צילום:
ספורט 5
לא פשוט (Getty) | צילום:
ספורט 5
בואו נדבר על פנדלים. אמנם חלק גדול מחובבי הכדורגל טוענים שלא מדובר בפתרון הספורטיבי ביותר או ההוגן ביותר, אבל כולנו לא יכולים להסיר מהם את העיניים. אין הרבה רגעים מעניינים יותר מאשר דו-קרב פנדלים, מתנועות המצלמה החדות, דרך התנועות של השחקנים ועד התחושה שכל דבר, ממבט לעבר השוער ועד כמות הצעדים, גורלי.
פנדלים משלבים בצורה מושלמת בין הספורט והדרמה, המתח, בצורה כמעט מושלמת. יותר מהערך הטלוויזיוני או הרגשי של כדור העונשין, כל מי שצופה בבית אוהב לנחש לאן שחקן יבעט או אם הוא יבקיע או לא. איך אנחנו יודעים? כל אחד יסביר לכם בדרך אחרת, במה שעשוי להכריע את גמר ליגת האלופות הערב (שבת) במינכן.
אחד יסביר לכם שהכל מתחיל בכמות הצעדים, וידבר על הפנדל ההזוי של סימונה זאזא ביורו 2016. אחד יגיד לכם שהכל מתחיל בשפת הגוף ובמבט, ויזכיר דוגמאות כמו סרחיו ראמוס או רוברטו באג`יו. אחד יגיד לכם שהכל מתחיל בביטחון של השוער. בודדים, אולי מלבד מאט לה טיסייה שמאמין היום בתיאוריות קונספירציה ואנשי לטאה, יספקו לכם את התשובה ההגיונית.
איך בועטים פנדל מושלם? רגע לפני ההכרעה בליגת האלופות, ניסינו לענות בדיוק על זה. יש שיגידו שמדובר רק במזל, בדומה למה שאנדריי לונין אמר אחרי עצירת הפנדל של ברנרדו סילבה אשתקד שהייתה שווה כרטיס לחצי גמר ליגת האלופות. יש שיגידו שזה יותר מורכב. בין אם אתם חושבים שיש משמעות לבעיטות או שהכל מקרי, תשארו איתנו.
אסור לעבור על החוקים (Getty) | צילום:
ספורט 5
לאן לבעוט?
פנדלים, אין מה לעשות, הם דבר מלחיץ. סטיבן ג`רארד, מי שהבקיע פנדל בגמר ליגת האלופות והחטיא ברבע גמר המונדיאל, אמר שההליכה לכדור הרגישה לו כמו 50 קילומטרים. "יש מיליארד אנשים שרואים אותך. זה אכל אותי", אמר. יש חשיבות גדולה למימד הפסיכולוגי של הבעיטה, שמתחילה כנראה עוד לפני, כשהשחקנים מחכים זה לצד זה בקו החצי לפני ההליכה.
בן ליטלון שכתב ספר בנושא אמר לאתלטיק ב-2021 ש"ברגע שאתה לוקח את הכדור איתך, אתה שולט בגורל שלך ויכול להתרכז. לחכות לאחרים זה הדבר המלחיץ באמת, כי אין שליטה". השליטה של הבועט, ברובה, מתמצאת בכיוון הבעיטה.
אחד הממצאים המעניינים של מחקר מ-2020 שצוטט בגרדיאן העידו שבמדינות שונות השוערים מגיבים אחרת, בהשפעת תרבות הכדורגל באותה המדינה. באנגליה למשל בעיטות למרכז השער נכנסות באחוז גבוה יותר, בספרד עדיף לבעוט לפינות.
מחקר אחר, מ-2016, מצא שהפנדלים שנכנסים באחוזים הגבוהים ביותר הם הפנדלים לחיבורים, אך אלה גם הפנדלים ששחקנים מהססים לבעוט. כשמשקללים גם את כמות הבעיטות, הדבר הנכון לעשות הוא לבעוט לאחת הפינות ולא לאמצע, משום שאז הסיכוי שהשוער יעמוד במקום ויוכל להציל את הבעיטה גבוה יותר. כ-40% מהבעיטות שהיו לאמצע השער עד 2016 בליגת האלופות הסתיימו בהצלה של השוער, לעומת 18% בפינה השמאלית ו-22% בפינה הימנית.
למרות זאת, מדובר בסטטיסטיקה כל כך גדולה כשבפועל אנחנו מדברים רק על פנדל אחד. לא חסרות דוגמאות למחקרים סביב פנדלים, אחד הנושאים המרתקים בתחום האקדמי של הכדורגל, כולל כאלה שטוענים כי השוער לעתים נדירות נשאר באמצע. אם הבועט מצליח להטעות את השוער ולבעוט לצד השני, אין לשוער סיכוי. הוא קצר מדי. זה, בעצם, אומר שכדאי לבעוט לאמצע.
