוצף בהמון שטחים חומים, הרבה יותר מבדרך כלל", מזהיר ברנע, "בקיץ יהיו מעט שטחים ירוקים, בגלל מחסור במים להשקיה. המדינה תצטרך צריך להסכים לצמצם את כמות המים המינימלית שאנחנו מחויבים להעביר לכנרת. פה שמעבירים לכנרת, כדי שאפשר יהיה לעשות פה חקלאות מינימלית".
לדברי ברנע, המחסור במים בנחלים יפגע לא רק בייצור החקלאי. ענף כלכלי משמעותי נוסף שממנו מתפרנסים תודבי הגליל העליון הוא ענף התיירות. "יכול להיות שלא יהיה טעם לפתוח את שייט קייקים בנחלי צפון, כי לא יהיו לו מספיק מים בנחלים העליונים", הוא אומר בצער. "חלק מהפעילות אולי יוכלו להעתיק לתעלת הירדן. יותר סביר שפשוט יצטרכו לסגור את האתר לשנה נוספת, אחרי שהיו סגורים במהלך המלחמה".
זה אירוע משמעותי לתיירות.
"בגליל העליון יש בעיקר יישובים כפריים שמתפרנסים מחקלאות ומתיירות. לסיפור הזה יש הרבה אדוות. זה ישפיע על החיים של תושבי הגליל העליון שמנסה להשתקם אחרי פינוי ארוך ולחימה. זה מפיל עלינו מכה נוספת".
מתי נראה הטבה במצב?
"בספטמבר בדרך כלל יורדת צריכת המים לחקלאות כי הטמפרטורות מתחילות לרדת, ואז הבעיה תהיה יותר בשליטה. כמובן שאז נתחיל עם גידולי החורף. אנחנו מקווים לטוב, אבל אנחנו לא נביאים. אנחנו מתבססים על מודלים של שפיעה וצריכה, ומייחסים אותם לנתונים של העת הזאת. משנה לשנה יש ירידה בשפיעה ועלייה בצריכת המים. אנחנו מחפשים את שיאי הצריכה, את צווארי הבקבוק, ועל זה נתמודד, במיוחד אם הקיץ הקרוב יהיה כמו הקיץ האחרון, שבו צריכת המים לחקלאות זינקה בכל הארץ".
איפה טמונים הפתרונות אפשריים למצב?
"הפתרון להתמודדות עם אירוע כזה הוא בהיערכות. לאגודת המים האזורית שלנו, 'מים לגליל', יש תוכנית פיתוח לבניית מאגרי מים וצנרת בדיוק לשנים כאלה. אם המדינה תחליט שזו העת הראויה להשקיע בזה, אחרי מלחמה ובשנת בצורת, זה עוד מקום שהמדינה יכולה לתת דחיפה לאזור שלם שתקוע כבר שנים בגלל איגום משאבים. יש תוכנית שאושרה על ידי המדינה וביחד עם האזור אפשר להוציא אותה לפועל". מדובר בהשקעה בהיקף של 300 מיליון שקלים לאיגום מים, ופרויקט בהיקף של 125 מיליון שקלים לחיבור רשת המים האזורית למערכת הארצית.