בסופו של דבר, זה עניין של אינסטינקטים. דיבו מרטינס, שוער אסטון וילה ונבחרת ארגנטינה, הוא כנראה שוער הפנדלים הכי טוב בעולם. ראינו את זה במונדיאל 2022 ובמספר משחקים אחרים בארגנטינה, והוא עושה את זה בין היתר בזכות שילוב בין רפלקסים פיזיים ומשחק מנטלי. היה אפשר לשמוע אותו צועק על מי שבאים לבעוט מולו, ולא חסרים שוערים שקופצים על קו השער, מנסים להסיח את הדעת או מחפשים חוסר ריכוז וביטחון עצמי, בפרט כשהמשחקים גדולים יותר.
גם שחקנים שראו הכל ועשו הכל יכולים להחטיא פנדל. אפילו זלאטן איברהימוביץ` אמר פעם ש"משהו מוזר פגע בי כשהגעתי לכדור. הופתעתי מהמקום אליו הכדור הגיע". כאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר בפנדלים. העניין הוא לנסות לגבור על השוער שמולך. יש כלים אנליטיים לזה, כמו למשל לדעת להיכן שוער מזנק (בדומה לגרפיקות שמופיעות בחלק משידורי הליגות ברחבי אירופה), או מהלכים מתוחכמים ומלאי ביטחון עצמי כמו בעיטות בצ`יפ או בפאננקה.
למרות זאת, הבועטים לא יכולים להכריע את השוערים. יש גבול במה שהם יכולים לשלוט בו, וזה מתחיל גם מהתנופה. אותו מחקר של הגרדיאן מצא כי ריצה מוצלחת לפנדל היא ברוב המקרים אחת מהריצות הארוכות, של כשישה צעדים ומעלה, כאשר ככל שלוקחים פחות צעדים הסיכוי להחטיא גובר. יש עדיפות, טבעית, לצעדים גדולים יותר.
מעבר לכך, פסיכולוגים שמתחמחים בספורט ספורט טוענים ששחקנים שמסובבים את הגב לשוער בסבירות גבוהה יותר יחטיאו, כי אז הם "מתנתקים מהסיטואציה" ופחות שולטים בה. מעבר לכך, שחקנים שניסו לנעוץ עיניים בשוער למשך יותר מדי זמן לרוב החטיאו.
שחקנים שמחכים מעט מדי זמן לשריקה, בעיה שמאפיינת בעיקר שחקנים אנגלים, נוטים להחטיא גם כן. מחקרים אחרים, כפי שפורסם באתר Innerdrive, טוענים כי שחקן צריך מראש לבחור בפינה אחת וללכת עליה. הדבר המרכזי הוא שאלה של ביטחון עצמי.
לכן כאן, איך לא, חייבים להתייחס לשאלת הטלות המטבע. נטען שמי שבועטת ראשונה בפנדלים מנצחת ב-60.5% מהמקרים, וזה מרגיש שככל שרמת הלחץ במשחק עולה אז הסיכוי של הבועטת ראשונה לנצח גדול יותר. ההסבר פשוט – ברגע שקבוצה מתחילה את הדו-קרב השנייה נגררת אחריה ויכולה לאזן או להוביל. הקצב משתנה. הטלות מטבע הן עניין של 50/50, מה שמשנה את כל התמונה.
אפשר להמשיך עוד ועוד. לא חסרים דברים שיכולים להשפיע על הפנדלים ואפשר לעבור בין רזולוציות, להמשיך לדבר על פריצות דרך אקדמיות ועוד מחקרים גבוהים ונמוכים. למרות זאת, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לחזור לנקודת ההתחלה של הכתבה, ושל המשחק. אם כדורגל הוא ראי של החיים, הפנדלים הם ראי של ההחלטות הגדולות ביותר בחיים.
אין לנו שליטה על הכל. למעשה, לא בטוח שיש לנו שליטה על הרוב. יש גבול מסוים לדברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם בכל רגע נתון, בין אם אתם סתם מקבלים החלטה משמעותית בחיים או חלוץ אגדי שעומד לבעוט פנדל. המסקנה של כל נתון, כל מחקר, כל מדגם, פשוטה – מי שמאמין בעצמו, ברוב המקרים, יכול להבקיע מהנקודה הלבנה. אם הוא מחטיא, ייתכן שהוא יהיה שלם עם זה יותר.
ולכן, קוראים יקרים, אם אתם מחליטים לבעוט פנדל, אולי זאת התשובה הנכונה. תקחו אוויר, תגבשו את ההחלטה מראש עם כל המידע שקיים, ותדעו שעשיתם את הדבר הטוב ביותר שהיה אפשר לעשות.
השניות הבודדות בהן הכדור יוצא מנקודת העונשין ומגיע לרשת, לקורה או לידיים של השוער, עלולות להרגיש כמו נצח. למרות זאת, הן עדיין פחות גרועות מהנצח בו לא ניסיתם בכלל לבעוט. עלינו לדמיין את מחמיץ הפנדלים מאושר.
